רע"א 4530/20פלוני נ. הראל חברה לביטוח בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.3.2020 (השופטת ג' כנפי-שטייניץ , ס"נ) ב-ת"צ 60255-12-17, ככל שזו נסבה על בקשה לגילוי ועיון במסמכים שהוגשה בגדרי בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת הגילוי ו- בקשת האישור , בהתאמה). בקשת הגילוי התקבלה בחלקה, והמבקשים מלינים על כך שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתם " לגלות באופן מלא את בסיס הנתונים וכלל המסמכים עליהם התבססו נהלי החיתום הדוחים אנשים עם אוטיזם מביטוח סיעודי ".

ההליך בבית המשפט המחוזי והחלטת בית המשפט

2.

בבקשת האישור טוענים המבקשים כי המשיבות 3-1 (להלן: הראל , מגדל ו- כלל בהתאמה; ויחדיו: חברות הביטוח ) מסרבות לבטח בביטוח סיעודי אנשים שאובחנו על הרצף האוטיסטי, וזאת תוך הפלייתה של אוכלוסייה זו ובניגוד להוראות סעיף 19לה לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק ). ביחס למשיבות 4 ו-5 (להלן: כללית ו- מכבי בהתאמה, ויחדיו – קופות החולים ) נטען, בין היתר, כי התקשרו עם חברות הביטוח לצורך אספקת ביטוח סיעודי לחבריהן אף שהיו מודעות למדיניות הפסולה והמפלה שנוקטות האחרונות כלפי אנשים המאובחנים באוטיזם; ועוד נטען כי קופות החולים הפרו את חובתן כלפי חברי קופות החולים לדרוש מחברות הביטוח לקבוע תנאי קבלה שוויוניים לביטוח הסיעודי. יבואר כי לעמדת המבקשים, לפחות לחלק מהאנשים עם אוטיזם אין כל סיכון מוגבר לסיעודיות; ובשנים האחרונות חלו תמורות משמעותיות בהגדרת הרצף האוטיסטי – באופן המחייב התאמה של נוהלי החיתום לביטוח סיעודי ביחס לאוכלוסייה זו.

בתמצית ייאמר, כי חברות הביטוח מצידן נסמכו בתשובותיהן לבקשת האישור על סעיף 19לה(א) לחוק, המורה כדלקמן:

מתן יחס שונה בחוזה ביטוח (בסימן זה – יחס שונה) לא יהווה הפליה לפי פרק זה, אם הוא מבוסס על נתונים אקטואריים, נתונים סטטיסטיים, מידע רפואי, או מידע אחר, שהם אמינים ורלוונטים להערכת הסיכון הביטוחי המסוים, ומתן יחס זה סביר בנסיבות הענין .

לעמדת חברות הביטוח, בקבלת החלטות החיתום ביחס לחברי הקבוצה הן הסתמכו על נוהלי החיתום של מבטחי המשנה – ומדובר ב"מידע אחר" כלשון סעיף 19לה(א), שהוא אמין ורלוונטי להערכת הסיכון הביטוחי, ועל כן לא מדובר בהפליה.

3.

בגדרי בקשת הגילוי עתרו המבקשים להורות למשיבות לגלות את המסמכים הבאים:

"א) נהלי החיתום של מבטחי המשנה;

ב.בסיס הנתונים שעליהם הסתמכו המשיבות 3-1 בהחלטתן לדחות ו/או להחריג את המבקשים;

ג.כלל המסמכים הנוגעים לאוטיזם לרבות טבלאות סיכון, לוחות תמותה או המחקרים שעל בסיסם נקבעו נהלי החיתום של מבטחי המשנה;

ד.פרוטוקולי החיתום שנערכו במסגרת המכרזים עם קופות החולים בכל הנוגע לתנאי הקבלה לביטוח של המועמדים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי ( ASD )."

