רע"א 6641-20 רע"א 6641-20

1.לפניי בקשות רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.7.2020 (השופט ח' כבוב, ס"נ) ב-ת"צ 39355-06-19, שבה נדונו שלוש בקשות מקדמיות שהוגשו אגב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת האישור). הראשונה היא בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור (להלן: בקשת הסילוק); השנייה היא בקשה למחיקת התגובה לתשובות לבקשת האישור (להלן: בקשת המחיקה); והשלישית היא בקשה לגילוי ועיון במסמכים (להלן: בקשת הגילוי). בקשת הסילוק נדחתה, ועל כך מלינים המבקשים ב-רע"א 6641/20; בקשת המחיקה נדחתה ברובה, אולם בית המשפט המחוזי הורה על מחיקתם של מספר סעיפים מהתגובה לתשובות לבקשת האישור, ועל כך מלינים המבקשים ב-רע"א 6670/20; בקשת הגילוי התקבלה בחלקה, ועל כך מלינים, מזה ומזה, המבקשים ב-רע"א 6660/20 וב-רע"א 6670/20.

הצדדים, הרקע הצריך לעניין ובקשת האישור

2.עניינה של בקשת האישור בטענות להטעיית משקיעים בשלוש חברות ציבוריות מקבוצת "אקויטל": איירפורט סיטי בע"מ, העוסקת בהחזקה ופיתוח של נכסי נדל"ן בארץ ובאירופה (להלן: איירפורט); י.ו.א.ל. ירושלים אויל אקספלוריישן בע"מ, שהיא חברת החזקות שהחזיקה בעת הרלוונטית ב-45.06% ממניות איירפורט (להלן: יואל); ו-אקויטל בע"מ, אף היא חברת החזקות, שהחזיקה בעת הרלוונטית ב-43.72% ממניות יואל (להלן: אקויטל) (שלוש החברות יחד לעיל ולהלן: קבוצת אקויטל). בהיותן חברות ציבוריות, שלוש החברות היו מחויבות בפרסום דוחות כספיים רבעוניים; דוחותיהן של יואל ואקויטל היו דוחות מאוחדים, שביטאו אף את שווי נכסי איירפורט (להלן: הדוחות הכספיים או הדוחות). יצוין כי בעלת השליטה בקבוצת אקויטל היא י.ח.ק להשקעות – שותפות מוגבלת (להלן: יחק), שהחזיקה בעת הרלוונטית ב-71.98% ממניות אקויטל.

המבקשים ב-רע"א 6641/20 וב-רע"א 6660/20 הם המשיבים בבקשת האישור. המבקשים ב-רע"א 6660/20 הם איירפורט ומי שהיו בתקופה הרלוונטית נושאי משרה בה (יחדיו להלן: מבקשי איירפורט). המבקשים ב-רע"א 6641/20 הם יואל; אקויטל; יחק; חיים צוף, שהיה בתקופה הרלוונטית בעל השליטה ביחק ויו"ר הדירקטוריונים של כל שלוש החברות בקבוצת אקויטל; ומי שהיו בתקופה הרלוונטית נושאי משרה ביואל ובאקויטל (יחדיו להלן: מבקשי יואל ואקויטל). המבקשים ב-רע"א 6670/20 הם המבקשים בבקשת האישור. המבקש 1 החזיק בתקופה הרלוונטית במניות איירפורט (להלן: הייט); והמבקשת 2 היא עמותה ללא מטרות רווח שבין מטרותיה "ייצוג הציבור במקרים בהם קיים כשל פעולה משותפת" ו"קידום תרבות עסקית וציבורית הוגנת ושקופה" (להלן: העמותה).

3.במוקד בקשת האישור עומדת טענה בדבר הטעיה של ציבור המשקיעים באיירפורט, יואל ואקויטל – תוך פרסום פרטים מטעים בדוחות הכספיים.

על רקע חקיקת החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013 (להלן: חוק הריכוזיות), נדרשה קבוצת אקויטל, שהייתה מורכבת משלוש "חברות שכבה" כהגדרתן בחוק הריכוזיות, "לקפל" שלב – כך שהקבוצה תכיל שתי "חברות שכבה" בלבד. לפיכך הוחלט בקבוצה כי יתבצע מיזוג בין יואל לאקויטל, באופן שיואל תהפוך לחברת החזקות פרטית בבעלות מלאה של אקויטל. ביום 17.1.2018 פרסמה יחק הצעת רכש לרכישת כ-25% מהון המניות המונפק של אקויטל (להלן: הצעת הרכש); וביום 5.2.2018 פורסם על ידי אקויטל דיווח מידי שממנו עולה כי יחק רכשה כ-21% ממניותיה. בבקשת האישור נטען כי יחק ביצעה את הרכישה "מתוך מטרה מוצהרת להקטין את הדילול של אחזקותיה באקויטל", שהיה צפוי להתרחש כתוצאה מהמיזוג בין יואל לאקויטל.

עוד על פי הנטען בבקשת האישור, במסגרת הדוחות הכספיים הוערך שווים של נכסי הנדל"ן שבבעלות איירפורט בחסר; זאת במטרה להפחית משוויה של אקויטל (המחזיקה כאמור באיירפורט בשרשור) לצורך הצעת הרכש. לדברי הייט והעמותה, בדרך זו נתאפשר ליחק לרכוש את מניות אקויטל במחיר זול מכפי שווין האמיתי. בהתאם נטען כי הדוחות הכספיים, החל מהרבעון הרביעי לשנת 2016 ועד לרבעון השלישי לשנת 2017, כללו פרטים מטעים ביחס לשווי ההוגן של נכסי הנדל"ן להשקעה של חברת איירפורט. בקשת האישור מתבססת בעיקרה על הפער שבין שווי נכסי הנדל"ן שבבעלות איירפורט שהוערך בדוח הכספי לשנת 2016 בכ-3 מיליון ש"ח, לבין שווים בדוח הכספי לרבעון הרביעי של שנת 2017 שהוערך בכ-497 מיליון ש"ח.

בקשת הסילוק והחלטת בית המשפט המחוזי

4.ביום 19.12.2019 הוגשה בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף ככל שהיא מופנית כלפי מבקשי יואל ואקויטל. בבקשת הסילוק נטען כי הייט עצמו טוען שעומדת לו עילת תביעה אישית אך ורק נגד איירפורט ונושאי המשרה בה; וכי העמותה אינה עומדת בתנאים להגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית על ידי ארגון, הקבועים בסעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק), שזו לשונו:

4(א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:

(1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה;

(2) רשות ציבורית בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), שבתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן עוסקת הרשות הציבורית – בשם קבוצת בני אדם אשר אותה תביעה או אותו ענין, מעוררים שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עמה;

(3) ארגון בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), שבתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן עוסק הארגון – בשם קבוצת בני אדם אשר אותה תביעה או אותו ענין מעוררים שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עמה, ובלבד שבית המשפט שוכנע כי, בנסיבות הענין, קיים קושי להגיש את הבקשה בידי אדם כאמור בפסקה (1); ואולם, המועצה הישראלית לצרכנות כהגדרתה בחוק המועצה הישראלית לצרכנות, התשס"ח-2008, תהיה רשאית להגיש בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, אף אם אין קושי להגיש את הבקשה בידי אדם כאמור בפסקה (1). (ההדגשה שלי, ע'ב').

על פי הנטען בבקשת הסילוק, בהיעדרו של מבקש "בשר ודם" המחזיק בעילת תביעה אישית נגד יואל ואקויטל ונושאי המשרה ובעלי השליטה בהן – ברי כי לא ניתן לנהל את בקשת האישור נגדם.

5.בהחלטה נושא בקשת רשות הערעור דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק.

ראשית נקבע כי במקרים חריגים ניתן לדון בהתקיימות תנאי סעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות באופן מקדמי לדיון בבקשת האישור לגופה – הגם שבקשת האישור היא הליך מקדמי בפני עצמו. עם זאת, בית המשפט לא מצא לנכון לבחון אם המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים – והסתפק בכך שציין כי בכל מקרה יש לדחות את בקשת הסילוק לגופה. בהמשך לכך, פנה בית המשפט המחוזי לבחון את התקיימות תנאי סעיף 4(א)(3) בנסיבות המקרה; והתנאי הראשון הוא שמדובר ב"ארגון" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק:

"ארגון" – תאגיד, למעט תאגיד שהוקם על פי דין, או הקדש, הקיים ופועל באופן סדיר וממשי במשך שנה לפחות לקידום מטרה ציבורית, אחת או יותר, ושנכסיו והכנסותיו משמשים להשגת המטרות הציבוריות בלבד, ובלבד שפעילותו אינה מטעם מפלגה או גוף פוליטי אחר או בזיקה למפלגה או לגוף כאמור או לשם קידום מטרותיהם.

בעניין זה נקבע כי אין מחלוקת שהעמותה הוקמה למעלה משנה לפני הגשתה של בקשת האישור, וכי במהלך התקופה העמותה לקחה חלק במספר הליכים משפטיים באופן המעיד על פעילות סדירה וממשית. כן נקבע כי פעילות העמותה היא "ציבורית", כדרישת החוק; זאת בהינתן אופי פעילותה ובהתחשב בכך שהיא מנוהלת בהתנדבות. התנאי השני הקבוע בחוק הוא שהתביעה הייצוגית היא "בתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן עוסק הארגון". בית המשפט ציין כי מטרות העמותה כוללות "שמירה על אינטרס הציבור" ו"קידום תרבות עסקית וציבורית הוגנת ושקופה"; ולפיכך נקבע כי ההליך, העוסק בטענות להטעיית משקיעים, הולם את מטרות הארגון כדרישת הסעיף.

