רע"א 737/20 מוקד אנוש בע"מ נ. יפה מאיר (כיורשת אביבה רחמני ז"ל )

1.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.1.2020 ומיום 12.1.2020 (כבוד השופטת

מ' עמית-אניסמן ) ב-ת"צ 14611-05-18. בהחלטה מיום 1.1.2020 נדחתה בקשת המבקשת, מוקד אנוש בע"מ (להלן: אנוש ), להורות על מחיקת סעיפים מתגובת המשיבים לתשובת אנוש לבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ועל הוצאתן מהתיק של ראיות שצורפו לתגובה זו; בהחלטה מיום 12.1.2020 התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבים לגילוי ועיון במסמכי אנוש.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית

2.

אנוש מפעילה "מוקד סיוע" למנויים, המספק "שירותי סיוע, רפואה ומידע" וכן שירות של "לחצן מצוקה" (להלן: המוקד ); שירותים אלה ניתנים לצד מגוון שירותי חירום שאותם מספקים גופים נוספים, החברים בקבוצת החברות שאליה משתייכת אנוש (להלן: קבוצת אנוש ), ובהם שירותים רפואיים ושירות אמבולנסים. המשיבים, המבקשים בבקשת האישור, הם יורשיהן של אביבה רחמני ז"ל ושל דייזי קצב ז"ל, שהיו מנויות על שירותי המוקד (להלן:

המנוחות ).

בחודש מאי 2018 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד אנוש (להלן: בקשת האישור ), שבה נטען כי אנוש מציגה באופן מטעה את השירותים שהיא מספקת למנויי המוקד; ולא רק שהטעיה זו מקימה עילת תביעה צרכנית, אלא אף מסכנת בפועל את חייהם של עשרות אלפי המנויים. לפי הנטען בבקשת האישור, שתי המנוחות, בהזדמנויות שונות, יצרו קשר עם המוקד לאחר שחשו ברע; ואולם נציגי המוקד מצידם לא שעו לתלונותיהן של המנוחות ומיאנו להזמין עבורן אמבולנס, וכתוצאה מכך כל אחת מהמנוחות נפטרה זמן קצר לאחר ששוחחה עם נציג המוקד. לדברי המשיבים, בעת ההצטרפות למוקד הציגה אנוש בפני המנוחות מצג שלפיו מדובר במוקד רפואי, המופעל בידי מוקדנים בעלי ידע רפואי, ומספק שירותים רפואיים גם בזמן אמת ובמקרי חירום. ואולם בעקבות פטירתן של המנוחות מתברר עתה למשיבים כי המוקד אינו מוקד רפואי; כי המוקדנים המפעילים אותו חסרי כל הכשרה רפואית; וכי אנוש מטילה את האחריות על המנויים להזמין לעצמם אמבולנס או להתפנות לחדר מיון במקרה חירום – אפילו כשמדובר בסכנת חיים מיידית. יצוין כי קודם להגשת בקשת האישור, הגישו יורשי המנוחה קצב ז"ל תביעה נזיקית נגד אנוש בקשר עם פטירתה, שהסתיימה זה מכבר בפסק דין חלוט שניתן לטובת התובעים בהיעדר הגנה מצד אנוש (ת"א (שלום ת"א) 17159-11-16 קצב נ' מוקד אנוש בע"מ

(16.10.2018) ).

עילות התביעה שביסוד בקשת האישור הן הטעיה צרכנית וחוזית; הפרה של חובת תום הלב הקבועה בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; הפרה של תקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), התשנ"ה-1995; הפרה של הוראות חוזר המוסד לביטוח לאומי, "תדריך לנותני שירותי סעד-שירות משדרי מצוקה"; ועשיית עושר ולא במשפט. הקבוצה המיוצגת כוללת את כל מנוייה של אנוש ב-7 השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, והסעד המבוקש הוא השבה של דמי המנוי ששילמו חברי הקבוצה, בסכום כולל מוערך של 168,000,000 ש"ח.

3.

בתשובה לבקשת האישור טענה אנוש כי הבקשה נטועה בסכסוך פרטי שאליו נקלעה עם יורשי המנוחות, הנוגע לטיב השירות הפרטני שסופק למנוחות על ידי המוקד, ושאינו מתאים אפוא להתברר במסגרת של הליך ייצוגי. עוד נטען, בין היתר, כי אין יסוד לעילת ההטעיה הנטענת – ולו רק משום שהמשיבים לא הביאו כל ראיה לקיומה של קבוצה החולקת עימם שאלות דומות של עובדה או משפט. במענה לכך, צירפו המשיבים לתגובתם לתשובה לבקשת האישור (להלן: התגובה לתשובה ) שני מסמכים מאת משרד הבריאות: האחד, דוח המפרט את ממצאיה של ביקורת פתע שנערכה במוקד ביום 3.5.2018, בעקבות פטירתן של המנוחות (להלן: דוח

ביקורת פתע) ; והשני, דוח מיום 21.11.2018 המסכם את התייחסות משרד הבריאות לשני האירועים הללו (להלן: הדוח המסכם ; וביחד: דוחות משרד הבריאות או הדוחות ).