ביום 12.1.2020 נערך דיון בבקשת הגילוי. אז הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת המשיבות, כי חברות הביטוח ימציאו למבקשים את נוהלי החיתום של מבטחי המשנה הרלוונטיים (מסמך א' ברשימה). עוד הורה בית המשפט לכלל, בהסכמתה, כי תוסיף ותמציא למבקשים את פרוטוקול החיתום שנערך במסגרת ההתקשרות שבינה לבין מכבי (מסמך ד' ברשימה). בהחלטתו נושא בקשת רשות הערעור, הורה בית המשפט גם להראל ולכללית, שלא גילו מיוזמתן את פרוטוקול החיתום שנערך במסגרת ההתקשרות ביניהן, לגלות פרוטוקול זה. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה לגילויים של יתר המסמכים והנתונים שהתבקשו (מסמכים ב' ו-ג' ברשימה), משסבר כי אינם רלוונטיים לדיון בבקשת האישור, ועל כך נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי בקשת האישור מעוררת שאלה משפטית מרכזית, והיא: " האם הנחיות מבטחי המשנה (נהלי החיתום) הן בבחינת 'מידע אחר' המוחזק כאמין ורלוונטי להערכת הסיכון הביטוחי, לצורך סעיף 19לה לחוק השוויון. ובלשון אחרת: האם מתן יחס שונה בחוזה ביטוח ע"י מבטח, על יסוד הנחיות מבטחי משנה, לא יהווה הפליה לצורך הסעיף האמור ". עוד צוין כי הן הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן: הממונה ) הן היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועמ"ש ) כבר הביעו בעבר עמדה שלפיה הנחיית מבטח משנה מהווה "מידע אחר" כאמור בסעיף (עמדת היועמ"ש הוגשה ב-תא"מ 11025-09-17 פלונית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: עניין

פלונית )). בנקודה זו יצוין, שבמסגרת ההליך הייצוגי דנן הודיע היועמ"ש כי אינו מבקש להתייצב בבקשת האישור, וכי אין בכך כדי לשנות מהעמדה שהוגשה על ידו בעניין פלונית .

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המסמכים והנתונים שהתבקשו בבקשת הגילוי, להוציא נוהלי החיתום ופרוטוקולי החיתום, אינם נחוצים ואינם רלוונטיים לצורך הכרעה בשאלה המשפטית העומדת על הפרק בבקשת האישור. בהקשר זה הוברר כי ככל שתתקבל עמדת חברות הביטוח בבקשת האישור, שלפיה הן רשאיות להסתמך על הנחיות מבטחי המשנה, ממילא לא יהיו המבקשים זכאים לנתונים שעל בסיסם נקבעו הנחיות אלה; וכי ככל שתתקבל עמדת המבקשים, שלפיה לא ניתן להסתמך על הנחיות מבטחי המשנה, ניתן יהיה לשוב ולבחון את בקשת הגילוי במסגרת התובענה הייצוגית, אם תאושר ככזו. למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט כי מדובר בדרישת גילוי רחבה וגורפת של מסמכים, שלטענת המשיבות כלל אינם מצויים ברשותן או בשליטתן.

בד בבד עם בקשת הגילוי, דן בית המשפט המחוזי אף בבקשות שהגישו קופות החולים לסילוק על הסף של בקשות האישור נגדן. בקשות אלה נדחו על ידי בית המשפט, וכך גם בקשות רשות ערעור שהוגשו על החלטה זו (רע"א 4531/20 ורע"א 4546/20).

טענות הצדדים

5.

המבקשים סבורים כי שומה היה על בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשת

הגילוי – וזאת על מנת שיוכלו לבחון את בסיס המידע העומד מאחורי נוהלי החיתום של מבטחי המשנה, שבהסתמך עליהם מסרבות חברות הביטוח וקופות החולים לקבל אנשים עם אוטיזם לביטוח הסיעודי. בעניין זה מדגישים המבקשים, כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו שבקשת האישור מעוררת שאלה משפטית גרידא, הניתנת להכרעה ללא בירור עובדתי. לגישתם השאלה אם ניתן להסתמך על נוהלי החיתום של מבטחי המשנה, כרוכה בבירור עובדתי אם נהלים אלה מבוססים על מידע עדכני, אמין ורלוונטי וכן סביר בנסיבות העניין. בנושא זה נטען כי לא ניתן לבחון אם נוהלי החיתום הם בבחינת מידע אמין ורלוונטי להערכת הסיכון הביטוחי, ואם היחס השונה הוא סביר בנסיבות העניין, על סמך עיון בנוהלי החיתום עצמם בלבד ומבלי לקבל את המידע שעל בסיסו נכתבו הנהלים.