לבסוף, בית המשפט קבע כי מתקיים במקרה הנדון גם התנאי השלישי לניהול ההליך הייצוגי בידי ארגון – הוא קיומו של קושי להגיש את הבקשה בידי אדם בעל עילת תביעה אישית. זאת בהתחשב בקבוצת המבקשים המצומצמת ובעלויות הגבוהות הנלוות להגשת הבקשה, הדורשת מומחיות שמאית וחשבונאית. כן הובהר כי העמותה פעלה לאיתור מבקשים פוטנציאליים, ובכלל זה פנתה ל-21 גופים מוסדיים שהחזיקו במניות יואל ואקויטל בתקופה הרלוונטית ופרסמה מודעות בשני עיתונים יומיים נפוצים, ודי בכך על מנת לענות על הדרישה (שמקורה בפסיקה) לפעול בשקידה סבירה לאיתור אדם בעל עילת תביעה אישית. לנוכח כל האמור נקבע כי יש לאפשר לעמותה להגיש את בקשת האישור, וכי הדבר יהלום את האיזון שבין שמירה על תכלית החוק לאפשר ולתמרץ הגשת תובענות ייצוגיות, ובין החשש מניצול ההליך לרעה. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי סוגיה שלא התבררה כראוי היא "רכיב השכר של עורכי הדין המייצגים מטעם העמותה"; ועם זאת נקבע כי לנוכח נסיבות המקרה ולאחר שקילת כלל השיקולים, אין בכך כדי לחסום את העמותה בשלב זה מניהול ההליך.

טענות הצדדים בנוגע להחלטה בבקשת הסילוק – רע"א 6641/20

6.מבקשי יואל ואקויטל סבורים כי העמותה אינה יכולה לשמש כמייצגת של הקבוצה בבקשת האישור, ועל כן יש לסלק את בקשת האישור על הסף ככל שהיא מכוונת כלפיהם. הם סבורים כי מתן רשות ערעור נדרש בענייננו כדי לברר את השאלה העקרונית בדבר טיבו של "ארגון" לפי חוק תובענות ייצוגיות והתנאים שבהם יותר לו לנהל הליך ייצוגי חלף אדם בעל עילת תביעה אישית. לגופו של עניין נטען כי העמותה אינה עונה להגדרת "ארגון" שבסעיף 2 לחוק המצוטטת לעיל. בתוך כך נטען כי העמותה אינה עומדת בתנאי של קיום פעילות סדירה וממשית במשך שנה לפחות; ומבקשי יואל ואקויטל מפנים לכך שבמהלך התקופה מאז הקמתה ועד להגשת בקשת האישור, פעילות העמותה התמצתה במעורבות בחמישה הליכים משפטיים בלבד – שארבעה מהם בכלל הוגשו ונוהלו על ידי אחרים. בממד הזמן, נטען כי עיקר פעילותה של העמותה נעשה במהלך ארבעה חודשים בלבד קודם להגשת בקשת האישור; וכי לא היה מקום לראות במועד הקמתה כמועד תחילת פעילותה.

מבקשי יואל ואקויטל מבהירים כי ארגון שכל מטרתו היא ניהול הליכים משפטיים או הצטרפות להליכים משפטיים קיימים אינו ארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית. לגישתם המטרה הציבורית חייבת להימצא מחוץ לעצם ההשתתפות בהליכים ייצוגיים, שאם לא נאמר כן אזי כל שיידרש מארגון כדי לזכות במעמד להגיש בקשות לאישור תובענות כייצוגיות – הוא להגיש בקשות כאלה. לדבריהם, מייסדי העמותה הם עורכי דין שעוסקים בניהול והגשה של תובענות ייצוגיות, והעמותה משמשת בידיהם ככלי מלאכותי לצורך ניהול הליכים ייצוגיים תוך עקיפת דרישת העילה האישית, בסתירה לתכליתו של ההסדר שנקבע בחוק תובענות ייצוגיות. בהקשר זה מלינים מבקשי יואל ואקויטל על כך שהעמותה לא ציינה אם קיימים הסדרים כלשהם בינה ובין מייסדיה ופעיליה, כגון ביחס להשתתפות בשכר טרחה, חלוקת תיקים בין העמותה לבין מייסדיה ועבודה משותפת בהליכים אחרים. כן נטען כי מטרות העמותה נוסחו באופן כוללני ביותר, כך שניתן לכלול בהן כל פעילות ציבורית שהיא. מבקשי יואל ואקויטל מוסיפים ומציינים כי לפי דוחות כספיים שהעמותה הגישה לרשם העמותות, אין ברשותה נכסים כלשהם וגם לא הכנסות; וגם בכך יש כדי להעיד שמדובר בגוף ריק מתוכן.

7.מבקשי יואל ואקויטל סבורים כי אף יתר התנאים הקבועים בסעיף 4(א)(3) לחוק אינם מתקיימים ביחס לעמותה, ובפרט הדרישה להוכיח קושי בהגשת הבקשה על ידי אדם בעל עילת תביעה אישית. לטענתם, בפסיקה נקבע רף מחמיר בכל הנוגע לתנאי זה שלפיו יש להוכיח קושי אינהרנטי או ייחודי באיתור מבקש מתאים. לשיטתם, העובדה שהייט אוחז לדבריו בעילת תביעה נגד איירפורט מלמדת כשלעצמה שניתן היה לאתר מבקש נוסף המחזיק בעילה דומה נגד יואל ואקויטל; ועוד נטען כי יואל ואקויטל נסחרו בבורסה במועדים הרלוונטיים בפיזור רחב, ולפיכך הקבוצה הנטענת היא די רחבה. נוסף על כך נטען כי העמותה לא הוכיחה כי היא פעלה בשקידה סבירה לאיתור תובע בעל עילת תביעה אישית, וכי הפניות שערכה לגופים המוסדיים והפרסום בשני עיתונים אינם מספיקים בנסיבות העניין. לדברי מבקשי יואל ואקויטל, העמותה הסתירה מבית משפט את התשובות שקיבלה מהגופים המוסדיים שאליהם פנתה, והטעם לכך הוא כפי הנראה חוסר אמון מצדם של הגופים המוסדיים בעילת התביעה הנטענת. עוד נטען כי העמותה לא נקטה באמצעים פשוטים אחרים לאיתור תובע פוטנציאלי, למשל פניה לבעלי המניות ביואל ובאקויטל באמצעות מרשם בעלי המניות; פנייה לתובעים ומבקשים ייצוגיים ונגזרים אחרים המנהלים הליכים משפטיים נגד יואל ואקויטל; או פרסום עילת התביעה במסגרת כתבה עיתונאית.

מבקשי איירפורט מציינים בתשובתם כי הם תומכים בבקשת רשות הערעור שהגישו מבקשי יואל ואקויטל.

8.הייט והעמותה מצידם טוענים כי המקרה דנן אינו מצדיק חריגה מהכלל שלפיו אין לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית ובבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף, ולשיטתם די היה בכך כדי לדחות על הסף את בקשת הסילוק. לגופו של עניין הם טוענים כי העמותה מהווה "ארגון" כהגדרתו בחוק, ולדבריהם העמותה הוקמה כבר כשנתיים לפני שהוגשה בקשת האישור והיא פועלת באופן סדיר וממשי מאז הקמתה, לרבות בדרך של הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית; בחינת הסכמי פשרה והגשת התנגדויות בהליכים ייצוגיים אחרים; וכן הגשת בקשת הצטרפות כ"ידיד בית משפט" בהליך ייצוגי שבו התעוררו שאלות עקרוניות. כן נטען כי העמותה תורמת לקידום מטרות ציבוריות, וכי הגשת בקשת האישור עולה בקנה אחד עם מטרות אלה.

לשיטת הייט והעמותה, אין להסכין עם גישה שלפיה הליכים משפטיים אינם כלי לגיטימי לקידום מטרות ציבוריות כנדרש בסעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות. הם מציינים כי בשדה המשפטי, ובפרט בהליכים ייצוגיים, נדונים עניינים בעלי השפעה מכרעת על אינטרסים ציבוריים; וכי ישנה חשיבות רבה בפעילות משפטית לצורך הגנה על אינטרסים ציבוריים. הייט והעמותה מוסיפים כי אין לזקוף לחובת העמותה את העובדה שבשל "גילה" הצעיר טרם התקבלו אצלה הכנסות; ולדבריהם כל הנכסים וההכנסות שיתקבלו אצל העמותה בעתיד ישמשו אותה אך ורק לצורך המטרות הציבוריות. עוד נטען כי יש לדחות את הטענה שלפיה העמותה היא כלי מלאכותי שנועד לאפשר לעומדים מאחוריה לנהל הליכים ייצוגיים. לעמדתם, העובדה שמאז היווסדה הגישה העמותה רק שתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית, הגם שחלק מבעלי התפקידים בה היו מעורבים בהגשת עשרות בקשות אישור במקרים אחרים, היא הנותנת שהעמותה לא הוקמה במטרה "לעקוף" את דרישת עילת התביעה האישית הקבועה בחוק.

