רע"א 8121-23 רע"א 8121-23

לפניי בקשת רשות ערעור משותפת ומוסכמת מטעם שני הצדדים על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר מנחם רניאל) מימים 27.8.2023, 14.9.2023, 26.9.2023 ו-22.10.2023 בת"צ 70716-12-20 (להלן: החלטות בית המשפט קמא), שעניינן בהליך אישור בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת הליך ייצוגי, ובפרט בפרסום ההודעה לציבור בדבר הגשת הבקשה האמורה. יחד עם בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית המשפט קמא.

1.ביום 30.12.2020 הגישה המשיבה, גב' רחלי כהן, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקש, המרכז הרפואי לגליל בנהריה (להלן: בית החולים), שעניינה בטענות להפרת הוראות החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 (להלן: החוק למניעת עישון) על ידי בית החולים (להלן: בקשת האישור).

2.ביום 29.3.2023 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה, במסגרתו סיכמו על הסדרה עתידית הכוללת הגברת אכיפת הוראות החוק למניעת עישון בשטח בית החולים, וזאת באמצעות שינוי נהלים, מינוי גורם אחראי, הוספת שילוט ושינוי מיקומן של פינות העישון בבית החולים (להלן: הסדר הפשרה). בו ביום, נתן בית המשפט קמא החלטה לפיה הסדר הפשרה "[]אינו כולל כל פיצויי לחברי הקבוצה, לרבות 'פיצוי אחר', אלא רק הסדרה עתידית". בית המשפט קמא ציין כי בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות), אחד מהשיקולים שעל בית המשפט להידרש אליהם במסגרת החלטתו האם לאשר את הסדר הפשרה או לדחותו הוא הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל לוּ הוכרעה התובענה לטובתם (ראו סעיף 19(ג)(2)(א) לחוק). לפיכך, ולאור העובדה כי הסדר הפשרה אינו כולל פיצוי כלל, דרש מהצדדים לפרט אודות "הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה" (להלן: דרישת ההבהרה) (על חובתם של הצדדים המגישים בקשה לאישור הסדר פשרה להתייחס בבקשתם לנושא זה, ראו תקנה 12(א)(4) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010).

3.ביום 16.4.2023 הגישו הצדדים את עמדותיהם ביחס לדרישת ההבהרה (בהתייחסויות נפרדות), אשר בהן נטען, בין היתר, כי הסדר הפשרה כולל התחייבויות וולונטריות של בית החולים, מעבר לדרישות הדין, וכי המתווה שגובש הולם הסדרים דומים שאושרו בעבר על ידי בתי המשפט. ביום 17.4.2023, בהחלטה נוספת, קבע בית המשפט קמא כי הצדדים לא ענו כנדרש לדרישת ההבהרה, והורה על מינוי בודק לבחינתו של הסדר הפשרה, אשר יבחן, בין השאר, מהו הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל לוּ הוכרעה התובענה לטובתם. בהמשך לכך, ולאחר שהגיש בודק את ממצאי בדיקתו, בהחלטה מיום 27.8.2023, הורה בית המשפט קמא על קביעת דיון בבקשה לאישור הסדר הפשרה שיעסוק בשני נושאים: האם יש לאשר את הסדר הפשרה למרות שאינו כולל פיצוי לחברי הקבוצה; והאם קיים ניגוד עניינים בין עמדת היועצת המשפטית לממשלה כמייצגת הציבור בהליך הייצוגי לעמדתה כמייצגת בית החולים (ויוער, בית החולים מיוצג על ידי פרקליטות המדינה בהיותו בית חולים בבעלות משרד הבריאות). דיון זה התקיים ביום 13.9.2023, ובמהלכו התנגדו הצדדים, בשלל נימוקים, לטענה לפיה ההסדרה העתידית שבהסדר אינה מהווה סעד הולם לחברי הקבוצה, ולטענה לפיה היועצת המשפטית לממשלה נמצאת בניגוד עניינים.

