רע"א 6024-23 רע"א 6024-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן) בת"צ 41481-04-19 מיום 20.6.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לפרסום חוזר של הודעה בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת הליך ייצוגי.

רקע והשתלשלות העניינים

1.ביום 18.4.2019 הגישו המשיבים 6-1 (הם המבקשים 6-1 בהליך קמא; להלן: מבקשי האישור) בקשה לאישור תובענה כייצוגית, נגד המשיבות 10-7 (הן המשיבות 4-1 בהליך קמא; להלן: הנתבעות), לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק): "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (להלן: בקשת האישור). עניינה של בקשת האישור הוא בטענות לפגמים או תקלות סדרתיות במקררים שייצרה המשיבה 7, סמסונג אלקטרוניקה בע"מ (או בשמה הלועזי – Samsung Electronics Co Ltd), ואשר נמכרו בישראל על ידי הנתבעות. תקלות אלו, על פי הנטען בבקשת האישור, מקימות שורה של עילות תביעה על פי החוקים הבאים: חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979; ועוד.

2.בטרם הוגשו תשובות הנתבעות לבקשת האישור, פנו מבקשי האישור והנתבעות (למעט המשיבה 10; להלן יחד: הצדדים) להידברות, וזו הבשילה לכדי הסדר פשרה שהוגש לאישורו של בית המשפט קמא ביום 23.11.2020 (להלן: הסדר הפשרה המקורי). מאז ועד היום, עבר הסדר הפשרה המקורי מספר שינויים ותיקונים, אשר באו בעקבות התייחסויות בית המשפט קמא, התנגדות היועצת המשפטית לממשלה ודו"ח הבודקת שמונתה על ידי בית המשפט קמא. בסופו של דבר, נוסחו העדכני והאחרון של הסדר הפשרה הוגש לבית המשפט קמא ביום 4.4.2023 (להלן: הסדר הפשרה). במרכזו של הסדר הפשרה עומד מרכיב הפיצוי, אשר כולל אחת משתי חלופות, בהתאם לסיווג שיבצעו המשיבות 8-7: תיקון המקרר או החלפתו במקרר חדש בניכוי פחת משווי המקרר שברשות הלקוח, בגובה 7.5% לשנה (להלן: הפחת). יובהר כי המשיבה 10 אינה מהווה צד להסדר הפשרה, אולם הצדדים הבהירו כי מבקשי האישור ויתרו במסגרתו על טענותיהם גם ביחס אליה (ראו הודעת הצדדים בהליך קמא מיום 11.5.2023).

3.בהחלטתו מיום 8.5.2023 קבע בית המשפט קמא כי לא מצא טעם לדחות את הסדר הפשרה על הסף, ועל כן, הורה על פרסום הודעה לציבור בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה (להלן: ההודעה), בכפוף להוראות הבאות (להלן: ההחלטה בדבר הפרסום): הצדדים נתבקשו לתקן את ההודעה כך שיופיעו בה כתובת אתר אינטרנט או כתובת דואר אלקטרוני, באמצעותן ניתן יהיה לגשת להסדר הפשרה המלא; באי-כוח המשיבות 9-7 נתבקשו לפרסם את ההודעה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה בשפה העברית; ובאי-כוח מבקשי האישור נדרשו לפרסם את ההודעה בקבוצת הפייסבוק הייעודית שהוקמה בקשר להליך הייצוגי, בשם "נפגעי מקררי סמסונג ישראל – תביעה ייצוגית – עו"ד פנחס אור" (להלן: קבוצת הפייסבוק). בהמשך לכך, ביום 15.5.2023 פורסמו המודעות בעיתונים "הארץ" ו"מעריב" ובקבוצת הפייסבוק, כנדרש, ובפרסומים הופיעה כתובת דואר אלקטרוני אליה ניתן להגיש בקשה לקבלת הסדר הפשרה המלא.