9.הייט והעמותה עומדים על כך שבנסיבות המקרה יש קושי ממשי לאתר אדם בעל עילת תביעה אישית שיעמוד מאחורי בקשת האישור. ראשית, מדובר בקבוצה מצומצמת; ונוסף על כך, ניהול ההליך כרוך בהגשת חוות דעת שעלותן הכספית היא משמעותית. עוד נטען כי העמותה פעלה בשקידה סבירה לצורך איתור תובע מייצג; וכי טענת מבקשי יואל ואקויטל, שלפיה היה על העמותה לבצע פעולות איתור נוספות, מוכיחה כי בכל מקרה לא ניתן היה להניח את דעתם בנושא. זאת ועוד, הייט והעמותה דוחים את הטענה שלפיה העמותה הסתירה את תשובות הגופים המוסדיים לפנייתה. לטענתם, אף לא אחד מהגופים המוסדיים שאליהם פנתה העמותה נענה לפנייה; והם סבורים כי עובדה זו אינה מפתיעה, וכי מדובר בזלזול בוטה של אותם גופים בזכויות העמיתים שאת כספם הם מנהלים. לבסוף מבהירים הייט והעמותה כי אין כל הסדר של חלוקת שכר טרחה בין באי-כוח העמותה בהליך דנן ובין עורכי הדין המנהלים את העמותה, וכי עורכי הדין החברים בהנהלת העמותה לא יהיו זכאים לשכר במקרה של הצלחת ההליך.

דיון והכרעה – רע"א 6641/20

10.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ב-רע"א 6641/20 ובתשובת הייט והעמותה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. ראשית אציין כי איני רואה מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לשלב הדיוני המתאים לדיון בשאלת כשירותה של העמותה להגיש את בקשת האישור (במסגרת הדיון בבקשת האישור או באופן מקדמי לו), ואמקד אפוא את החלטתי בשאלת הכשירות לגופה.

על פי ההסדר שנקבע בחוק תובענות ייצוגיות, לא כל הליך אזרחי או מינהלי ניתן לנהל בדרך של תובענה ייצוגית. החוק קובע רשימה סגורה של עילות תביעה שניתן להגיש בגינן בקשה לאישור תובענה כייצוגית, כמפורט בסעיף 3(א) ובתוספת השנייה לחוק. נוסף על כך, סעיף 4(א) לחוק מגביל את זהותם של הרשאים להגיש בקשה כזו; והכלל הוא שבקשה לאישור תובענה כייצוגית צריכה להיות מוגשת על ידי אדם האוחז בעילת תביעה אישית נגד המשיב, הנמנית עם העילות המוכרות בחוק תובענות ייצוגיות. לכלל זה שני חריגים. בקשה לאישור תובענה כייצוגית יכולה להיות מוגשת גם על ידי "רשות ציבורית", כאשר הנושא הנדון בתובענה מצוי בתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן היא עוסקת; וכן רשאי "ארגון", כהגדרתו בחוק תובענות ייצוגיות, להגיש תובענה ייצוגית בנושא שבתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן הוא עוסק (עע"מ 6889/19 נוקראי נ' מדינת ישראל – רשות המיסים בישראל, פסקה 13 (24.5.2020); רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות, פסקה 33 (9.12.2015) (להלן: עניין קול ברמה)). עוד יבואר, כי על פי המודל שהתווה המחוקק הישראלי, בא-כוח מייצג אינו יכול לשמש כבעל דין בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ואינו רשאי לייצג לבדו את חברי הקבוצה; ועל המבקש ובא-הכוח המייצג מוטל לנהל את ההליך הייצוגי במשותף לטובת חברי הקבוצה (רע"א 2937/18 מכבי שירותי בריאות נ' דובין ז"ל, פסקה 5 (26.5.2019)).

הנה כי כן, הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית בידי "ארגון" שאינו אוחז בעצמו בעילת תביעה אישית היא החריג לכלל; והתנאים להתקיימותו של חריג זה מפורטים בסעיף ההגדרות ובסעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות המצוטט לעיל. על פי סעיף 2 לחוק, שומה על הארגון לפעול "באופן סדיר וממשי במשך שנה לפחות"; עליו לפעול "לקידום מטרה ציבורית, אחת או יותר"; ונכסיו והכנסותיו של הארגון צריכים לשמש "להשגת המטרות הציבוריות בלבד". מדובר בתנאים מקדמיים שנועדו לוודא כי השער להגשת תובענה ייצוגית נפתח "אך ורק לארגונים פעילים שהוכיחו את עצמם בתחום פעילותם, אשר אופיים הוא ציבורי במובהק, ואשר לא התאגדו אך ורק לצורך הגשת התובענה הייצוגית" (עניין קול ברמה, פסקה 36; ע"א 7842/16 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' פירסק, פסקה 18 (27.9.2017), להלן: עניין אדם טבע ודין). נוסף על כך, לפי סעיף 4(א)(3) לחוק נדרש כי ההליך הייצוגי יהיה בתחום אחת המטרות שבהן עוסק הארגון; דרישה זו מטרתה להבטיח כי הארגון אמנם מתאים לנהל את ההליך הייצוגי בשם הקבוצה. ועוד נדרש כי בית המשפט ישתכנע שבנסיבות העניין קיים קושי להגיש את הבקשה לאישור תובענה כייצוגית על ידי אדם בעל תביעה אישית; דרישה זו מבטאת את העדפתו של המחוקק שההליך הייצוגי יתנהל על ידי אדם בעל עילת תביעה אישית (עניין קול ברמה, פסקה 37).

11.מן הכלל אל הפרט.

ראשית יש לקבוע אם העמותה עונה על הגדרת "ארגון" שבסעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות, ובהקשר זה יש לבחון תחילה אם במועד הגשת בקשת האישור היא פעלה באופן סדיר וממשי במשך שנה לפחות. בית המשפט המחוזי קבע כי תנאי זה מתקיים בענייננו, ואיני רואה מקום להתערב בקביעתו. אמנם במסגרת פעילותה יזמה העמותה במהלך השנה הרלוונטית רק הליך ייצוגי אחד פרט להליך שבו אנו עוסקים – ואולם נוסף על כך היא הגישה התנגדויות להסדרי פשרה ובקשת הצטרפות להליך כ"ידיד בית משפט" במספר הליכים ייצוגיים נוספים. אין מקום להפחית בערכה של עשייה זאת כדרך "לקידום מטרה ציבורית". חוק תובענות ייצוגיות מכיר באפשרות המוקנית לרשויות ציבוריות ולארגונים מסוימים להציג התנגדות מנומקת להסדר פשרה, כמו גם לבקש להשתתף בדיונים בתובענה הייצוגית (ראו, סעיפים 15(א) ו-18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות). בשל "בעיית הנציג" האינהרנטית להליך הייצוגי, לא פעם עמדתם של צדדים שלישיים שלא לקחו חלק במשא ומתן לפשרה, תורמת תרומה ממשית לשמירה על טובת הקבוצה ועניינם של חבריה – ובפרט כשמדובר בגורמים בעלי ניסיון ומומחיות בתחום הרלוונטי (רע"א 2588/21 עזרא נ' אמ.אס.אן יזום ושיווק נדל"ן בע"מ, פסקה 6 (6.6.2021); רע"א 7809/12 חזאן נ' קלאב הוטל אינטרנשיונלס (א.ק.ה), פסקה 14 (31.12.2013); אמיר ויצנבליט "ייצוג הולם בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות", משפטים מג 351, 404, 409 (התשע"ג)). עוד ייאמר, כי בנסיבות שבהן חוק תובענות ייצוגיות אינו מאפשר לארגון להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית בשנה הראשונה לפעילותו – ברי כי אין לזקוף לחובת העמותה את העובדה שלא עלה בידה לנקוט בהליכים ייצוגיים רבים יותר קודם להליך שבו עסקינן.

הנה כי כן, אין מקום להתערבות בקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה העמותה פעלה באופן סדיר וממשי במשך שנה לפחות קודם להגשתה של בקשת האישור.

12.במסגרת הגדרת "ארגון" שבחוק, יש לבחון עוד אם העמותה פועלת לקידום מטרה ציבורית. בית המשפט המחוזי קבע כי תנאי זה מתקיים, זאת בהינתן אופי הפעילות ובהתחשב בכך שהעמותה מנוהלת בהתנדבות; ואיני רואה מקום להתערב אף בקביעה זו. בתוך כך יובהר, כי לא מצאתי ממש בטענת מבקשי יואל ואקויטל, שלפיה ארגון שכל עיסוקו הוא בניהול הליכים משפטיים אינו עונה על דרישת החוק בנוגע לעיסוק בפעילות שמקדמת מטרה ציבורית. בנסיבות המקרה דנן, ייזום וניהול ההליכים הייצוגיים אינם אלא האמצעי המשמש את העמותה להשגת מטרות ציבוריות – ולא מטרה בפני עצמה כעולה מגישתם של מבקשי יואל ואקויטל. ואבאר.

עיון בפרוטוקולים של ישיבות ועדת המשנה לוועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת ה-16, שדנה בהצעת חוק תובענות ייצוגיות, מלמד כי להסדר החקיקתי הקבוע כיום בסעיף 4(א)(3) לחוק נלווה חשש מפני ניצול לרעה של הזכות לנהל תובענה ייצוגית שניתנה ל"ארגון". בפרט מדובר בחשש מפני התאגדות פיקטיבית של ארגונים שאין מאחוריהם ממש, ושכל מטרתם היא לעקוף את דרישת עילת התביעה האישית הקבועה בחוק. עם זאת, ניכר מהפרוטוקולים כי הדרך שנבחרה בסופו של יום למניעת התממשותו של חשש זה אינה איסור על ניהולם של הליכים ייצוגיים על ידי ארגונים שיקומו לצורך זה בלבד – אלא הצבת תנאים שיבטיחו כי אותם ארגונים עושים שימוש לגיטימי בכלים משפטיים להשגת מטרות ציבוריות (ראו: פרוטוקול ישיבה 15 של ועדת המשנה, 17 (11.1.2006); פרוטוקול ישיבה 16 של ועדת המשנה לוועדת חוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-16, 4 (26.1.2006)). ואמנם, התנאים הקבועים בסעיפים 2 ו-4(א)(3) מהווים הסדר כולל וממצה שנועד להבטיח שימוש ראוי בכוח התביעה הנתון לארגון; ואין מקום לקבוע אפריורית שארגון הפועל לקידום מטרות ציבוריות בדרך משפטית אינו עומד בתנאים שנקבעו בחוק, אלא שיש לבחון כל מקרה לגופו.