בדוח ביקורת פתע, שנערך על ידי מנהלת המחלקה לבקרה על שירותים רפואיים בקהילה שבמשרד הבריאות, פורטו ממצאי הביקורת שנערכה במשרדי אנוש. תחת הכותרת "הטעיית המנויים והציבור" (סעיף 15 לדוח), צוין כי בניגוד לפרסומיה של אנוש – המוקד אינו מאויש ברופאים או פרמדיקים אלא במוקדנים שאינם בעלי הכשרה רפואית, וכי הרופאים שמעניקים ייעוץ רפואי טלפוני ומבצעים ביקורי בית אינם מומחים בתחומם. לאחר ביקורת הפתע נערכו פגישות בין נציגי קבוצת אנוש לבין נציגי משרד הבריאות – שלאחריהן ערך נציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים במשרד הבריאות, ד"ר בעז לב (להלן: נציב קבילות הציבור ), את הדוח המסכם. על פניו מדובר בדוח נוקב, ובו פירוט של ליקויים חמורים שנתגלו בשירותים שמספקת אנוש – ובכלל זה ניהול רפואי לקוי; היעדר נהלים רפואיים; איוש המוקד במוקדנים שאינם בעלי הכשרה רפואית; וכן " הטעיית הציבור והמנויים בפרסומי הקבוצה ". בסיומו של הדוח המסכם נקבע כי " מהבקרות שנערכו עולה כי שירותי הקבוצה אינן עומדים בסטנדרטים המקצועיים הנדרשים במערכת הבריאות ".

בקשת המחיקה והחלטת בית המשפט המחוזי

4.

ביום 22.1.2019 הגישה אנוש בקשה להוצאתם מהתיק של דוחות משרד הבריאות שצורפו לתגובה לתשובה, ולמחיקת הסעיפים בתגובה הנוגעים לדוחות אלה (להלן: בקשת המחיקה ). ראשית נטען, כי לא הוברר מה מקור סמכותו של נציב קבילות הציבור לפרסם את הדוחות, וכי חוסר הסמכות יורד לשורשם של דברים ומביא לבטלותו של ההליך המינהלי שהתנהל על ידי משרד הבריאות בעניינה של אנוש – ובכלל זה בטלים גם דוחות משרד הבריאות ואינם קבילים כראיות. עוד נטען, כי לא ניתן היה להגיש את הדוחות כראיה בלא תצהיר מאת מי שערך אותם; וכי הדוחות אינם קבילים כראיה אף בשל היותם מסמכים שנערכו על ידי " ועדת בקרה ואיכות " כהגדרתה בסעיף 22 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק זכויות החולה ), ולפי סעיף זה סיכומים ומסקנות של ועדה כאמור " לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי ".

סמוך לאחר שהוגשה בקשת המחיקה נערך דיון קדם משפט בבקשת האישור, שבמהלכו הוסיפה אנוש וטענה כי הדוח המסכם כלל לא הוצג לה על ידי נציב קבילות הציבור לפני פרסומו, והתגלגל לידיה באקראי (להבדיל מדוח ביקורת פתע שנמסר לעיונה של אנוש על ידי משרד הבריאות). בהמשך לכך, ביום 31.10.2019 הגישה אנוש בקשת מחיקה מתוקנת, שאליה צורף מכתב מיום 10.4.2019 מאת נציב קבילות הציבור – שבו הוברר כי " עקב תקלה טכנית הדוח [הדוח המסכם-ע'ב'] הופץ טרם קבלת תגובת מוקד אנוש. אשר על כן הדוח בשלב זה הוא במעמד טיוטא עד לקבלת התייחסות מוקד אנוש. ולאחריו נסכם את המלצתנו ." על יסוד הדברים הללו טענה אנוש כי הדוחות הם בגדר טיוטות פנימיות של משרד הבריאות, וגם בשל כך אינם קבילים כראיה.

5.