4.ביום 28.5.2023 הגיש המבקש, עו"ד אלעזר יקירביץ (להלן: המבקש), המהווה לטענתו חבר קבוצה, בקשה לפרסום חוזר של ההודעה, תוך ביצוע מספר תיקונים בה. לטענת המבקש, ההודעה שפורסמה היא מטעה, ועל כן יש לתקנה כך שיפורטו בה שיעור הפחת המדויק שינוכה ודרך חישובו, לרבות ציון העובדה שמדובר בפחת חשבונאי ולא בפחת כלכלי, אשר לטענת המבקש, הוא נחות יותר עבור הלקוח (להלן: טענת הפירוט). טענה נוספת של המבקש היא כי יש לפרסם את ההודעה המתוקנת בעיתונים "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", משום שהעיתונים בהם פורסמה ההודעה זוכים לתפוצה מצומצמת באופן יחסי (להלן: טענת התפוצה). בנוסף, סבר המבקש כי יש להורות על פרסום ההודעה גם בעיתון בשפה הערבית בעל תפוצה רחבה (להלן: טענת הפרסום בערבית), וכי יש לפרסם את ההודעה והסדר הפשרה המלא גם באתר האינטרנט של המשיבה 9 (להלן: טענת הפרסום באתר האינטרנט). עוד טען המבקש, כי יש לפרסם בקבוצת הפייסבוק, בנוסף לנוסח ההודעה, גם את הסדר הפשרה המלא (להלן: טענת הפרסום בקבוצת הפייסבוק). לבסוף, ונוכח האמור, ביקש המבקש כי בית המשפט קמא יורה על דחיית המועד האחרון להגשת התנגדויות, וזאת בהתאם לתאריך הפרסום של ההודעה המתוקנת.

5.בתגובתם המשותפת, הביעו הצדדים את התנגדותם לבקשה בשורה של טעמים פרוצדורליים ומהותיים. בהיבט הפרוצדורלי, סברו הצדדים כי יש לסלק את הבקשה על הסף משום שלמבקש אין זכות עמידה ביחס לעניינים הקשורים לפרסום ההודעה, בהינתן שסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות מקנה לחבר קבוצה מעמד רק בשלב הגשת ההתנגדות להסדר הפשרה – שלב שטרם הגיע לשיטתם. בהיבט המהותי, טענו הצדדים כי קבלת הבקשה תוביל לעלויות נוספות ומיותרות, ולפגיעה במוניטין של המשיבות 9-7, מבלי שהדבר משרת את האינטרס של חברי הקבוצה. זאת, גם בשים לב לכך שההודעה פורסמה בלאו הכי באופן נרחב יותר מהמקובל – הכולל פרסום בקבוצת הפייסבוק. הצדדים הוסיפו וטענו שורה של טענות פרטניות ביחס לטענות המבקש. כך, ביחס לטענת הפירוט, נטען כי הנוסח תואם את דרישת סעיף 25(ד) לחוק, המורה רק על פרסום עיקרי הסדר הפשרה, בעוד שפירוט בדבר שיעור הפחת המדויק ואופן חישובו אינו נמנה על "עיקרים" אלו. בנוגע לטענת התפוצה, נטען כי אין להעדיף פרסום בעיתונים מסוימים על פני עיתונים אחרים, וביחס לטענת הפרסום בערבית, נטען כי אין לקבלה כעניין של מדיניות, בהיעדר מאפייני קבוצה ייחודיים המצדיקים זאת. אשר לטענת הפרסום באתר האינטרנט, צוין כי בית המשפט קמא הציע אפשרות זו במסגרת ההחלטה בדבר הפרסום כחלופה בלבד, בעוד שהצדדים נקטו בחלופה אחרת, שהוצעה אף היא על ידי בית המשפט קמא, של מתן כתובת דואר אלקטרוני אליה ניתן לפנות לצורך קבלת הסדר הפשרה המלא. מאותה הסיבה, לטענתם, מתייתרת גם טענת הפרסום בקבוצת הפייסבוק.

6.להשלמת התמונה יצוין כי המבקש השיב לתגובות הצדדים, תוך שהוא טוען כי קיימת לו זכות עמידה מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט ליתן סעד, ושב ומדגיש כי פרסום ההודעה בנוסח שאושר מהווה הטעיה של חברי הקבוצה.