כידוע, התובענה הייצוגית היא כלי דיוני שנועד לשיפור ההגנה על זכויות, אכיפה יעילה של הדין, הרתעה מפני הפרתו, ומתן סעד הולם "לאזרח הקטן" שנפגע על ידי תאגידים רבי עצמה בהשוואה אליו (וראו ע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, פסקה 21 (4.12.2011), להלן: פרשת תנובה). משכך, ניתן ואף ראוי שארגונים שונים הפועלים למען מטרות ציבוריות ירתמו לשם כך את מכשיר התובענה הייצוגית – באותם מקרים שבהם לא ניתן או שקיים קושי לאתר תובע בעל עילת תביעה אישית. קשה להלום כיצד סגירת השער דווקא בפני ארגונים בעלי מומחיות וניסיון בניהול הליכים ייצוגיים, עשויה לשרת את האינטרס הציבורי או לקדם שימוש ראוי במוסד הייצוגי.

עוד אציין, כי לא עלה בידי מבקשי יואל ואקויטל להביא תימוכין כלשהם לטענתם שלפיה העמותה היא כלי מלאכותי, שנועד לאפשר לעומדים מאחוריה לנהל הליכים ייצוגיים באופן המנוגד לכוונת המחוקק. מדובר בטענה סתמית; מה גם שהעמותה הבהירה כאמור לעיל כי ההליך מנוהל על ידה בהתנדבות ואין בינה ובין עורכי הדין המייצגים כל הסכם לחלוקת שכר הטרחה.

13.ומכאן לנדבך השלישי והאחרון בהגדרת "ארגון", שבמסגרתו יש לקבוע אם נכסיה של העמותה והכנסותיה משמשים להשגת מטרות ציבוריות בלבד. בהקשר זה, מבקשי יואל ואקויטל מפנים לכך שדוחותיה הכספיים של העמותה לשנים 2017 ו-2018 מלמדים כי אין לה נכסים או הכנסות כלשהם, גם לא חובות; והם מבקשים ללמוד מכך שהעמותה נעדרת פעילות כלשהי, לא כל שכן פעילות לקידום מטרה ציבורית. לא מצאתי ממש גם בטענה זו. הדעת נותנת כי תכליתה של הדרישה בנוגע לנכסיו והכנסותיו של הארגון, היא לוודא שמנגנון התובענה הייצוגית לא ינוצל לרעה על ידי ארגון הפועל למטרות רווח. לעומת זאת, אין כל טעם מבורר למנוע מארגון שאין לו נכסים או הכנסות מאחר שהוא פועל בהתנדבות, ליזום ולנהל בקשות ראויות לאישור תובענה כייצוגית.

יצוין כי ביום 3.2.2022 הגישו מבקשי יואל ואקויטל בקשה להוספת ראיות, שעניינה במסמכים שהתקבלו מרשם העמותות. על פי הנטען, ממסמכים אלה עולה כי נכון לעת הגשת הבקשה להוספת ראיות, טרם נמסרו לרשם העמותות הדוחות הכספיים של העמותה לשנים 2019 ו-2020; וכי יש בכך כדי ללמד ש"העמותה עודנה 'ריקה', נעדרת כל פעילות כספית ואינה משרתת את המטרות הציבוריות להן התיימרה להתחייב". ואולם כאמור, אין כל טעם למנוע מארגון הפועל בהתנדבות ליזום ולנהל הליכים ייצוגיים רק משום שאין לו נכסים או הכנסות; ועל כן הבקשה להוספת ראיות נדחית. בהקשר זה יש לחזור ולציין, כי לדברי הייט והעמותה אין כל הסדר לחלוקת שכר טרחה בין באי-כוח העמותה בהליך דנן ובין עורכי הדין המנהלים את העמותה, ואיש מהנהלת העמותה לא יהיה זכאי לשכר במקרה של הצלחת ההליך. די בכך כדי לדחות את טענות מבקשי יואל ואקויטל בנדון.

מכל האמור עולה כי העמותה היא "ארגון" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, ועתה יש להמשיך ולבחון אם בקשת האישור עומדת בתנאי סעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות.

14.נקודת המוצא בנוגע לפרשנות סעיף 4(א)(3) לחוק היא, שיש ערך רב בשילובם של ארגונים הפועלים למען מטרות ציבוריות במוסד התובענה הייצוגית:

"לארגונים קיים תפקיד חשוב במימוש חזונה של התובענה הייצוגית ככלי להגשמת אינטרסים חברתיים וציבוריים. ישנם ארגונים בעלי המשאבים; המומחיות; הניסיון ומעל כל זאת – הרצון הטוב, לקדם טיפול בנושאים שונים בעלי השלכות על המרחב החברתי-ציבורי, הסובלים מתת-אכיפה" (עניין אדם טבע ודין, פסקה 20).

פסק הדין המנחה בנוגע לפרשנותו של סעיף 4(א)(3) לחוק ניתן בעניין קול ברמה. באותו עניין עמד השופט י' דנציגר על החשש, הנזכר לעיל, מפני ניצול לרעה של הזכות להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית הנתונה לארגונים; וכן על כך שהסרת חסמים פרוצדורליים באופן בלתי זהיר עלולה להביא להגדלת היקפן של תובענות הסרק (שם, בפסקה 32). חששות אלה הובילו את השופט דנציגר לקבוע, בדעת יחיד, כי בבוא בית המשפט לאפשר הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית בידי ארגון, עליו לנקוט בגישה מצמצמת וזהירה. דעת הרוב, לעומת זאת, מפי השופטת א' חיות והשופטת ד' ברק-ארז, גרסה כי "גישה מצמצמת מידי בפירוש דרישות הסף הקבועות בסעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, עלולה לגרוע מכוחה של התובענה הייצוגית ככלי לקידום אינטרסים ציבוריים" (פסקה 3 לפסק דינה של השופטת א' חיות). ועוד הובהר, כי "ככלל, ההכרה בכוחם של ארגונים להגיש תובענות ייצוגיות היא מן החידושים של חוק תובענות ייצוגיות (ראו: סטיבן גולדשטיין 'הערות על חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006' עלי משפט ו 7, 18-17 (2007)), וראוי שלא להציב חסמים גבוהים מדי בהקשר זה, באופן שיחזיר אותנו לגישה שנהגה קודם לחקיקתו" (פסקה 2 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז).

הנה כי כן, ההלכה היא שיש להימנע מגישה מצמצמת ביחס לדרישות סעיף 4(א)(3) לחוק, ועל רקע הדברים הללו יש לבחון אם בנסיבות המקרה עומדת העמותה בדרישות הסעיף.

15.בגדרו של סעיף 4(א)(3) לחוק נדרש לקבוע כי הבקשה לאישור תובענה כייצוגית תהיה בתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן עוסק הארגון, ובענייננו מטרות העמותה הוגדרו על ידה כדלקמן:

"(א) שמירה על אינטרס הציבור; (ב) ייצוג הציבור במקרים בהם קיים כשל פעולה משותפת; (ג) שמירה והגנה על אינטרס קבוצות מוחלשות; (ד) קידום תרבות עסקית וציבורית הוגנת ושקופה."

מבקשי יואל ואקויטל טוענים כי העמותה ניסחה את מטרותיה באופן כוללני ביותר, כך שלמעשה ניתן לכלול בהן כל פעילות ציבורית שהיא. הגם שנראה כי יש ממש בנטען ביחס לשלוש המטרות הראשונות – לא זה המצב ביחס למטרה הרביעית, המנוסחת באופן ממוקד די הצורך. העמותה אף הבהירה כי חבריה הם כלכלנים, עורכי דין ורואי חשבון, הבקיאים בתחומי המשפט, הכלכלה וניירות הערך, ותורמים כל אחד בתחום מומחיותו לקידום מטרותיה – ובהן כאמור קידום תרבות עסקית וציבורית הוגנת ושקופה. בקשת האישור עוסקת בהטעיה בניירות ערך, ונראה שהיא אמנם משרתת ומקדמת מטרה זו של העמותה – ודי בכך בענייננו על מנת לצלוח את הדרישה שבסעיף.

16.עוד על פי סעיף 4(א)(3) לחוק, הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית מותנית בכך שקיים קושי בהגשתה בידי אדם בעל עילת תביעה אישית. כאמור, יש להימנע מהצבת רף גבוה מדי בנוגע לדרישת הקושי, ומכל מקום מדובר ברף גמיש שעשוי להשתנות בהתאם לנסיבות המקרה. כך הובהר על ידי השופטת ד' ברק-ארז בעניין קול ברמה:

"חשוב לשים לב כי החוק מסתפק בכך שקיים 'קושי' להגשת תביעה בידי אדם. הרף שקובע החוק לעניין זה אינו נמוך, אך הוא גם אינו צריך להיות גבוה מדי. אכן, ברגיל ניתן לצפות כי ארגון המבקש לתבוע יצביע באופן קונקרטי על ניסיונות שנעשו להגשת התובענה באמצעות יחידים. עם זאת, לכלל זה יכולים להיות גם חריגים, ומכל מקום יישומו צריך להתחשב בהקשר ובנסיבות הקונקרטיות של המקרה" (פסקה 2 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז).