המבקשים מוסיפים ומבהירים, כי אפילו היה מקום להכיר בחזקה שלפיה נוהלי החיתום הם מידע אמין ורלוונטי – הרי לא מדובר בחזקה חלוטה. לעמדתם, יש לאפשר למבקשים עיון במידע שעליו מבוססים נוהלי החיתום, על מנת שיוכלו לנסות ולסתור את החזקה; ובהקשר זה אף הציגו המבקשים חוות דעת רפואית שלפיה נוהלי החיתום אינם תואמים את הידע העדכני בתחום האוטיזם. המבקשים מוסיפים כי עמדת היועמ"ש בנוגע למעמדם של נוהלי החיתום אינה מצדיקה את דחיית בקשת הגילוי, שכן גם תתקבל עמדתו שמדובר ככלל במידע אמין – עדיין יש לאפשר למבקשים להוכיח כי לא זה המצב בכל הנוגע לסיכון הביטוחי הגלום בביטוח סיעודי של אנשים עם אוטיזם.

נוסף לזאת, המבקשים שוללים את טענת המשיבות שלפיה המידע המבוקש אינו מצוי ברשותן, והם עומדים על כך שמבטחי המשנה מספקים לחברות הביטוח גישה למאגרי מידע ול"לוחות תמותה". עוד טוענים המבקשים כי גם אם ייטען שהמידע המבוקש בבקשת הגילוי הוא בגדר סוד מסחרי, הרי שלנוכח מטרתה החשובה של בקשת האישור, האינטרס בגילוי המידע " עולה על כל אינטרס מסחרי ".

לבסוף מציינים המבקשים כי על אף שבית המשפט המחוזי דחה את בקשות הסילוק על הסף של כללית ומכבי וקיבל את בקשת גילוי המסמכים באופן חלקי, לא נפסקו הוצאות ושכר טרחה לטובת המבקשים; כך, הגם שנקבע כי היה על קופות החולים לצרף חלק מהמסמכים שגילוים התבקש. בעניין זה נטען כי מדיניות בתי המשפט המחוזיים היא לפסוק הוצאות בעת דחיית בקשות סילוק, מאחר שבקשות אלה מאריכות ומסרבלות הליכים.

6.

כלל ומכבי הגישו תשובה לבקשת רשות הערעור מטעמן, שבגדרה הן הבהירו כי החלטת בית המשפט המחוזי מופנית כלפי חברות הביטוח בלבד ולא כלפי קופות החולים; ויצוין כי כך טענה גם כללית בתשובתה. עם זאת ולשם הזהירות, התשובה הוגשה מטעם כלל ומכבי גם יחד. ראשית טוענות כלל ומכבי כי המסמכים שגילוים נדרש אינם רלוונטיים לליבון השאלה המשפטית העומדת לדיון: אם הנחיות מבטחי המשנה הן בגדר מידע אמין ורלוונטי להערכת הסיכון הביטוחי כנדרש בחוק, אם לאו. שנית נטען כי המבקשים לא העמידו תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. בתוך כך נטען שבית המשפט המחוזי ציין לא אחת כי בקשת האישור מגלה קשיים היורדים לשורש העניין, וכי סיכוייה להתקבל נמוכים. כלל ומכבי מוסיפות כי מסד הנתונים המשמש את מבטחי המשנה לקביעת נוהלי חיתום אינו ברשותן או בשליטתן, וכי בכל מקרה מדובר בסוד מסחרי מובהק של מבטחי המשנה.

7.

רבות מהטענות שהעלו כלל ומכבי חוזרות בסיכומיהן של המשיבות האחרות, ועל כן אתמקד בטענות המחדשות.

לטענת הראל , ההחלטה בבקשת הגילוי נמנית עם סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור על פי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן:

הצו ). הראל מפנה לסעיף 1(10) לצו, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון ". הראל סבורה כי בענייננו אין מדובר במסמך מסוים שגילויו מבוקש, אלא במסמכים רבים ומסוגים שונים – ועל כן בקשת הגילוי אינה בקשה לגילוי " מסמך פלוני ", וכבר משום כך יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף.

לגופו של עניין טוענת הראל כי עמדת היועמ"ש והנחייתו הברורה של הממונה, שלפיהן ההסתמכות על נוהלי החיתום של מבטחי המשנה עומדת בתנאי סעיף 19לה(א) לחוק, שומטות את הבסיס המשפטי תחת בקשת האישור כולה. הראל מוסיפה וטוענת כי בניגוד לטענת המבקשים, החלטת בית המשפט המחוזי לא יצרה חזקה שלפיה נוהלי החיתום הם מידע אמין ורלוונטי להערכת הסיכון הביטוחי – אלא שמדובר בקביעה מודעת ומכוונת של המחוקק ושל הממונה בעקבותיו. לטענת הראל, ההיסטוריה החקיקתית מלמדת שהתיבה "מידע אחר" הוספה לסעיף 19לה(א) לחוק על מנת שיכלול גם את נוהלי החיתום של מבטחי המשנה. גם הראל מדגישה כי המסמכים והנתונים המבוקשים בבקשת הגילוי אינם מצויים בידי המשיבות; ולעמדתה בקשת הגילוי אף הוגשה באיחור ניכר מהמועד הקבוע לכך בדין.