החלטת בית המשפט קמא

7.בהחלטה מיום 20.6.2023 דחה בית המשפט קמא את הבקשה על כלל רבדיה. תחילה קבע בית המשפט קמא כי מבחינה מהותית ניתן לראותה כבקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר הפרסום, ומכאן שהואיל והמבקש לא הראה כל שינוי נסיבות מהותי או טעות טכנית ברורה המצדיקים את קבלתה של בקשה כזו – יש לדחותה. לאחר מכן, פנה בית המשפט קמא לבחינת מעמדו של המבקש בהליך, ומצא כי יש לקבל את טענת הצדדים בדבר היעדר זכות העמידה של המבקש לעניין פרסום ההודעה. למסקנה זו הגיע בית המשפט בהתבסס על סעיפי החוק הרלוונטיים, באשר הם אינם מקנים למבקש זכות להשיג על נוסח ההודעה ואופן פרסומה, מה שאף עולה בקנה אחד עם הרצון לקדם את ההליך באופן יעיל ומהיר. מטעמים דומים סבר בית המשפט קמא כי אין מקום לעשות שימוש בסמכותו הטבועה של בית המשפט מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

8.בבחינת למעלה מן הצורך, הוסיף ודחה בית המשפט קמא את הטענות לגופן. באשר לטענת הפירוט, הסביר בית המשפט כי ניסוחו של סעיף 25(ד) לחוק קובע כי על ההודעה לכלול רק את "עיקרי ההסדר", וששיעור הפחת ואופן חישובו אינם נדרשים לצורך עמידה בדרישה זו ואף יש בהם כדי לגרוע מהפשטות ומהנגישות של המידע המובא במסגרת ההודעה. באשר לטענת התפוצה ולטענת הפרסום בשפה הערבית, הדגיש בית המשפט קמא כי לא קיימות הוראות דין הנותנות עדיפות לפרסום בעיתון מסוים, או מחייבות פרסום בשפה הערבית, וכי הנוהג הוא פרסום בשני עיתונים יומיים שתפוצתם רחבה. לגבי טענת הפרסום בשפה הערבית, הוסיף בית המשפט קמא שעל פי החוק, אומנם יש לשקול, כחלק ממאפייניהם המיוחדים של חברי הקבוצה, גם את שפתם, אך שיקול זה איננו רלוונטי למקרה דנן. בנוסף, לגבי טענת הפרסום באתר האינטרנט, קבע בית המשפט קמא כי די בפרסום בעיתונות כדי להקים חזקת ידיעה, וממילא במקרה זה הוא הורה על פרסום ההודעה גם בקבוצת הפייסבוק, ש"מהווה פלטפורמה משלימה ומספקת לפרסומים בעיתונות" (פסקה 21 להחלטה). עוד נקבע, לגבי טענת הפרסום בקבוצת הפייסבוק, כי לשון ההודעה מנחה בבירור כיצד ניתן להגיע להסדר המלא, וכי אפיקי העיון סבירים דיים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

9.בבקשת רשות הערעור נטען כי מתן רשות ערעור מוצדק בנסיבות העניין משום שמצב בו חבר קבוצה מגיש בקשה לשינוי תוכן ההודעה ואופן פרסומה הוא סוגיה ייחודית אשר טרם נדונה בפסיקה. לגופו של עניין, המבקש טוען, בהתבסס על ההחלטה בעניין רע"א 2588/21 עזרא נ' אם.אס.אן יזום ושיווק נדל"ן בע"מ (6.6.2021) (להלן: עניין עזרא), כי אומנם חבר קבוצה המגיש התנגדות אינו מהווה צד להליך לכל דבר ועניין, וכי מעורבותו מוגבלת לשלב אישור הסדר הפשרה, אך לשיטתו יש להקנות לחברי קבוצה זכות עמידה החל מרגע פרסום ההודעה בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר הפשרה, החולשת גם על פרסום ההודעה עצמה. לחלופין, גורס המבקש כי בקשתו מהווה אחד מאותם מקרים מיוחדים שהוזכרו בעניין עזרא, בהם ראוי להתיר למתנגד להגיש את התייחסותו אף בשלב נפרד משלב אישור הסדר הפשרה, וזאת בשל תרומתה הפוטנציאלית לתועלת הקבוצה. כן שב המבקש על הטענות שהעלה במסגרת ההליך קמא, ומוסיף כי לשיטתו דרך הפרסום בעיתונות הכתובה צריכה לשאוף ל"חשיפה מרבית", ולא להסתפק ב"תפוצה רחבה", וכי כאשר מדובר במוצר הנרכש על ידי כלל הציבור, יש לפרסם את ההודעה גם בעיתון בשפה הערבית, בה שולטים כ-20% מאזרחי המדינה. כן נטען כי אין כל הכבדה בפרסום הסדר הפשרה בקבוצת הפייסבוק ובאתר המשיבה 9, ולכן לא היה מקום לסרב לכך.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