כיום, בחלוף זמן מאז חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות, ניתן לומר בבטחה כי החשש מפני ניצול לרעה של המנגנון הייצוגי על ידי ארגונים התבדה במידה רבה. יש בהחלט מקום לעודד הגשה וניהול של הליכים ייצוגיים בידי ארגונים הפועלים לקידום מטרות ציבוריות, באופן העולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות. נראה כי כזו היא בקשת האישור שבה עסקינן – העוסקת כאמור בהטעיה בניירות ערך. מדובר בתחום משפטי מורכב, המעורר שאלות עובדתיות ומשפטיות נכבדות ומחייב ידע והעמקה משמעותיים, בוודאי בהשוואה להליך ייצוגי בנושאים צרכניים "רגילים". לא רק זאת, אלא שעלויות ניהול ההליך הן גבוהות, בין היתר בשל הצורך לתמוך את הטענות שבבקשת האישור בחוות דעת שמאיות וכלכליות. מכאן הקושי באיתור תובע מייצג בעל עילת תביעה אישית מקרב בעלי המניות מהציבור ביואל ואקויטל; ויפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי השופט ח' כבוב בהליך ייצוגי אחר בתחום ניירות הערך:

"המדובר בנושאים שלעיתים קרובות מורכבים וסבוכים יותר מהעניינים שבבסיס תובענות ייצוגיות צרכניות 'רגילות'. תובע בעל עילת תביעה אישית משמע בדרך כלל בעל מניות מקרב הציבור. בעל מניות שכזה אמנם משקיע בשוק ההון אך ברוב המקרים הוא אינו בקיא מספיק בפרטיו, לבטח לא בקיא מספיק בשביל לנהל תובענה ייצוגית בשם קבוצה. לא רק הידע המשפטי חסר לו לניהול הליך, אלא גם הידע הכלכלי שבבסיס עילת התביעה. על כן, פעמים רבות בעלי מניות מקרב הציבור לא רק שאינם תובעים ייצוגיים מוצלחים במיוחד, אלא כלל אינם מבינים אם וכיצד נפגעו זכויותיהם. האמור לעיל אינו אמור להפתיע איש – אחד מתפקידיו העיקריים של שוק ההון הוא לאפשר לציבור לגוון את השקעותיו מבלי להיות אחראי לפעולות התאגידים בהם הוא משקיע או מעורה בהם. כל זאת, תוך ידיעה שתאגידים המציעים לציבור להשתתף בזכויות הניהול והרווחים בהם, נוטלים על עצמם כללי התנהגות מחמירים ואת הפיקוח של גופים רגולטורים שאינם עוסקים, בהגדרה, בחברות פרטיות" (ת"צ (ת"א) 2484-09-12 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' כהן, פסקה 54 (18.2.2013)).

ולענייננו, משההליך דנן עניינו בטענה להטעיה בניירות ערך; לנוכח מורכבות הטענות שנטענו במסגרתו; בהתחשב בעלויות שנלוו להגשת בקשת האישור, שגובתה בחווֹת דעת מומחים; ובהינתן שהקבוצה אמנם נראית על פניה כקטנה באופן יחסי – איני רואה מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי במקרה דנן קיים קושי לאתר אדם בעל עילת תביעה אישית. ואולם לא די בכך שדרישת הקושי מתקיימת; שכן על ארגון המבקש להגיש בקשת אישור בלא עילת תביעה אישית להוסיף ולהראות כי פעל בשקידה סבירה לאיתורו של אדם כאמור (פרשת קול ברמה, פסקאות 39 ו-41 לפסק דינו של השופט דנציגר).

17.האם העמותה פעלה בשקידה סבירה לאיתור אדם בעל עילת תביעה אישית? בית המשפט המחוזי קבע כי העמותה פנתה ל-21 גופים מוסדיים שהחזיקו במניות יואל ואקויטל בתקופה הרלוונטית, ופרסמה מודעה בשני עיתונים יומיים נפוצים לצורך איתור תובע מייצג, ודי בכך כדי למלא את הדרישה לפעולה בשקידה סבירה לאיתור תובע בעל עילת תביעה אישית. גם בקביעה זו של בית המשפט המחוזי אין סיבה להתערב.

כפי שצוין לעיל, מבקשי יואל ואקויטל טוענים כי הייט והעמותה מסתירים את תשובת הגופים המוסדיים לפניות אליהם לצורך איתור תובע מייצג בעל עילת תביעה אישית, וכי למעשה גופים אלה סירבו לקחת חלק בהליך הייצוגי משום שהם סבורים כי לא עומדת לקבוצה עילת תביעה טובה. ואולם מדובר בטענה חסרת ממש, שנטענה ללא תימוכין כלשהם. לדברי העמותה, שלא נסתרו, הגופים המוסדיים כלל לא השיבו לפנייתה; ואיני רואה יסוד לקבוע אחרת. מכל מקום, העובדה שאף לא אחד מהגופים המוסדיים מצא לנכון להצטרף להליך הייצוגי אינה נובעת בהכרח מהערכותיהם ביחס לסיכויי ההליך – ולא מן הנמנע כי הטעם לכך נעוץ דווקא במבנה התמריצים בשוק הישראלי שבו פועלים המשקיעים המוסדיים, שאינו מעודד את המוסדיים לעמוד בחזית ההליכים הייצוגיים נגד אותן חברות שבהן בחרו להשקיע את כספי הציבור (ראו לעניין זה: שרון חנס "עורו משקיעים מוסדיים" אתר הממשל התאגידי של אוניברסיטת תל אביב (6.3.2017)). זאת ועוד, אין לקבל את עמדת מבקשי יואל שלפיה היה על העמותה לנקוט בפעולות נוספות שאותן הם פירטו, כגון איתור תובעים פוטנציאליים מתוך מרשם בעלי המניות ביואל ובאקויטל, או פנייה לבעלי מניות המנהלים הליכים אחרים נגד יואל ואקויטל בימים אלה. גם אם ניתן היה לנקוט פעולות נוספות לאיתור תובע מייצג, בנסיבות המקרה אין הצדקה להכביר הוצאות על העמותה ולהציב בפניה רף גבוה מידי לצורך ניהול בקשת האישור.

18.בסיכום הדברים עד כה, נמצא כי אין מקום לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה העמותה עונה על הגדרת "ארגון" שבחוק תובענות ייצוגיות, וכי מתקיימים התנאים שבסעיף 4(א)(3) לחוק לניהול בקשת האישור על ידה. משכך דינה של רע"א 6641/20 שהגישו מבקשי יואל ואקויטל, להידחות.

בקשת המחיקה, החלטת בית המשפט המחוזי ובקשת רשות הערעור

19.בגדרי בקשת המחיקה נטען כי הייט והעמותה הוסיפו בתגובתם לתשובות לבקשת האישור טענות חדשות, החורגות מגדר המחלוקת כפי שעוצבה על ידם בבקשת האישור; ובהתאם נתבקש למחוק את התגובה כולה ואת חווֹת הדעת שצורפו לה. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המחיקה בחלקה, והורה על מחיקת סעיפים מסוימים מהתגובה שנמצא כי מהווים הרחבת חזית אסורה. נקבע כי בעוד בבקשת האישור נטען להטעיה בדוחות הכספיים לרבעון הרביעי לשנת 2016 ועד לדוח לרבעון השלישי לשנת 2017 – בתגובה לתשובות לבקשת האישור נטען להטעיה גם בדוחות הכספיים לשנת 2018, ומדובר בהרחבת חזית אסורה. מכאן בקשת רשות הערעור ב-רע"א 6670/20, שהוגשה על ידי הייט והעמותה. אומר מיד כי הדיון בבקשה זו התייתר לנוכח החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 25.10.2021 – שבה נעתר לבקשה לתיקון בקשת האישור, שהוגשה על ידי הייט והעמותה לאחר ההחלטה בבקשת המחיקה.

עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי ביום 26.4.2021 הגישו הייט והעמותה בקשה לתיקון בקשת האישור. הבקשה הוגשה בעקבות מידע חדש שהגיע לידיהם במסגרת הליכי גילוי ועיון במסמכים, ובין היתר נתברר כי למעשה גם הדוח הכספי לרבעון הרביעי לשנת 2017 לא תיקן את ההטעיה הנטענת בבקשת האישור במלואה; ולמעשה ההטעיה בנוגע לשווי נכסי הנדל"ן של איירפורט נמשכה עד לפרסום מיום 31.10.2018 של הערכת שווי עדכנית שנערכה על ידי חברה חיצונית (להלן: הערכת השווי). במסגרת הבקשה לתיקון בקשת האישור נתבקש, בין היתר, לתקן את תקופת ההטעיה הנטענת בבקשת האישור; ובהתאם נתבקש גם תיקון של הגדרת הקבוצה, כך שתכלול שתי תתי-קבוצות. הקבוצה הראשונה כוללת מי שרכש מניות איירפורט, יואל או אקויטל לפני פרסום הדוח הכספי לרבעון הרביעי לשנת 2016 (29.3.2017) ומכר מניות אלה עד למועד פרסום הדוח הכספי לרבעון הרביעי לשנת 2017 (29.3.2018); הקבוצה השנייה כוללת מי שרכש מניות איירפורט, יואל או אקויטל לפני פרסום הדוח הכספי לרבעון הרביעי לשנת 2017 ומכר מניות אלה בתקופה שבין 1.4.2018 ועד למועד פרסום הערכת השווי (31.10.2018).