משהתקבלו התגובות לבקשת המחיקה המתוקנת, ביום 1.1.2020 הורה בית המשפט המחוזי על דחייתה (להלן: ההחלטה בבקשת המחיקה ). נקבע כי אין לקבל את עמדת אנוש, שלפיה דוחות משרד הבריאות אינם קבילים בהיותם מסמכים של "ועדת בקרה ואיכות" כהגדרתה בחוק זכויות החולה; ובעניין זה הובהר כי " הדוחות לא הוכנו על ידי ועדה פנימית של מוסד רפואי לשם בחינת פעילותו והשירות הרפואי שהוא נותן ". כן נקבע, כי גם אם נקבל שיש לראות במסמכים אלה משום "טיוטה" בלבד – הדבר רלוונטי לכל היותר לשאלת המשקל שיש לייחס לראיות, ואין זה השלב הדיוני המתאים להידרש לשאלה זו. עוד צוין בהחלטה כי " ככל שיופץ דוח מעודכן של משרד הבריאות, שמורה למי מהצדדים הזכות לבקש לצרפו לתיק בית המשפט "; וכן כי " למבקשת שמורה הזכות לבקש לזמן לחקירה את עורכי הדוחות, או לבקש הגשתה של תעודת עובד ציבור בעניין, ככל שיהיה בכך צורך ".

בקשת הגילוי והחלטת בית המשפט המחוזי

6.

המשיבים הגישו ביום 25.7.2019 בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכי אנוש ולמענה על שאלון; ויצוין למען הסדר כי דרישת הגילוי צומצמה במסגרת בקשה מתוקנת מיום 3.11.2019 (להלן: בקשת הגילוי ). לעניינו רלוונטית דרישת המשיבים לגילוי " כל המכתבים, תכתובות, הודעות וכיוצא בזה שנערכו מול משרד הבריאות בקשר לאירועים מושא התביעה " (להלן: תכתובת משרד הבריאות ). אנוש התנגדה לדרישה זו, בטענה כי תכתובת זו אינה רלוונטית לבקשת האישור מאותם טעמים שפורטו בבקשת המחיקה.

ביום 12.1.2020 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת הגילוי בכל הנוגע לגילויה של תכתובת משרד הבריאות (להלן:

ההחלטה בבקשת הגילוי ). בשאלת הרלוונטיות של מסמכים אלה לדיון בבקשת האישור, נקבע כדלקמן:

"אין חולק בין הצדדים כי הטענה העומדת בבסיס בקשת האישור היא טענת המבקשים (המשיבים-ע'ב') להטעיה מצידה של המשיבה (אנוש-ע'ב'). משכך, ושעה שדוחות משרד הבריאות, אליהם מתייחסים המסמכים המבוקשים, עוסקים בטענה זו שוכנעתי כי המסמכים הנוגעים לדוחות אלו רלוונטיים לבירורה של בקשת האישור".

בית המשפט המחוזי הוסיף והפנה לאמור בהחלטה בבקשת המחיקה, כי דוחות משרד הבריאות אינם חסויים או בלתי קבילים מטעם אחר כלשהו; וכן חזר וציין כי " ככל שלמשיבה (אנוש-ע'ב') טענות בדבר מעמדם של דוחות אלו או בדבר סמכותו של משרד הבריאות, באפשרותה להעלות טענות אלו במסגרת בירור ההליך ".

בקשת רשות הערעור

7.

לטענת אנוש ההחלטה בבקשת המחיקה היא שגויה קודם כל מאחר שהיא מטילה על אנוש את הנטל להפריך קביעות עובדתיות שנקבעו בדוח המסכם – הגם שדוח זה הוא בגדר טיוטה, המהווה עדות מפי השמועה מאחר שלא הוגשה באמצעות עד כלשהו, ושאין לסמוך על האמור בה בנסיבות שבהן נציב קבילות הציבור הודה כי הדוח יצא תחת ידו מתוך טעות. זאת ועוד, נטען כי הדוח המסכם פורסם בלא שניתנה לאנוש הזדמנות לממש את זכות הטיעון והשימוע הנתונה לה, ותוך הפרה גסה של כללי הצדק הטבעי מצד משרד הבריאות. בנסיבות אלה, לגישת אנוש ההחלטה בבקשת המחיקה סוטה באורח קיצוני מדיני הראיות; הופכת על פיהם את נטלי הראיה במשפט אזרחי; ועלולה להוביל לניהול ההליך באופן שגוי לחלוטין – למשל במקרה שמשרד הבריאות ישנה בעתיד את עמדתו או יבטל את הדוח המסכם. משכך סבורה אנוש כי יש להורות על הוצאת דוחות משרד הבריאות מתיק בית המשפט ועל מחיקת סעיפים מהתגובה לתשובה הנוגעים לדוחות אלה; וכפועל יוצא מכך לשנות גם מההחלטה בבקשת הגילוי ולקבוע כי תכתובת משרד הבריאות אינה רלוונטית לדיון בבקשת האישור. יצוין כי נראה שבמסגרת בקשת רשות הערעור זנחה אנוש את טענתה שלפיה דוחות משרד הבריאות אינם קבילים גם מכוח סעיף 22 לחוק זכויות החולה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים.