11.כפי שהבהיר בית המשפט קמא, למבקש אין מעמד להגיש בקשות בשלב פרסום ההודעה לציבור בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה, וזאת אף בהיותו חבר קבוצה. כידוע, הליך התובענה הייצוגית איננו הליך קבוצתי, אלא הליך ייצוגי. חברי הקבוצה המיוצגת אינם לוקחים חלק בהליך, למרות שהם כפופים לתוצאתו (סעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות), באשר הובלת ההליך וניהולו מתבצעת על ידי שני שחקנים מרכזיים: המבקש/התובע המייצג (להלן: התובע המייצג), הנמנה בדרך כלל עם חברי הקבוצה בהיותו בעל עילת תביעה אישית; ובא-הכוח המייצג, האמון על ייצוג האינטרסים של חברי הקבוצה (להרחבה ראו: ע"א 1582/20 עו"ד חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ, פסקאות 48-46 (29.12.2021) (להלן: עניין חלפון); אלון קלמנט, "התדיינות אגרגטיבית – מודל אלטרנטיבי בהליך האזרחי", מחקרי רגולציה ה 139, 144 (2022)). תכליתו של הליך ייצוגי זה, בו חברי הקבוצה הם בגדר "נוכחים נפקדים", אשר הסכמתם להשתתפות בהליך כמו גם הסכמתם לאופן ניהול ההליך איננה נדרשת במקרה הרגיל, היא לאפשר את קידומן של מטרות האכיפה וההרתעה של החוק ביעילות רבה יותר. עם זאת, בשל ייחודיותו של ההליך הייצוגי, ובכלל זה היעדרם של חברי הקבוצה ממנו, לבית המשפט הדן בהליך הייצוגי מסורה אחריות, ונתונות סמכויות, החורגות מאלה המאפיינות הליך אזרחי אדברסרי רגיל, וזאת במטרה לאפשר פיקוח נאות על ההליך הייצוגי, ובפרט על אופן התנהלות התובע ובא-הכוח המייצגים, והכול לשם הגנה על עניינם של חברי הקבוצה (אחריות וסמכויות פיקוח על ההליך הייצוגי הוקנו בנוסף גם ליועץ המשפטי לממשלה, ואולם דיון בהן חורג מענייננו).

12.בצד האמור, המחוקק מצא לנכון לאפשר לחברי הקבוצה לקחת חלק בשלבים מוגדרים של ההליך הייצוגי, אשר המרכזי שבהם הוא בשלב בו מוגשת בקשה לאישור הסדר פשרה. בתוך כך, סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי "אדם הנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה [...] [רשאי] להגיש לבית המשפט, בכתב, בתוך 45 ימים מיום פרסום ההודעה כאמור בסעיף קטן (ג) או בתוך מועד מאוחר יותר שיקבע בית המשפט, התנגדות מנומקת להסדר הפשרה וכן להמלצה המוסכמת בענין גמול ושכר טרחה שהוגשה לפי סעיף קטן (ז)(2)". המנגנון להגשת התנגדות על ידי חבר קבוצה הוא אחד המענים ל"בעיית הנציג" המתעוררת בהליך הייצוגי בכלל, ובשלב בו מוגשת בקשה לאישור הסדר פשרה בפרט. שכן, החשש הוא מפני מצב שבו התובע ובא-הכוח המייצגים יגבשו הסדר פשרה שאיננו ראוי, באופן שמבכר את האינטרס האישי שלהם על פי האינטרס של חברי הקבוצה שאינם לוקחים חלק בהליך, ושממילא אינם משתתפים בעיצוב בהסדר הפשרה (עניין חלפון, בפסקה 66; ע"א 7809/12 ד"ר חזאן נ' קלאב הוטל אינטרנשיונלס (א.ק.ה), פסקה 14 (31.12.2013)).