בהחלטתו מיום 25.10.2021 התיר בית המשפט המחוזי את תיקון בקשת האישור כמבוקש, ובהתאם הורה לצדדים להגיש בקשת אישור מתוקנת, תשובה לבקשה המתוקנת ותגובה לתשובה. ויובהר: אותן טענות שנמחקו מהתגובה לתשובות לבקשת האישור בעקבות בקשת המחיקה, בנוגע לתקופת ההטעיה השנייה, שבו ונטענו בבקשת האישור המתוקנת. במצב דברים זה טענותיהם של הייט והעמותה במסגרת רע"א 6670/20, המכוונות כלפי ההחלטה בבקשת המחיקה, התייתרו – ואין מקום להוסיף ולהידרש להן.

בקשת הגילוי והחלטת בית המשפט המחוזי

20.ונחזור לבקשה לגילוי ועיון במסמכים, שהוגשה על ידי הייט והעמותה לבית המשפט המחוזי ביום 24.3.2020 – טרם תיקונה של בקשת האישור. בבקשת הגילוי, כהגדרתה לעיל, התבקש צו לגילוי ועיון במסמכים הבאים:

א.שמאויות שנערכו לצורך הערכת שווי הנדל"ן שבבעלות איירפורט בזמנים הרלוונטיים;

ב.פרוטוקולים של ישיבות ועדות המאזן של איירפורט, יואל ואקויטל בזמנים הרלוונטיים;

ג.מסמכים ביחס ל"הערכה משפטית" שנזכרה בחוות דעת השמאי טל אלדרוטי, שצורפה על ידי המשיבים בתמיכה לתשובתם לבקשת האישור (להלן: השמאי אלדרוטי);

ד.שמאויות שערכו שמאים חיצוניים, שמונו על ידי ועדה בלתי תלויה שמונתה על ידי דירקטוריון יואל לצורך בחינת עסקת המיזוג בין יואל לאקויטל (להלן: השמאים החיצוניים ו-הוועדה הבלתי תלויה);

ה.פרוטוקולים של ישיבות הוועדה הבלתי תלויה שהוקמה לצורך בחינת עסקת המיזוג;

ו.פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון יואל וועדותיו ביחס להשתתפות יואל בהצעת הרכש.

21.בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת הגילוי בחלקה. הדיון בבקשה נערך בהתאם למתווה הקבוע בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות), ונקבע כי הייט והעמותה הניחו תשתית ראייתית ראשונית כנדרש לצורך גילוי ועיון במסמכים. בהקשר זה ציין בית המשפט, בין היתר, את השינוי המשמעותי שחל במסגרת הדוחות הכספיים בהתייחסות לשווי נכסי הנדל"ן של איירפורט (מ-3 מיליון ש"ח ברבעון הרביעי לשנת 2016 ל-497 מיליון ש"ח ברבעון הרביעי לשנת 2017); את העובדה שהדוח לרבעון הרביעי לשנת 2017 פורסם רק לאחר הצעת הרכש למניות אקויטל; ואת ממצאי חוות הדעת מאת ד"ר איל סלינג'ר (להלן: ד"ר סלינג'ר) שהוגשה מטעם הייט והעמותה, שלפיה ניתן היה לרשום את עיקר השינוי בשווי נכסי הנדל"ן כבר בדוחות הכספיים לשנת 2016. בית המשפט קיבל את עמדת קבוצת אקויטל שלפיה המסמכים שהתבקשו מהווים סודות מסחריים, והוסיף וקבע כי בנסיבות אלה נדרשת תשתית ראייתית ראשונית איתנה לצורך גילוי מסמכים אלה. ואולם נקבע כי גם בהינתן שכך, הייט והעמותה הניחו תשתית ראייתית מספקת די הצורך בשלב זה. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת ההכבדה שהועלתה על ידי קבוצת אקויטל, תוך שנקבע כי היא נטענה בעלמא ובשולי הדברים.

מכאן פנה בית המשפט לבחון את מידת הרלוונטיות של המסמכים שנדרשו על ידי הייט והעמותה, בשים לב לכך שגדר המחלוקת בבקשת האישור תחום לשאלת ההטעיה בדוחות הכספיים החל מהרבעון הרביעי לשנת 2016 ועד לרבעון הרביעי לשנת 2017 (כפי שצוין לעיל, בהחלטה מאוחרת יותר נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לתיקון בקשת האישור והרחיב את תקופת ההטעיה הנטענת, ואולם בשלב זה אותה החלטה טרם באה לעולם).

א.שמאויות לנכסי הנדל"ן של איירפורט שנערכו לצורך הדוחות הכספיים – נקבע כי מדובר במסמכים רלוונטיים ככל שמדובר בשמאויות שנערכו לצורך הדוח הכספי השנתי לשנת 2016, אך לא ביחס לשמאויות שנערכו לצורך הדוחות הכספיים השנתיים לשנים 2017 ו-2018, וזאת בשים לב לתקופת ההטעיה הנטענת בבקשת האישור.

ב.פרוטוקולים של ישיבות ועדות המאזן – גם בעניין זה נקבע כי מדובר במסמכים רלוונטיים ככל שמדובר בישיבות הנוגעות לדוח השנתי לשנת 2016 ולדוחות הרבעוניים לרבעון הראשון, השני והשלישי לשנת 2017 ועל כן יש להגיש מסמכים אלה במלואם, על נספחיהם. לעומת זאת, ביחס לפרוטוקולים של ישיבות ועדת המאזן שבהן אושרו הדוחות הכספיים השנתיים לשנים 2017 ו-2018 נקבע כי הם אינם רלוונטיים, בשים לב לתקופת ההטעיה הנטענת.

ג.מסמכים המתייחסים ל"הערכה משפטית" שנזכרה בחוות דעת השמאי אלדרוטי - נקבע כי מדובר במסמכים רלוונטיים, מאחר שההערכה המשפטית הנזכרת מתייחסת לסוגיה המצויה בגבולות המחלוקת בין הצדדים ועניינה שווים של חניונים בירושלים שבבעלות איירפורט (להלן: החניונים בירושלים). בעניין זה נקבע כי לא היה בטענות הנוגעות לחניונים בירושלים כדי "להפתיע" את המשיבים בבקשת האישור, שכן בקשת האישור תוקפת את השערוך שבוצע לכלל הנכסים שבבעלות איירפורט, ובכלל זאת החניונים; ועוד צוין כי נראה שהמשיבים בבקשת הגילוי צפו טענות בנוגע לחניונים בירושלים, שכן חוות הדעת מטעמם מתייחסת לסוגיה זו.

ד.שמאויות שערכו השמאים החיצוניים שמינתה הוועדה הבלתי תלויה ופרוטוקולי הישיבות של הוועדה הבלתי תלויה – נקבע כי מסמכים אלה אינם רלוונטיים לדיון בבקשת האישור. בית המשפט ציין כי הערכת השמאים החיצוניים נעשתה ביום 30.6.2018, כשלושה חודשים לאחר השלמת הצעת הרכש, ועל כן מדובר במסמכים הנוגעים לאירועים שהתרחשו בתום תקופת ההטעיה הנטענת.

ה.פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון יואל וועדותיו ביחס להשתתפות יואל בהצעת הרכש – נקבע כי לא הוכחה הרלוונטיות של מסמכים אלה; ואיני נדרשת לפרט בנדון, מאחר שבמסגרת בקשות רשות הערעור שלפניי הצדדים אינם משיגים על קביעה זו.

לאחר הדברים הללו, הובהר כי המסמכים שבית המשפט המחוזי הורה על גילוים יהיו חסויים כלפי צדדים שלישיים ויימסרו לבאי כוחם של הייט והעמותה בכפוף לחתימתם על כתב סודיות; ועוד נקבע כי על הייט והעמותה לחתום ולהגיש התחייבות כי העיון במסמכים נעשה רק לצורכי ההליך דנן.

22.שני הצדדים מלינים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת הגילוי. במסגרת רע"א 6660/20 טוענים מבקשי איירפורט כי לא היה מקום להורות על גילוי מסמכים כלל, ולעמדתם מצטרפים מבקשי יואל ואקויטל; ואילו במסגרת רע"א 6670/20 טוענים העמותה והייט כלפי ההחלטה שלא להתיר גילוים של כל המסמכים שנתבקשו.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור מטעם מבקשי איירפורט – רע"א 6660/20

23.מבקשי איירפורט טוענים כי לא היה מקום למתן צו לגילוי מסמכים בבקשת האישור, מאחר שלא הונחה תשתית ראייתית ראשונית התומכת בקיומה של עילת תביעה.

מבקשי איירפורט עומדים על כך שבבקשת האישור נטען כי רווחי שערוך מסוימים שהוכרו על ידי איירפורט בקשר עם נכסי הנדל"ן שלה בדוח הכספי לרבעון הרביעי לשנת 2017, היו חייבים להיות מוכרים ברובם כבר החל מהדוחות הכספיים לשנת 2016, וכי ההשתהות בהכרה ברווחי שערוך בגין הנכסים מהווה הטעיה; ואולם לעמדת מבקשי איירפורט מדובר בטענה שגויה מבחינה שמאית. על פי הנטען, הערכת השווי של נכסי איירפורט נעשתה בהתאם לחוות דעתו של השמאי שנשכר על ידה לצורך כך; ועצם העובדה שלבקשת האישור צורפה חוות דעת שמאית הנוקטת גישה שונה בנוגע לרווחי השערוך מהנכסים, אין משמעותה כי הדוחות הכספיים כללו פרטים מטעים. ועוד הובהר בעניין זה, כי בחוות דעתו של ד"ר סלינג'ר שצורפה לבקשת האישור כלל לא נטען כי אי ההכרה ברווחי השערוך בדוחות הכספיים שקדמו לדוח של הרבעון הרביעי לשנת 2017, היתה בלתי סבירה מבחינה שמאית; וכל שנטען בחוות הדעת הוא שניתן היה להכיר ברווחי השערוך קודם לכן, ובכך אין די כדי לבסס את טענת ההטעיה ולו לכאורה.