הן ההחלטה בבקשת המחיקה הן ההחלטה בבקשת הגילוי חוסות תחת שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך – וזאת בהינתן הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה שלה עם ההליך ויכולתה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות הצדדים. על יסוד האמור ממעטת ערכאת הערעור מלהתערב בהחלטות מסוג זה, אלא בנסיבות חריגות – שאינן מתקיימות בענייננו (רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש , פסקה 10 (7.7.2019); רע"א 4215/19

The Procter & Gamble Company נ' אלמוג , פסקה 6 (30.10.2019) (להלן: עניין אלמוג )).

במקרה דנן, אנוש סבורה כי יש להורות על הוצאתם של דוחות משרד הבריאות מתיק בית המשפט – וזאת בעיקר משום שמדובר במסמכים שלגישתה אינם קבילים לשמש כראיה לאמיתות תוכנם. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המחיקה, ובמסגרת החלטתו נמנע מלהכריע בטענותיה של אנוש בנוגע לקבילותם ולמשקלם הראייתי של דוחות אלה – תוך שהובהר כי טרם הגיעה העת להכריע בעניינים אלה. אין כל עילה להתערבות בהחלטה זו, ואבאר בקצרה.

9.

אנוש סבורה כי יש לדון ולהכריע כבר עתה, בשלב מקדמי של הדיון בבקשת האישור, בשאלת קבילותם של דוחות משרד הבריאות שצורפו על ידי המשיבים לתגובתם לתשובה לבקשת האישור – ולאחר שייקבע כי הדוחות אינם קבילים, להורות על משיכתם מתיק בית המשפט ועל מחיקת כל התייחסות לדוחות בתגובה לתשובה. לכך לא ניתן להיעתר – בראש ובראשונה לנוכח המגמה השלטת בדיני ראיות שלפיה יש להימנע מסילוק על הסף של ראיות מחמת אי-קבילות, ולאפשר לבית משפט להתייחס לראיות שהובאו לפניו בהתאם לתוכנן ולמשקלן. וכבר הוברר כי " דיני הראיות מצויים בתהליך מתפתח של העברת הדגש משאלות של קבילות פורמלית וממבחני קבילות נוקשים לשאלות של מהימנות ומשקל הראיות " (ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , פסקה 23 (17.10.2010); כן ראו: ע"א 119/05 חליפה נ' מדינת ישראל , פסקה 32 (10.9.2006)). על אחת כמה וכמה שאין מקום להורות על סילוקן על הסף של ראיות שהוגשו במסגרת דיון בבקשת אישור תובענה כייצוגית – וככלל מן הראוי להותיר את בירורן של טענות בנוגע לקבילות ומשקל הראיות להחלטה בבקשת האישור לגופה. כידוע, הליך אישור התובענה כייצוגית הוא הליך מקדמי כשלעצמו, ופיצולו לתתי הליכים מביא לסרבולו ופוגם ביעילותו – וזה המצב גם בענייננו (ראו והשוו לסילוק על הסף של בקשת אישור: רע"א 7667/17 רוזנצוויג נ' חזן , פסקה 8 (3.12.2018)). כפי שהבהיר בית המשפט המחוזי בהחלטתו בבקשת המחיקה, טענותיה של אנוש בנוגע לקבילותם ולמשקלם של דוחות משרד הבריאות שמורות לה – והן יידונו לגופן כאשר יידרש בית המשפט המחוזי להכריע בבקשת האישור; בתוך כך אף התיר בית המשפט לאנוש לצרף לתשובתה לבקשת האישור דוחות מעודכנים, אם וכאשר יחול שינוי בעמדת משרד הבריאות בנוגע לדוח המסכם.

הנה כי כן, המסקנה היא שאין כל הצדקה להתערבות בהחלטה בבקשת המחיקה; ומשכך, ממילא אף אין מקום להתערב בהחלטת הגילוי – שאין ולא יכול להיות חולק כי היא "נגררת" להחלטה בבקשת המחיקה.

סוף דבר

10.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא התבקשה תגובה מאת המשיבים, אין צו להוצאות. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי אינני נדרשת לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת בקשת רשות הערעור.