13.לאחרונה, נדרש בית משפט זה (השופטת ענת ברון) בעניין עזרא להיקף מעמדו של אדם שהגיש התנגדות להסדר פשרה בהליך הייצוגי, וכך נקבע:

"למרות תרומתו הפוטנציאלית של המתנגד לתועלת של חברי הקבוצה, הגשת ההתנגדות לא הופכת אותו לבעל דין בהליך ומעורבותו מוגבלת לגדרו של שלב אישור הסדר הפשרה. כך, למשל, המתנגד רשאי להשיג על החלטה הדוחה את התנגדותו, אך אין לראותו כבעל דין בהליך הייצוגי כולו (ראו החלטת רשמת בית המשפט העליון ב-רע"א 4020/17 פרידמן נ' יצחקי, פסקה 2 (3.5.2018)); בהתאם, למתנגד לא מוקנית זכות להתייחס לכל בקשה ובקשה שהוגשה בהליך הייצוגי, גם אם התנגדותו התקבלה. עם זאת, במקרים שבהם עמדת המתנגד עשויה לתרום לתועלת הקבוצה המיוצגת או לליבון מחלוקת שהתעוררה בשלב נפרד משלב אישור הסדר הפשרה, מטבע הדברים מוקנה לבית משפט שיקול דעת רחב והוא רשאי להורות למתנגד להגיש את התייחסותו".

בהסתמך על קביעות אלה, גורס המבקש, במסגרת בקשת רשות הערעור דנן, כי יש להכיר במעמדו בהליך הן ביחס להסדר הפשרה עצמו והן ביחס לאופן ותוכן פרסום ההודעה לציבור בדבר קיומה של בקשה לאישור הסדר פשרה.

14.עמדה זו של המבקש איננה נתמכת לא בלשונו של ההסדר בחוק ולא בתכליתו. ראשית, מעיון בסעיף 18(ד) לחוק אשר צוטט לעיל עולה כי חבר הקבוצה רשאי להגיש התנגדות להסדר הפשרה, 45 ימים מיום פרסום ההודעה, או מועד מאוחר יותר שקבע בית המשפט. לאמור, מעמדו הדיוני של חבר הקבוצה המבקש להתייחס להסדר הפשרה הוכר בחוק רק ביחס לשלב שלאחר פרסומו. שנית, אף בלשון הוראות החוק הנוגעות לשלב פרסום ההודעה אין כל התייחסות למעמדו של חבר הקבוצה. כך, סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה ולא מצא בית המשפט טעם לדחות אותה על הסף, יורה על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לפי הוראת סעיף 25 [...]; הודעה לפי סעיף קטן זה תכלול את פרטי ההסדר שלגביו הוגשה הבקשה ויצוין בה האמור בסעיפים קטנים (ד) ו-(ו)". סעיף 25 לחוק מוסיף וקובע כי "נוסח ההודעות כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), צורתן ואופן הצגתן יובאו לאישור בית המשפט בטרם פרסומן; הודעה שענינה החלטה או הוראה של בית משפט או הסדר פשרה, תכלול את עיקרי ההחלטה, ההוראה או הסדר הפשרה, לפי הענין, וכן הפניה לפנקס ולמקומות אחרים שבהם ניתן לעיין בנוסחם המלא, לרבות נספחיהם" (סעיף 25(ד) לחוק), וכי "פרסום הודעה לפי סעיף זה ייעשה בדרך ובמועד שיקבע בית המשפט, ורשאי הוא לקבוע דרכי פרסום שונות לסוגים של חברי קבוצה", בהתחשב במספר שיקולים בלתי-ממצים המנויים בסעיף זה (סעיף 25(ה) לחוק). מצרף ההוראות הללו מלמד כי בכל הנוגע לפרסום ההודעה, המחוקק הסתפק בהפקדת המלאכה תחת פיקוחו של בית המשפט, בהתאם לשיקול דעתו הרחב ובכפוף להנחיות שהתווה המחוקק, הן בדבר תוכן ההודעה (ס"ק (ד)) והן בדבר אופן פרסומה (ס"ק (ה)) (ראו גם אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 627 (2017) (להלן: פלינט וויניצקי)).