לטענת מבקשי איירפורט, גם הראיות הנוספות שהוצגו על ידי הייט והעמותה אינן תומכות בעילת התביעה אף לא באופן ראשוני, וזאת בניגוד לקביעות בית המשפט המחוזי. את הפער בין רווחי השערוך שנרשמו ברבעון הרביעי לשנת 2016 ובין אלה שנרשמו ברבעון הרביעי לשנת 2017 מייחסים מבקשי איירפורט לשיעורי ההיוון שעליהם הוחלט בדוחות 2017; להתפתחויות תכנוניות שחלו במהלך שנת 2017 בעקבות אישור תוכנית תא/5000 שנטען כי העלתה את שווי נכסי החברה בתל אביב; ולהערכה משפטית שלפיה הכירה איירפורט ברווחי שערוך מסוימים גם ביחס לחניונים בירושלים. לדבריהם, הטענה שמחשבות על הצעת רכש עתידית השפיעו על הדוחות הופרחה לחלל האוויר על ידי הייט והעמותה ללא בדל ראיה, והצעת הרכש כלל לא עמדה על הפרק במועד שבו פורסמו דוחות אלה. לטענה כי איירפורט לא עמדה בדרישות הביקורת הפנימית מאחר שהערכת השווי של נכסי הנדל"ן לא נערכה על ידי שלושה שמאים בלתי תלויים, אלא על ידי שמאי אחד שאף נטען כי הוא שמאי מטעמה – מבקשי איירפורט משיבים כי טענה זו אינה רלוונטית לעילה הנטענת בבקשת האישור. לגישתם, תפקידה של הביקורת הפנימית הוא לשפר את תהליכי העבודה הנוגעים לדוחות הכספיים, ואפילו היה מוכח שאחד מכלי הביקורת לא יושם במלואו לא היה בכך כדי לתמוך בטענה שאיירפורט הייתה חייבת להכיר ברווחי השערוך הנדונים כבר בשנת 2016. עוד טוענים מבקשי איירפורט כי בית המשפט המחוזי לא נימק כיצד הראיות שאליהן הפנו הייט והעמותה מבססות את הטענות בבקשת האישור; והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהוברר על ידי בית המשפט המחוזי כי המסמכים המבוקשים מכילים סודות מסחריים, ולכן נדרשת תשתית ראייתית מוצקה לצורך גילוים.

24.מבקשי איירפורט מוסיפים וטוענים כי המסמכים שבית המשפט המחוזי הורה על גילוים אינם רלוונטיים לבירור השאלות שבמחלוקת. באשר לשמאויות שנערכו לצורך דוחות 2016 – לפי הנטען, הטענה בבקשת האישור היא שאיירפורט הייתה חייבת להכיר ברווחי השערוך כבר בשמאויות שנערכו לצורך דוחות 2016; ואולם מאחר שאין מחלוקת כי שמאויות אלה לא כללו התייחסות לרווחי השערוך האמורים, ברי כי הן אינן רלוונטיות. ועוד צוין כי מדובר בלא פחות מ-70 שמאויות, וכי בכל מקרה לא היה מקום להורות על גילוי כה גורף שכן רבים מנכסיה של איירפורט כלל אינם רלוונטיים לנטען בבקשת האישור. בהתייחס לנספחים לפרוטוקולים של ישיבות ועדת המאזן הנוגעות לדוחות השנתיים לשנת 2016 ולדוחות לשלושת הרבעונים הראשונים לשנת 2017 – מבקשי איירפורט טוענים כי מדובר בעשרות נספחים, שחלקם כלל לא נוגע לנכסי הנדל"ן של איירפורט, ובין היתר כוללים הנספחים פרוטוקולים של ישיבות קודמות, טיוטות של הדוחות הכספיים ודוח הדירקטוריון, מצגות שליוו את הסברי רואה החשבון המבקר וכיוצא באלה. לדברי מבקשי איירפורט, הייט והעמותה לא הרימו את הנטל הרובץ לפתחם להראות כי מדובר במידע רלוונטי לבירורה של בקשת האישור. לבסוף נטען כי בית המשפט שגה בכך שהורה על גילוי ההערכה המשפטית הנוגעת לחניונים בירושלים. ראשית, משום שבבקשת האישור כלל לא נטען לקיומו של פרט מטעה בכל הנוגע לשערוך השווי של החניונים; ושנית משום שמדובר בחוות דעת משפטית החוסה תחת חסיון עורך דין-לקוח.

מבקשי יואל ואקויטל תומכים בבקשת רשות הערעור שהגישו מבקשי איירפורט ומצטרפים לנימוקים המפורטים בה.

25.הייט והעמותה, לעומת זאת, סבורים כי טענותיהם בבקשת האישור נתמכות בתשתית ראייתית ראשונית כנדרש. הם מדגישים כי הדרך לבחון את התשתית הראייתית בהקשר של גילוי מסמכים היא "ממעוף הציפור", ותוך התייחסות למתווה הכללי של ההליך ולטענות המובהקות; ובהתאם נטען כי הצדק עם בית המשפט המחוזי שלא ראה לנכון להיכנס לקרביה של חוות דעתו של ד"ר סלינג'ר שהוגשה מטעמם. עוד נטען כי טענות מבקשי איירפורט ביחס לחוות דעת זו מבוססות על פלפולים מלאכותיים ביחס לפרשנות שיש לתת למילה אחת הנזכרת בחוות הדעת, ותוך התעלמות מהמסקנה הברורה העולה ממנה בכללותה. לבסוף דוחים הייט והעמותה את הניסיון שלשיטתם עשו מבקשי איירפורט לערער על ממצאי חוות דעתו של ד"ר סלינג'ר לגופם.

הייט והעמותה מוסיפים וטוענים כי גם בהתעלם מחוות דעתו של ד"ר סלינג'ר, די בראיות הנוספות שהובאו כדי לעמוד בדרישת התשתית הראייתית הראשונית. ראשית, נטען כי לנוכח פערי המידע בין הצדדים, הפער המשמעותי בין רווחי השערוך שנרשמו ברבעון הרביעי לשנת 2016 ובין אלה שנרשמו ברבעון הרביעי לשנת 2017 מצדיק כשלעצמו מתן צו לגילוי מסמכים. שנית, נטען כי העובדה שבין הדוחות השלישי והרביעי לשנת 2017 בוצעה הצעת הרכש, מלמדת כי ליחק היה תמריץ כלכלי ברור להפחית את שווי הנכסים בדוחות 2016; ובהקשר זה הובהר כי דוחות 2016 פורסמו פחות מחודשיים לאחר שהתברר ליחק על הצורך לבצע הצעת רכש. ולבסוף, נטען כי התקשרותה של איירפורט עם השמאי שהעריך את שווי נכסיה לצורך הדוחות הכספיים נעשתה תוך הפרה של כללי הביקורת הפנימית, שלכתחילה נקבעו על מנת להקטין את הסיכוי להטעיה בדוחות הכספיים.

עוד לעמדתם של הייט והעמותה, צדק בית המשפט בקבעו כי המסמכים שהוא הורה על גילוים רלוונטיים לדיון בבקשת האישור. בתוך כך נטען כי ברור שהשמאויות שנערכו לצורך דוחות 2016 רלוונטיות להכרעה בטענה להטעיה בדוחות אלה, שכן דוחות אלה נערכו בהתבסס עליהן. באשר לנספחים לפרוטוקולים של ישיבות ועדת המאזן הנוגעות לדוחות השנתיים לשנת 2016 ולדוחות לשלושת הרבעונים הראשונים לשנת 2017 – נטען כי משעה שמבקשי איירפורט צירפו את הפרוטוקולים מיוזמתם לתשובתם לבקשת האישור, לא יכול להיות חולק על הרלוונטיות של אותם פרוטוקולים; ולכן יש לצרפם באופן מלא, דהיינו – לרבות הנספחים. באשר למסמכי ההערכה המשפטית הנוגעת לחניונים בירושלים, הייט והעמותה דוחים את הטענה שלפיה לא נטען לקיומו של פרט מטעה בהקשר לשערוך שבוצע ביחס לחניונים אלה, ובהקשר זה הם סומכים ידם על קביעות בית המשפט המחוזי. עוד נטען כי משההערכה המשפטית נמסרה לשמאי שלעמדת איירפורט הוא שמאי חיצוני, ועל בסיסה הלה רשם שערוך בגין החניונים בירושלים בדוחות לשנת 2017 – מבקשי איירפורט מושתקים ומנועים מלהעלות טענה כי הערכה זו חסויה בחסיון עורך דין-לקוח.

דיון והכרעה – רע"א 6660/20

26.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ב-רע"א 6660/20 ובתשובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לניהול ההליך הייצוגי, לרבות בעניין גילוי ועיון במסמכים; זאת לנוכח הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה עם ההליך שלפניה, כמו גם יכולתה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות הצדדים (ראו, מני רבים: רע"א 6414/20 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' נסאר, פסקה 6 (7.11.2021); רע"א 737/20 מוקד אנוש בע"מ נ' מאיר, פסקה 8 (15.3.2020)). בהתאם, הלכה היא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים שבהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 4530/20 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 12 (18.10.2021); רע"א 2929/19 גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (13.2.2020)). מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים; ואבאר.