4.בהחלטה מיום 14.9.2023 בית המשפט קמא עמד על כך ש"הסדר הפשרה המוצע אינו כולל שום סעד לחברי הקבוצה. הוא כולל רק הסדרה עתידית של ההפרות שהוסכם עליהן, ללא סעד כלשהוא לחברי הקבוצה, שהם מי שנפגעו מעישון בשבע השנים שקדמו" להגשת בקשת האישור. כך, למרות "שבמקביל הוסכם על מעשה בית דין שימנע מחברי הקבוצה לתבוע נזקים שאינם נזקים גופניים (שממילא לא נכללו בבקשה לאישור)". יחד עם זאת, נקבע כי אין מקום לדחות את הסדר הפשרה על הסף , וכי נושא הסעד יידון בהמשך, במסגרת ההחלטה האם לאשר את הסדר הפשרה, וזאת לאחר מתן הזדמנות להגשת התנגדויות להסדר הפשרה. בהתאם לכך, הורה בית המשפט על פרסום הודעה אודות הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה לפי סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: ההודעה), בנוסח שיאושר על ידיו ויכלול את המשפט "הסדר הפשרה המוצע אינו כולל סעד הולם לחברי הקבוצה אלא הסדרה עתידית בלבד, אך כולל מניעת תביעות חברי הקבוצה בגין נזקים שנגרמו להם..." (להלן: התוספת להודעה). באותה החלטה, התייחס בית המשפט קמא גם לשאלת ניגוד העניינים בה מצויים נציגי היועצת המשפטית לממשלה, וקבע כי עולה חשש שאלו נמצאים בניגוד עניינים בין מעמדם כמייצגי בית החולים לבין מעמדם כמייצגי הציבור, ובכלל זה חברי הקבוצה, באופן שעלול להשפיע על כך שחברי הקבוצה לא יזכו בסעד הולם. לפיכך, נוכח החשש האמור, סבר בית המשפט קמא כי גובר "הצורך בפרסום ראוי של הסדר הפשרה, שיאפשר שמיעת עמדות נוספות ביחס אליו".

5.ביום 26.9.2023 הגישו הצדדים בקשה לאישור נוסח פרסום ההודעה בעיתונות. בנוסח שהציעו, ציינו הצדדים כי בית המשפט קמא דרש את הוספת התוספת להודעה, אך לצידה הוסיפו כי זו מנוגדת לעמדתם, לפיה ההסדר כולל סעד הולם, ראוי והוגן לציבור בדמות הסדרה עתידית. בו ביום, הורה בית המשפט קמא על מחיקת התייחסות הצדדים לתוספת להודעה.

6.הצדדים לא אמרו נואש וביום 19.10.2023 הגישו בקשה משותפת נוספת, הפעם לתיקון נוסח ההודעה, ובה ביקשו לשנות את התוספת להודעה כך שיובהר שהסדר הפשרה אינו כולל "סעד כספי" (במקום "סעד הולם"), וכי ההסדר אינו מונע מחבר קבוצה לנהל הליך משפטי בגין נזק גוף משמעותי שנגרם לו עקב החשיפה לעישון ברחבי בית החולים. בקשה זו נדחתה אף היא על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 22.10.2023, משלא מצא כי יש מקום לשנות מהחלטתו הקודמת, ותוך שצוין כי למרות שההודעה לציבור מפורסמת על ידי הצדדים, זו אינה הודעה מטעם הצדדים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