אף במישור התכליתי, אין מקום להכיר במעמדו של חבר הקבוצה בשלב פרסום ההודעה לציבור. זאת, שכן מתן זכות עמידה לחברי הקבוצה בשלב פרסום ההודעה לציבור, שהינו שלב מקדמי בטרם הדיון בהסדר הפשרה, עלול להביא להכבדה בניהול ההליך ולסרבולו. לפיכך, ובהינתן טיבו של שלב פרסום ההודעה לציבור, די בפיקוחו של בית המשפט על מנת להבטיח כי ההליך יקודם באופן יעיל.

15.המסקנה העולה מן האמור היא כי בשלב פרסום ההודעה לציבור, עניינם של חברי הקבוצה ממשיך להיות מיוצג על ידי התובע ובא-הכוח המייצגים, והכול תחת פיקוחו של בית המשפט. זכותם של חברי הקבוצה להביע עמדתם ביחס להסדר הפשרה מתגבשת, איפוא, לאחר פרסום ההודעה לציבור. ודוק, חבר קבוצה המבקש להגיש את עמדתו ביחס להסדר הפשרה, במסגרת מנגנון ההתנגדות, רשאי להעלות טענות לא רק ביחס להסדר הפשרה גופו, אלא גם ביחס לאופן פרסומו. כך, ככל שהוא סבור כי יש באופן הפרסום כדי לפגוע במימוש מטרותיו של הסדר הפשרה, וכפועל יוצא לפגוע באינטרס של חברי הקבוצה. ואולם, אין לו מעמד להביע עמדתו בעניין התובענה הייצוגית בשלב פרסום ההודעה.

16.ויובהר, לבית משפט הדן בהליך משפטי, לא כל שכן הליך ייצוגי, סמכות טבועה לעיין מחדש בהחלטות ביניים שנתן, וזאת בין אם הוגשה אליו בקשה מצד אחד הצדדים להליך ובין אם לאו (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002); עמ"ם 4794/05 אופן נ' שר הביטחון, פסקה 25 (12.6.2005); רע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies ,Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פסקה י"ח (6.10.2010); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 774 (מהדורה שביעית, 1995)). מכוח סמכות זו באפשרותו לתת החלטה המתקנת החלטת ביניים שהתקבלה במסגרת ההליך, ובכלל זה החלטה מתקנת בדבר אופן פרסום הודעה על הסדר פשרה, וזאת אם השתכנע כי נפלה שגגה בהחלטה שניתנה או שהתרחש שינוי נסיבות המצדיק את שינויה. כך, בין אם הצורך במתן ההחלטה המתקנת עלה מלפני השופט בעקבות בקשה שהוגשה אליו, ובין אם היא תוצאה של בחינה מחודשת שביצע השופט מיוזמתו. ממילא, אין גם מניעה שגורם שאינו צד ישיר להליך, כגון חבר קבוצה בתובענה הייצוגית, יהיה זה שפנייתו תניע תהליך בחינה מחודשת זו. ואולם, ערעור על החלטה שלא להפעיל את סמכותו הטבועה של בית המשפט יכול להגיש רק גורם שיש לו מעמד להגיש בקשות בהליך המשפטי, וממילא מי שאינו צד ישיר להליך (ובכלל זה חבר קבוצה בתובענה ייצוגית) אינו יכול לערער על החלטה של שופט להימנע מלהפעיל את סמכותו הטבועה בעקבות פנייתו (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 678-676 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין). השוו והבחינו: ע"א 5637/05 לוק נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (29.8.2006) (כב' הרשמת שושנה ליבוביץ); רע"א 4020/17 פרידמן נ' יצחקי, פסקה 2 (3.5.2018) (כב' הרשמת ליאת בנמלך); ע"א 1439/20 דקל נ' בירנבוים (8.2.2021) (כב' הרשמת דר להב); עניין עזרא, פסקה 6; ע"א 6521/21 עמותת אל ספאם נ' חאיק, פסקה 8 (7.2.2022) (כב' הרשמת שרית עבדיאן)).