8.

מגדל מוסיפה כי קבלת טענות המבקשים, שלפיהן נוהלי החיתום של מבטחי המשנה אינם בגדר מידע אמין ורלוונטי להערכת הסיכון הביטוחי, משמעותה כי לא ניתן יהיה לקיים שוק ביטוח בריאות בישראל כלל. עוד טוענת מגדל כי אין בידה את הנתונים המבוקשים, וכי מדובר בנתונים השייכים למבטחי המשנה. בהקשר זה מציינת מגדל כי במסגרת הדיון בעניין פלונית היא פנתה למבטח משנה בבקשה שיעביר לה את הנתונים שעמדו בבסיס נוהלי החיתום בנוגע למצב הרפואי הספציפי שנדון שם, ולטענתה מבטח המשנה סירב בתוקף לחשוף את המידע.

9.

למבקשים ניתנה רשות להגיש תגובה לתשובות המשיבות לבקשת רשות הערעור, ובתגובה נטען כי אין לקבל את הטענה שלפיה ההחלטה בבקשת הגילוי היא מסוג ההחלטות שלפי הצו לא תינתן בהן רשות ערעור. המבקשים מציינים כי הם ביקשו גילוי של מסמכים ספציפיים – הכוללים את המידע הרפואי והמחקרים שעל בסיסם נבנו נוהלי החיתום. המבקשים טוענים כי מטבע הדברים אין ביכולתם לציין את כותרותיהם של המסמכים שאין להם גישה אליהם; והם מוסיפים כי המשיבות, בניגוד לחוק, לא הפנו לאותם מסמכים כשסירבו לבטח את המבקשים, כך שידיהם של המבקשים כבולות.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי אין לשעות לטענת המשיבות שלפיה הן פטורות מלמסור מסמכים שאינם ברשותן. אמנם אין לדרוש מבעל דין לייצר מסמכים יש מאין; ואולם לשיטת המבקשים חובת הגילוי אינה משתרעת אך על מסמכים שברשות המשיבות, אלא גם על מסמכים הנמצאים בשליטתן . בהקשר זה הובהר כי המשיבות נדרשות לפנות למבטח המשנה בבקשה לקבל את המידע הדרוש.

טענה נוספת שמשמיעים המבקשים היא שאין לקבל את קביעת בית המשפט שלפיה ניתן יהיה לערוך את הבירור העובדתי הנדרש בשלב בירור התובענה גופה, ככל שתאושר – שכן ההחלטה בבקשת הגילוי עלולה להביא לכך שכלל לא ניתן יהיה להגיע לשלב בירור התובענה. נוסף על כך, המבקשים דוחים את טענת המשיבות שלפיה לא הונחה תשתית ראייתית ראשונית לגילוי מסמכים, מאחר שנוהלי החיתום הם בגדר מידע אמין ורלוונטי להערכת הסיכון הביטוחי; ובעניין זה נטען כי מדובר בטענה טאוטולוגית שאין לקבלה, שכן דרכם היחידה של המבקשים לערער את החזקה הנטענת היא באמצעות בירור עובדתי.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובות לה ובתגובה לתשובות, על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית יובהר כי יש לדחות את טענת המשיבות שלפיה החלטת בית המשפט המחוזי נמנית עם סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור על פי סעיף 1(10) לצו. סעיף זה קובע כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון "; ובענייננו אין מחלוקת כי החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה לפי פרק ט' לתקנות, שכותרתו " הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים ". המשמעות היא שניתן לדון בבקשת רשות הערעור רק ככל שהיא נסבה על החלטה בעניין " גילוי מסמך פלוני " או " עיון במסמכים " או " טענת חיסיון ".