7.טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור מתמקדות בשלושה נושאים עיקריים: ראשית, נטען כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי הסדר הפשרה שהוגש לאישורו אינו כולל סעד הולם לחברי הקבוצה. זאת, משום שקביעתו זו מתעלמת מהסדרי פשרה דומים שאושרו בעבר, מהסיכונים והעלויות הכרוכים בהמשך ניהול ההליך, ומכך שההסדר כולל סעד הולם לחברי הקבוצה ולציבור, בדמות הסדרה עתידית אשר חלקה הוא מעבר למתחייב על פי דין, אשר כרוכה היא בעלות כספית משמעותית; שנית, הצדדים טוענים כי ההנחה לפיה היועצת המשפטית לממשלה מצויה בניגוד עניינים אפשרי שגויה אף היא, משום שהיא נעדרת אחיזה בחוק ובפסיקה, ומשום שהגורמים ממשרד המשפטים אשר בחנו את הסדר הפשרה טרם הגשתו אינם הגורמים הממשלתיים המייצגים את בית החולים; שלישית, הצדדים מתנגדים להוראת בית המשפט קמא בדבר התוספת להודעה, באופן שמביא לכך שההודעה לציבור המפורסמת מטעמם תכלול אמירות המנוגדות לעמדתם. לשיטתם, לכל היותר היה מקום לכלול את עמדת בית המשפט לצד עמדת הצדדים, כפי שהוצע על ידם. זאת ועוד, הצדדים סבורים כי לפרסום ההודעה כפי שדרש בית המשפט קמא השלכות קשות. כך, משום שהתוספת להודעה תפגע ביכולתם להוכיח בעתיד כי הם עומדים בתנאי קיומו של סעד הולם, הנדרש לצורך אישורו של הסדר הפשרה. בנוסף, הצדדים טוענים כי פרסום ההודעה כהוראת בית המשפט ימנע מחברי הקבוצה לקבל את מלוא המידע לו הם נזקקים, ובפרט את עמדת הצדדים, ביחס לקיומו של סעד הולם, וכפועל יוצא ימנע מהם לקבל החלטה מושכלת האם לצאת מן הקבוצה ו/או להתנגד להסדר הפשרה. לסיכומם של דברים, ולאור האמור, טוענים הצדדים כי יש להורות על הוספת עמדתם להודעה, ועל ביטול קביעתו של בית המשפט קמא ביחס לקיומו של סעד הולם, כך שיובהר שמדובר בקביעה לכאורית ולא בקביעה סופית.

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בעיקרה. כפי שציינתי לאחרונה במקרה אחר שהובא לפניי, לבית המשפט הדן בהליך הייצוגי שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפרסום ההודעה לציבור בדבר בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, וזאת הן בדבר תוכן ההודעה והן בדבר אופן פרסומה (ראו רע"א 6024/23 יקירביץ נ' דגן, פסקה 14 (29.10.2023)). לפיכך, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות כגון דא שמורה למקרים חריגים בלבד. ויובהר, אין ערכאת הערעור מחליפה את שיקול דעתה בשיקול דעת הערכאה הדיונית ואין היא בוחנת האם הייתה מקבלת החלטה אחרת מזו העומדת לבחינה. אלא, עיקר בחינתה הוא בשאלה האם ההחלטה עלולה ליצור השפעה ממשית על זכויות הצדדים, או לגרום לנזק של ממש לצד להליך או להביא לניהול הליך מיותר או שגוי (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 6982/21 יצחקי נ' יצחקי בר, פסקה 8 (16.11.2021)).

9.בענייננו, לאחר שבחן את הבקשה לאישור הסדר פשרה, מצא בית המשפט קמא כי הסדר הפשרה אינו כולל סעד לחברי הקבוצה, אלא רק הסדרה עתידית לטובת הציבור. לפיכך, התרשם כי בהינתן שהסדר הפשרה יוצר כלפי חברי הקבוצה מעשה בית דין ביחס לנזקי העבר (למעט נזקים גופניים שלא נכללו בבקשת האישור), הסדר הפשרה אינו כולל סעד ישיר לחברי הקבוצה ביחס לנזקים אלו. יחד עם זאת, הבהיר בית המשפט כי לא מצא לנכון לדחות את הבקשה לאישור הסדר הפשרה על הסף, וכי ישוב וידון בנושא לאחר שיתקבלו עמדות המתנגדים, ככל שיהיו כאלה, להסדר הפשרה. על כן, סבר כי יש להורות על התוספת להודעה על מנת ליידע את חברי הקבוצה בסוגיה האמורה, ובאמצעות כך לאפשר הצגת מכלול העמדות בעניין לצורך גיבוש החלטתו. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי החלטות בית המשפט קמא מצדיקות התערבות בפררוגטיבה הרחבה המוקנית לו באשר לתוכן פרסום ההודעה לציבור. ויובהר, בית המשפט קמא טרם נדרש לשאלה האם הסדר הפשרה הוא "הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה" (כדרישת סעיף 19(א) לחוק), וממילא טרם בחן את השיקולים להערכתו של הסדר הפשרה, ובכלל זה את הסעד המוצע בהסדר הפשרה לעומת הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל אילו התביעה הוכרעה לטובתם (סעיף 19(ג)(ב)(א) לחוק). לפיכך, ובניגוד לנטען על ידי הצדדים, לא נסתם הגולל בפניהם להוכיח כי הסעד לטובת הציבור שניתן הוא הולם בנסיבות העניין.