17.למען שלמות התמונה, יצוין כי מנגנון נוסף שקבע המחוקק המאפשר לחברי הקבוצה לקחת חלק בהליך מצוי בסעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות, המקנה לבית המשפט סמכות להיענות לבקשתו של חבר קבוצה (וכן לבקשת רשות ציבורית או ארגון העומדים בדרישות שנקבעו בסעיף) להשתתף בדיונים בהליך הייצוגי, וזאת בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף – דהיינו, ביחס לחבר קבוצה, כאשר "הדבר דרוש לשם ניהולה היעיל וההוגן של התובענה הייצוגית" ובאם מצא שהשתתפותו דרושה "לשם הגנה על ענינו של אותו חבר קבוצה" (להרחבה אודות התנאים להצטרפות להליך לפי סעיף 15 לחוק ראו ע"א 7842/16 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' פירסק ואח', פסקאות 15-14 (27.9.2017) (להלן: עניין פירסק)). דומה כי במסגרת סמכותו לקבוע "הוראות בדבר אופן ההשתתפות", בהתאם לסעיף 15(ב) לחוק, רשאי בית המשפט גם לאפשר לחבר קבוצה שכזה להגיש בקשות שונות במסגרת ההליך, ככל שמצא הצדקה לכך (השוו: עניין פירסק, בפסקה 15; רע"א 6226/20 ביטון נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, פסקאות 6 ו-12 (11.3.2021)). בהתאם, ככל שניתן היתר להגשת בקשה מסוימת, נראה כי תעמוד לחבר הקבוצה האמור גם זכות להשיג על ההחלטה בה במסגרת הדיונית המתאימה (וראו בן-נון וחבקין, בעמ' 677). מכל מקום, המבקש בענייננו לא הגיש בקשה להשתתפות בדיונים מכוח הסעיף האמור, וממילא לא ניתנה החלטה שיפוטית המאפשרת לו לעשות כן. לפיכך, הסדר זה איננו יכול להקנות מעמד למבקש – לא להגשת הבקשה לפרסום חוזר של ההודעה, ולא לערעור על החלטה זו.

18.נוכח האמור, למבקש בענייננו לא הייתה מוקנית הזכות הדיונית, בשלב זה של ההליך, להגיש בקשה לפרסום חוזר של ההודעה לציבור בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה. ממילא, לא נתונה בעת הזו למבקש זכות להשיג על דחיית פנייתו באמצעות בקשת רשות ערעור.

19.למעלה מהדרוש אוסיף כי גם אם יש בהשגות שמעלה המבקש בעניין אופן פרסום ההודעה טענות שראויות היו להישמע לגופן, אילו היה בעל זכות עמידה להעלותן, אין הן מהסוג שמחייב בדיעבד את הפעלת הסמכות הטבועה להורות על תיקון ההחלטה בדבר הפרסום. במילים אחרות, גם אם יכול היה בית המשפט קמא לנהוג אחרת בנוגע לפרסום ההודעה, ואפילו אם נניח כי מיטיב היה לעשות לו נהג אחרת בעניין זה, אין בהשגות המבקש כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה מכוח הסמכות הטבועה, ובוודאי שאין בהן כדי לחייב עיון מחדש בהחלטה מכוח סמכות זו.