27.התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית קבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות. על פי התקנה, שומה על המבקש צו כאמור להראות כי המסמכים שגילוים מתבקש רלוונטיים לבירור השאלות שעליהן נסבה המחלוקת במסגרת הדיון בבקשת האישור; ואם מבקש הגילוי הוא המבקש בבקשת האישור, עליו להראות בנוסף כי הניח תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית. נוסף על כך, על בקשת הגילוי לעמוד ביתר התנאים והמגבלות שחלים על הליכי גילוי מסמכים בהליכים אזרחיים "רגילים", ובתוך כך יש להראות כי המידע או המסמכים שגילוים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שכלפיו מופנה הצו; כי מתן הצו צפוי להביא לפישוט ההליכים ולייעולם; וכי לא יהיה במתן הצו משום הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד (רע"א 8674/19 שפגאט בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 17 (5.12.2021); רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ' MAN Truck & Bus AG, פסקה 14 (12.10.2021)).

לצד זאת, יש לזכור כי נקודת המוצא לדיון בהליכי גילוי ועיון במסמכים היא גילוי רחב ככל הניתן של המידע הרלוונטי למחלוקת שבין הצדדים. על ההליך להתנהל "בקלפים פתוחים", וזאת כדי לתרום לחקר האמת ולהגביר את היעילות השיפוטית ואת ההגינות הדיונית (רע"א 7602/21 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ע.א.ד.א ליעד אחזקות (2006) בע"מ, פסקה 8 (17.11.2021) (להלן: עניין בזק); רע"א 7802/10 עמירם גרופ יזום והשקעות יזום והשקעות בע"מ נ' קרל אופנת גברים איכותית בע"מ, פסקה 16 (15.8.2012)). אמנם הזכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מצומצמת בהשוואה לזו הקיימת בהליכים אזרחיים "רגילים"; ואולם אין בכך כדי להמעיט מחשיבותה בשלב הדיון בבקשת האישור, אלא אך לתחום אותה לגבולות שהותוו בתקנה 4(ב) לתקנות (רע"א 563/20 ארד נ' אי. בר מים בע"מ, פסקה 12 (24.3.2021); עניין אסם, פסקה 6). עוד יצוין כי על בית המשפט להתחשב בפערי המידע שבין הצדדים להליך הייצוגי, ובכך שהליכי הגילוי נועדו בין היתר לגשר על פערים אלה (עניין בזק, פסקה 8; רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 16 (16.4.2018)).

28.ומן הכלל אל הפרט.

בית המשפט המחוזי קבע כי הונחה תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית, ואין מקום להתערב בקביעה זו. אף אני סבורה כי בחוות דעתו של ד"ר סלינג'ר יש כדי למלא את דרישת התשתית הראייתית הראשונית, וכפי שטוענים הייט והעמותה, בשלב זה של הדיון בבקשת האישור אין מקום להיכנס לקרביה של חוות הדעת. זאת ועוד, גם בפער בין רווחי השערוך שנרשמו ברבעון הרביעי לשנת 2016 ובין אלה שנרשמו ברבעון הרביעי לשנת 2017 יש כדי למלא את דרישת התשתית הראייתית הראשונית. אמנם מבקשי איירפורט מציגים הסבר חלופי לפער האמור, ואולם מקומו של הסבר זה להתברר כחלק מהדיון בבקשת האישור – ולא בגדר הליכי הגילוי והעיון במסמכים. לעת הזו, די בקיומו של פער חריג זה כדי להצדיק גילוי ועיון במסמכים, בפרט על רקע פערי המידע המובהקים בין הצדדים בנושא זה. נראה כי אין למעשה חולק שאיירפורט אף לא עמדה בדרישת הביקורת הפנימית בנוגע לביצוע הערכת השווי של נכסי הנדל"ן באמצעות שלושה שמאים בלתי תלויים, וגם בכך יש כדי לעבות את התשתית הראייתית – גם אם האמור אינו מבסס כשלעצמו את טענת ההטעיה. סיכומו של דבר, הצטברות הראיות שתוארו מעמידה תשתית ראייתית ראשונית מספקת לצורך מתן צו גילוי ועיון במסמכים, גם בהינתן הרף הגבוה שנדרש עקב העובדה שהמסמכים שהתבקשו מכילים סודות מסחריים של קבוצת איירפורט.

ומכאן לרלוונטיות המסמכים שבית המשפט המחוזי הורה על גילוים. באשר לשמאויות שנערכו לצורך דוחות 2016 – מאחר שמדובר במסמכים ששימשו להכנת הדוח הכספי לשנת 2016, מובן מאליו כי הם רלוונטיים לצורך בירורה של הטענה להטעיה בדוח זה. באשר לנספחים לפרוטוקולים של ישיבות ועדת המאזן הנוגעות לדוחות השנתיים לשנת 2016 ולדוחות לשלושת הרבעונים הראשונים לשנת 2017 – מקובלת עליי טענת הייט והעמותה שלפיה משעה שמבקשי איירפורט צירפו את הפרוטוקולים מיוזמתם, עליהם לצרפם בכללותם, לרבות נספחיהם. עוד ייאמר כי הטענה כי מדובר בחומרים "פנימיים וסודיים" נטענה בעלמא וללא פירוט, ולפיכך אין לקבלה. לבסוף, אני סבורה כי ה"הערכה משפטית" שנזכרה בחוות דעת השמאי אלדרוטי, שעניינה בחניונים בירושלים, היא רלוונטית; ואיני מקבלת את הטענה כי הייט והעמותה לא טענו להטעיה בהקשר לשערוך שבוצע ביחס לחניונים אלה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בקשת האישור תוקפת את שערוכם של כלל נכסי הנדל"ן שבבעלות איירפורט, ודי בכך כדי לקבוע כי ההערכה הנוגעת לחניונים בירושלים היא רלוונטית; ועוד יצוין כי חוות דעתו של ד"ר סלינג'ר, שצורפה לבקשת האישור, מתייחסת באופן ספציפי לחניונים בירושלים (עמ' 7 לחוות הדעת). באשר לטענה כי על ההערכה המשפטית חל חסיון עורך דין-לקוח – אני מקבלת את עמדת הייט והעמותה, שלפיה לא ניתן לטעון לחסיון כאמור בנסיבות שבהן אותה הערכה משפטית נמסרה לדברי איירפורט עצמה לשמאי חיצוני ושימשה יסוד לשערוך שווים של החניונים בירושלים בדוחות הכספיים לשנת 2017.

לנוכח כל האמור, אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לתת צו לגילוי ולעיון במסמכים שפורטו; ודינה של רע"א 6660/20 שהוגשה על ידי מבקשי איירפורט, להידחות.

טענות הצדדים והכרעה בבקשת רשות הערעור מטעם הייט והעמותה – רע"א 6670/20

29.הייט והעמותה טוענים בגדרי בקשת רשות הערעור שהוגשה מטעמם, כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שדחה את בקשתם לגילוי ועיון בשמאויות ובפרוטוקולים של ישיבות ועדות המאזן ביחס לדוח הכספי לרבעון הרביעי של שנת 2017; בשמאויות שערכו השמאים החיצוניים שמינתה הוועדה הבלתי תלויה ביואל; ובפרוטוקולי הישיבות של הוועדה הבלתי תלויה. ואולם תיקון בקשת האישור שנעשה לאחר שנתקבלה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הגילוי, ובפרט הארכתה של תקופת ההטעיה הנטענת, מייתר את הדיון בטענות הייט והעמותה גם בהקשר זה (נוסף על טענותיהם ביחס להחלטה בבקשת המחיקה). ואבאר.

ביסוד החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת הגילוי ניצבת ההנחה שלפיה בבקשת האישור נטען להטעיה בדוחות הכספיים החל מהדוח לרבעון הרביעי לשנת 2016 ועד לרבעון השלישי לשנת 2017. במסגרת החלטה זו נקבע כי אין מקום לגילוים של מסמכים הרלוונטיים לתקופה מאוחרת לתקופת ההטעיה הנטענת, ועל כך נסבה בקשת רשות הערעור שהגישו הייט והעמותה. אין זאת אלא שתיקון בקשת האישור, תוך הארכת תקופת ההטעיה הנטענת עד ליום 31.10.2018, שומט את הטעם המרכזי שעמד ביסוד דחייתה של בקשת הגילוי ביחס למסמכים אלה. במצב דברים זה מן הראוי אמנם להורות על מחיקתה של בקשת רשות הערעור שהגישו הייט והעמותה, ואולם זאת תוך שמירת זכותם לחזור ולפנות לערכאה הדיונית בבקשה לגילוי אותם מסמכים שגילוים נדחה מפאת היותם רלוונטיים לתקופה מאוחרת לזו שנטענה לכתחילה.

סוף דבר

30.התוצאה היא ש-רע"א 6670/20 שהגישו הייט והעמותה ביחס להחלטה בבקשת המחיקה ולהחלטה בבקשת הגילוי נמחקת על שני ראשיה; רע"א 6641/20 שהגישו מבקשי יואל ואקויטל ביחס להחלטת הסילוק, ו-רע"א 6660/20 שהגישו מבקשי איירפורט ביחס להחלטת הגילוי, נדחות. בשים לב לתוצאה זו, מבקשי יואל ואקויטל יישאו בהוצאות הייט והעמותה בסך של 10,000 ש"ח, ומבקשי איירפורט יישאו בהוצאות הייט והעמותה בסכום זהה (ובסך הכל 20,000 ש"ח).