המונח " מסמך פלוני " שבסעיף 1(10) לצו מופיע גם בתקנה 113 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), שהיו בתוקף בעת הגשת בקשת רשות הערעור (כיום הוחלפה תקנה 113 בתקנה 59(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). כותרת התקנה היא " צו גילוי מסמך פלוני ", והיא מסדירה את ההליך הקרוי " גילוי מסמכים ספציפי "; זאת, להבדיל מההליך הקרוי " גילוי מסמכים כללי ", שהוסדר בתקנה 112 לתקנות. בעניין שדורי פרסומת עמד השופט צ' זילברטל על ההתפתחות שחלה בפרשנות המונח " גילוי מסמך פלוני ":

" במרוצת השנים חלה התפתחות פסיקתית בפרשנות המונח 'גילוי מסמכים ספציפי', או 'גילוי מסמך פלוני', שעל-פי תקנה 113 לתקנות. תחילה סברו, כי המבקש צו גילוי מסמכים על פי תקנה 113, חייב להצביע במפורש על מסמך מסוים, או על מסמכים מסוימים, ולא על סוג מסוים של מסמכים (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 437 (מהדורה שביעית, 1995)). אולם, עמדה זו רוככה בפסיקה מאוחרת יותר, אשר הכירה באפשרות לבקש, במסגרת תקנה 113 לתקנות, גם גילויו של סוג מסוים של מסמכים, זאת כדי להגשים את 'עקרון הגילוי', שלפיו בהליך אזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע רלוונטי למחלוקת הנדונה... אולם, להרחבה זו של המונח 'גילוי מסמך פלוני' הוצבו גבולות, ועל הבקשה להיות ממוקדת דיה " (רע"א 3059/12 שדורי פרסומת מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור , פסקה 11 (1.7.2012) (לעיל ולהלן: עניין

שדורי פרסומת )).

11.

האם בקשת הגילוי שבה עסקינן היא " ממוקדת דיה " על מנת שתיחשב בקשה ל" גילוי מסמך פלוני "? אני סבורה כי התשובה לכך היא בחיוב.

כזכור, המבקשים עתרו לגילוי " בסיס הנתונים שעליהם הסתמכו המשיבות 3-1 בהחלטתן לדחות ו/או להחריג את המבקשים " וכן " כלל המסמכים הנוגעים לאוטיזם לרבות טבלאות סיכון, לוחות תמותה או המחקרים שעל בסיסם נקבעו נהלי החיתום של מבטחי המשנה ". המבקשים אמנם לא ציינו במפורש את כותרתו של כל אחד מהמסמכים שגילוים התבקש, ואולם מדובר בסוג ספציפי של נתונים ומסמכים שהתבקשו; ומכל מקום ברור שאין לצפות מהמבקשים שיציינו בבקשת הגילוי כותרות של מסמכים שאין להם גישה אליהם. ויובהר: " לא הכמות קובעת, אלא האיכות. למספר המסמכים המבוקש אין נפקות לצורך הקביעה האם בבקשה לגילוי מסמכים כללי עסקינן, או בבקשה לגילוי מסמכים ספציפי " (רע"א 8834/13 גרון נ' זלץ , פסקה 11 (13.3.2014)). בעניינו בקשת הגילוי לפי מהותה מתוחמת וספציפית דיה, ונסבה בעיקרה על מסמכים רפואיים ומדעיים ששימשו לקביעת נוהלי החיתום בעניינם של אנשים עם אוטיזם. אין זאת אלא שמדובר בבקשה ל" גילוי מסמך פלוני ", ש אינה נמנית עם סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור (ראו:

רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ

MAN Truck & Bus AG

(12.10.2021), להלן: עניין ר.ל.פ.י ; רע"א 563/20 ארד נ' אי. בר מים בע"מ , פסקאות 15 (24.3.2021); עניין שדורי פרסומת , פסקה 12).

12.

ומכאן לגופו של עניין.

נקודת המוצא לדיון היא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים שעניינן סדרי דין בהליך הייצוגי, ובתוך כך החלטות בנושא גילוי ועיון במסמכים. זאת, בהינתן שיקול הדעת הרחב שנתון לערכאה הדיונית בניהול ההליך הייצוגי, וכן בהינתן הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה שלה עם ההליך ויכולתה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות הצדדים (ראו, מני רבים: רע"א 737/20 מוקד אנוש בע"מ נ' מאיר , פסקה 8 (15.3.2020); רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש , פסקה 10 (7.7.2019) ). בהתאם, ההלכה היא שערכאת הערעור תתערב בהחלטות מסוג זה אך במקרים חריגים שבהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 2929/19 גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 7 (13.2.2020) ; רע"א 4841/18 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי , פסקה 12 (12.8.2019)). מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים; ואבאר.

13.

התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים בגדרי דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית קבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010. על פי תקנה זו, על המבקש צו כאמור להראות כי המסמכים שגילויים נדרש נוגעים לשאלות שעליהן נסבה המחלוקת במסגרת הדיון בבקשת האישור; וככל שמבקש הגילוי הוא המבקש בבקשת האישור – עליו להראות בנוסף כי הניח תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית. כמו כן, על מבקש הגילוי לעמוד ביתר התנאים והמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים, ובתוך כך עליו להראות כי המידע או המסמכים שגילויים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שכלפיו מופנה הצו לגילוי ועיון; כי מתן הצו יביא לפישוט ולייעול ההליכים; וכי לא יהיה במתן הצו כדי להכביד באופן בלתי סביר על הצד שכנגד (עניין ר.ל.פ.י , פסקה 14; רע"א 5392/19 אירופלוט רושיון איירליינס נ' באר , פסקה 8 (29.12.2019); רע"א 7150/18 פן-סטפנסקי נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ , פסקה 11 (18.12.2019)). עוד נקבע כי הזכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית היא מצומצמת בהשוואה להליכים אזרחיים "רגילים" (רע"א 552/19 אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ נ' כהן , פסקה 12 (31.12.2019); רע"א 4632/18 Volkswagen AG

נ' גולן , פסקה 9 (26.12.2018)).

בענייננו, נראה כי בית המשפט המחוזי יצא מנקודת הנחה שלפיה הונחה תשתית ראייתית ראשונית לנטען בבקשת האישור, ומשכך התמקד בהחלטתו בשאלת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים לבירורה של הבקשה. בעניין זה הובהר בהחלטה, כי במוקד בקשת האישור עומדת שאלה משפטית – " האם הנחיות מבטחי המשנה (נהלי החיתום) הן בבחינת 'מידע אחר' המוחזק כאמין ורלוונטי להערכת הסיכון הביטוחי, לצורך סעיף 19לה לחוק השוויון ". מתשובותיהן של חברות הביטוח לבקשת רשות הערעור עולה כי לעמדתן נוהלי החיתום כשלעצמם מהווים מידע אמין ורלוונטי להערכת הסיכון הביטוחי, וזאת ללא צורך בהצגת המידע שעליו הם מבוססים. לאחר עיון בכתבי הטענות בבקשת האישור, הגיעה הערכאה הדיונית לכלל מסקנה כי עמדה זו של חברות הביטוח תוחמת את גדר המחלוקת בין הצדדים, כך ששאלת אמינותו של המידע שעליו מבוססים נוהלי החיתום במקרה ספציפי, אינה רלוונטית לדיון בשלב האישור. לא עלה בידי המבקשים להצביע על טעות כלשהי שנפלה בקביעה זו, לא כל שכן כזו המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה בעלת אופי דיוני. ויובהר: שאלת הסתמכותן של חברות הביטוח על נוהלי החיתום של מבטחי המשנה היא שאלה עקרונית, כאשר מטבע הדברים בעת ההכרעה בה יביא בית המשפט המחוזי בחשבון את העובדה שאמינותו של המידע שעליו מבוססים הנהלים לא עמד לבחינה. ויובהר כי אין באמור משום הבעת דעה לכאן או לכאן בשאלה המשפטית שעל הפרק, כפי שניסח אותה בית המשפט המחוזי.

14.

משהגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לרלוונטיות המסמכים המבוקשים, ממילא מתייתר הדיון בטענה שלפיה לא הונחה בבקשת האישור תשתית ראייתית ראשונית המצדיקה גילוי מסמכים; ואומר רק כי לא מצאתי שיש בטענה זו ממש. התייתר הדיון גם בטענת חברות הביטוח שלפיה המידע המבוקש אינו מצוי ברשותן או בשליטתן, וכן בטענה כי המידע שגילויו התבקש הוא בגדר סוד מסחרי של מבטחי המשנה.

טרם סיום יצוין עוד, כי בהתאם לסעיף 1(8) לצו, לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו ". משכך, אין לשעות לטענות המבקשים בנוגע לכך שלא נפסקו לטובתם הוצאות בהחלטה בבקשת הגילוי – ואולם כפי שיפורט להלן, ראיתי לנכון לתת לדברים ביטוי בפסיקת ההוצאות בהליך שלפניי.

סוף דבר

15.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. בשים לב לכך שבהחלטה בבקשת הגילוי לא נפסקו הוצאות לטובת המבקשים, הגם שבקשתם התקבלה בחלקה ונדחו טענות קופות החולים לדחיית בקשת האישור על הסף, איני עושה צו להוצאות גם בגדרו של הליך זה.