20.עד כאן, לסוגיות הדיוניות החורצות את גורל בקשת רשות הערעור דנן לדחייה. ואולם, בצד הדברים מצאתי לנכון להוסיף מספר מילים גם לגופן של טענות המבקש, וזאת למען העמדת דברים על מכונם. כאמור, עיקר טענות המבקש עוסקות באופן פרסום ההודעה בדבר הסדר הפשרה, וכפועל יוצא במידת היידוע של חברי הקבוצה ביחס להסדר הפשרה. כאמור, סעיף 25(ה) לחוק מורה כי "פרסום הודעה [...] ייעשה בדרך ובמועד שיקבע בית המשפט...". לאורך השנים השתרש הנוהג כי פרסום ההודעה ייעשה, בדרך כלל, בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, ואך לעיתים הוחלט על הוספת דרך פרסום נוספת, אשר העיקרית שבהן היא באתר האינטרנט של הנתבעת (ראו פלינט וויניצקי, בעמ' 628-627). המבקש סבור כי דרך הפרסום צריכה לשאוף לחשיפה מרבית ככל הניתן. אכן, בהפעילו את שיקול הדעת המוקנה לו בקביעת דרך הפרסום, על בית המשפט להעמיד לנגד עיניו את תכלית היידוע של חברי הקבוצה העומדת בבסיס הוראת החוק. ואולם, בחינה זו צריכה להיעשות בשים לב למכלול שיקולים, ובכללם ההוצאות הכרוכות באופן הפרסום ומידת יעילותו; היקף הסעד לו יהא זכאי חבר הקבוצה אם התובענה תוכרע לטובת הקבוצה; המספר המשוער של חברי הקבוצה והיכולת לזהותם במאמץ ועלות סבירים; היכולת לפנות לחברי הקבוצה באופן אישי בעלות סבירה; ומאפיינים ייחודיים של חברי הקבוצה (סעיפים 25(ה)(1)-(5) לחוק). לאמור, לצורך הגשמת תכלית היידוע, בית המשפט איננו נדרש לשאוף לחשיפה מקסימאלית, כי אם לחשיפה אופטימלית, בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין.

21.בהינתן האמור, מוצא אני לנכון להבהיר כי במקרה הרגיל (בכפוף לחריגים שבשיקול דעת בית המשפט) יש להורות על פרסום הודעה בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה גם במרשתת (האינטרנט), וזאת בנוסף לפרסומה באפיקים אחרים, כדוגמת העיתונות המודפסת. כך, בהינתן העלות הנמוכה של הפרסום באינטרנט מחד גיסא, ויעילות הפרסום הן מבחינת הנגישות והן מבחינת הנוחות (לרבות אפשרות התרגום) מאידך גיסא.

22.אופן הפרסום של ההודעה במרשתת בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר הפשרה (להלן: ההודעה במרשתת בדבר הסדר הפשרה) צריך שיוצע על ידי הצדדים במסגרת הבקשה לאישור הסדר פשרה. במקרה הרגיל (בכפוף לחריגים שבשיקול דעת בית המשפט) על פרסום זה לעמוד בדרישות הבאות:

א.ההודעה במרשתת בדבר הסדר הפשרה תוצב בכתובת אינטרנט פשוטה וקצרה ככל הניתן, הנגישה לכלל הציבור ללא תשלום. כתובת זו תיכלל בכל פרסום אחר שייעשה ביחס להסדר הפשרה (ובכלל זה הפרסום בעיתונות, ככל שייעשה פרסום כזה).

ב.ההודעה במרשתת בדבר הסדר הפשרה תכלול אפשרות חופשית לעיון בהסדר הפשרה או להורדתו כקובץ בפורמט מקובל (כדוגמת PDF). ככל שהסדר הפשרה יתוקן, יבוצע עדכון מתאים בנוסח העומד לעיון או להורדה.

ג.הפנייה מקושרת להודעה במרשתת בדבר הסדר הפשרה תוצב באופן בולט בעמוד הראשי באתר הבית של כל אחד מהנתבעים בהליך שהינו צד להסכם הפשרה (להלן: ההפניה להודעה במרשתת ו- העמוד הראשי, בהתאמה). כאשר העמוד הראשי ניתן לצפייה במספר שפות, על ההפניה להודעה במרשתת להימצא בכל תצורות העמוד הראשי, ובשפה המתאימה.

ד.הסרת ההודעה במרשתת בדבר הסדר הפשרה, וכן הסרת ההפנייה להודעה במרשתת מהעמוד הראשי, יתבצעו בהתאם להחלטה שיפוטית המורה על כך, או בעקבות החלטה שיפוטית המורה על דחיית הסדר הפשרה או על אישור השלמת ביצוע הסדר הפשרה.

23.סוף דבר: מהטעמים שפורטו בפסקאות 19-11 לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. למותר לציין כי אין בדחיית בקשת רשות הערעור כדי למנוע מבית המשפט קמא לתת הוראות בהינתן האמור בפסקאות 22-20 לעיל, כפי שימצא לנכון. משלא התבקשו תשובות, אין צו להוצאות.