10.אשר לחשש שהעלה בית המשפט קמא בנוגע לניגוד העניינים האפשרי בו מצויה היועצת המשפטית לממשלה, הרי שזה הוסבר כטעם נוסף המצדיק הקפדה יתרה עם תוכן פרסום ההודעה לציבור. משלא מצאתי להתערב בקביעת בית המשפט קמא בעניין זה, ממילא מתייתר הצורך לדון בשאלה האם עולה חשש כאמור, אם לאו.

11.בשולי הדברים, וכעניין ניסוחי, מצאתי עם זאת להורות על תיקון קל בנוסח עליו הורה בית המשפט קמא, וזאת על מנת למנוע תקלה בעתיד. בנוסח בית המשפט צוין כי הסדר הפשרה "אינו כולל סעד הולם לחברי הקבוצה" (ההדגשה הוספה) באופן העשוי להתפרש כהבעת עמדה שיפוטית סופית בשאלת עמידת הסדר הפשרה בדרישות החוק – וזאת למרות שלא לכך כיוון בית המשפט קמא, כפי שהבהיר בהחלטתו מיום 14.9.2023. לפיכך, סבורני כי חלף המינוח "סעד הולם" ראוי להשתמש במינוח בו נוקט החוק בבואו להסדיר את מגוון הסעדים שניתן לתת במסגרת תובענה ייצוגית, דהיינו "פיצוי כספי או סעד אחר" (ראו סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות). ודוק, בסעיף 20(ג)(1) לחוק מבחין המחוקק בין שלושה סוגי סעדים אותם ניתן להעניק במסגרת תובענה ייצוגית: (1) פיצוי כספי לחברי הקבוצה (כולם או חלקם); (2) סעד אחר לטובת הקבוצה (כולה או חלקה); (3) סעד אחר לטובת הציבור (כולו או חלקו). הסדרה עתידית עשויה להוות סעד לטובת הקבוצה (כאשר חבריה הם הנהנים העיקריים ממנו) או לטובת הציבור (ככל שאין היא מטיבה באופן ייחודי עם חברי הקבוצה). בענייננו, הסדר הפשרה אינו מעניק לא פיצוי כספי ולא סעד אחר (כגון הטבה או הנחה) לחברי הקבוצה, ויש צדק בקביעת בית המשפט קמא כי קשה לראותו כהסדרה עתידית המיטיבה דווקא עם חברי הקבוצה. מכאן שהמדובר, כעניין עובדתי, בהסדר ש"אינו כולל פיצוי כספי או סעד אחר לחברי הקבוצה". השאלה האם ההסדרה העתידית שנקבעה בו היא בגדר סעד הולם, מהסוג של סעד לטובת הציבור, טעונה המשך בדיקה בהתאם למסגרת שקבע המחוקק בסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות – כפי שקבע בית המשפט קמא.

12.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, בכפוף לתיקון הניסוחי הנזכר בפסקה 11 לעיל. הצדדים יפעלו לפרסום ההודעה לציבור בתוך 7 ימים ממועד מתן החלטה זו.