רע"א 6414/20צ'מפיון מוטורס בע"מ נ. תאופיק נאסר

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.8.2020 (השופטת א' שטמר ) ב-ת"צ 22585-07-15, שעניינה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים שהוגשה בגדרי בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת הגילוי ו- בקשת האישור , בהתאמה).

ההליכים בבית המשפט המחוזי וההחלטה בבקשת הגילוי

2.

המבקשות 2 ו-3 הן חברות זרות המייצרות כלי רכב (להלן: פולקסווגן ו- אאודי , בהתאמה), והמבקשת 1 היא יבואנית ומשווקת רכבים בישראל (להלן: צ'מפיון מוטורס ). המשיבים הגישו נגד המבקשות את בקשת האישור, שבה נטען כי קיים פגם חמור במנוע של כלי רכב שיוצרו על ידי פולקסווגן ואאודי ויובאו לישראל על ידי צ'מפיון מוטורס, באופן שגורם לצריכת שמן מופרזת ולנזקים למנוע. הקבוצה הוגדרה על ידי המשיבים כך שנכללים בה כל הלקוחות שרכשו רכבים שיובאו ושווקו על ידי צ'מפיון מוטורס ושיוצרו על ידי פולקסווגן ואאודי, ושהותקן בהם מנוע פגום הצורך שמן ביתר. בבקשת האישור נטען לקיומן של מספר עילות תביעה – ובכלל זאת הטעיה, אי התאמה בממכר, הפרת חובת גילוי וחובת תום הלב, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה והפרת הוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב), התשל"ט-1978.

למען הסדר יצוין כי לאחר הגשתה של בקשת האישור, הוגשו שתי בקשות דומות לאישור תובענה כייצוגית נגד פולקסווגן וצ'מפיון מוטורס. האחת נמחקה בהחלטה מיום 10.1.2017 (ת"צ 7939-10-15); והשנייה נמחקה אף היא, לאחר שמבקשי האישור בשני ההליכים הגיעו להסכמה כי חוות דעת מאת מר דני סער (להלן: סער ו- חוות דעת סער ) ותצהיר מאת מר אביחי יפת (להלן: יפת ו- תצהיר יפת ), שהוגשו בתמיכה לבקשת האישור שם (ת"צ 47994-02-17), יצורפו כראיות לבקשת האישור שבה עסקינן. בהחלטתו מיום 15.11.2018 אישר בית המשפט המחוזי (השופטת א' שטמר ) את הסכמת מבקשי האישור בנדון, וזאת חרף התנגדותן של המבקשות (הן המשיבות בבקשת האישור).

3.

לאחר שהוגשו כתבי הטענות בבקשת האישור, הגישו המשיבים לבית המשפט את בקשת הגילוי – שבגדרה התבקש להורות למבקשות לגלות ולאפשר עיון במסמכים שונים הנוגעים לצריכת השמן העודפת הנטענת: מסמכים בנושא שהוחלפו בין המבקשות ובין עצמן, וכן בינן ובין מוסכים מורשים, ספקי חלקים ורכיבים וחברות להשכרת רכב; מסמכים המתעדים החלטה שהתקבלה אצל אאודי לבצע שני פיתוחים טכנולוגיים כפתרון לצריכת השמן הגבוהה; תיעוד פניות ותלונות של לקוחות בנושא צריכת שמן, וכן הנחיות מאת אאודי ופולקסווגן לטיפול בתלונות אלה; תיעוד היסטוריית הטיפולים של מכוניות שנזכרו בבקשת האישור ובצרופותיה; וכל המסמכים שהוגשו בתביעה ייצוגית שהתנהלה בארצות הברית באותו עניין (להלן: ההליך האמריקאי ). לאחר דיון שנערך ביום 20.7.2020 ויתרו המשיבים על גילוי ועיון בחלק מן המסמכים שנתבקשו; והמבקשות מצדן הסכימו על גילוי חלק מתוך המסמכים ועל מתן אפשרות למשיבים לעיין בהם. ואולם גם לאחר הסכמות אלה, עיקר דרישת הגילוי נותרה במחלוקת.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת הגילוי, והורה על גילוי ועיון בכלל המסמכים שלא הושגה לגביהם הסכמה, ובתוך כך: כל מסמך שהוחלף בין צ'מפיון מוטורס ובין אאודי או פולקסווגן בנוגע לצריכת שמן מנוע; מסמכים המתעדים את ההחלטה של אאודי לבצע שני פיתוחים טכנולוגיים, כפתרון לצריכת השמן הגבוהה; הנחיות מאת אאודי ופולקסווגן לטיפול בתלונות בנוגע לצריכת שמן; וכל מסמך שהוחלף בין המבקשות ובין מוסכים מורשים בנוגע לטענות בקשר לצריכת שמן מנוע. בהחלטה ב"פתקית" קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים הניחו תשתית ראייתית מספקת לנטען בבקשת האישור כנדרש בשלב גילוי המסמכים, הכוללת את חוות דעת סער בצירוף תלונות המשיבים בדבר צריכת השמן המופרזת ברכביהם. עוד צוין כי לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם המבקשות, אלא בפן השמאי; וכן נקבע כי המסמכים המבוקשים רלוונטיים לעילת התובענה הייצוגית וכי " כוונתם לגלות בעיקר התנהלות המשיבות (המבקשות דכאן, ע'ב') בקשר לתלונות אודות צריכת השמן העודפת הנטענת ". על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור

4.

בבקשת רשות הערעור מבוקש להורות על ביטול ההחלטה בבקשת הגילוי, ולחלופין כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שתיבחן קיומה של עילת תביעה אישית של המשיבים (המבקשים בבקשת האישור) או מי מהם. המבקשות טוענות כי המשיבים לא הניחו תשתית ראייתית כנדרש לצורך בקשת הגילוי; וכי את בקשת האישור הגישו בחופזה וללא כל בסיס ראייתי ומשפטי, ואין בה דבר פרט לניסיון "לרכוב" על הסכם פשרה שנכרת בהליך האמריקאי. בתוך כך נטען כי נעדרים מחוות דעת סער מרכיבים חיוניים, באופן שלפי מהותה ותוכנה אין היא מהווה חוות דעת כלל; כי תצהיר יפת וחוות דעת סער "שודכו כך סתם" לבקשת האישור ואינם תומכים בה; כי התצהיר וחוות הדעת נועדו לתמוך בתביעתו האישית של יפת, שבקשתו נמחקה וכלל אינו צד לתביעת המשיבים; וכי חוות דעת יפת כלל לא מתייחסת לרכביהם של המשיבים ועל כן הם נעדרים כל עילת תביעה אישית. עוד טוענות המבקשות כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר קבע כי לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעמן אלא בפן השמאי, ולדבריהן בית המשפט התעלם מתוכנה של תשובה משלימה שהגישו ושנתמכה בתצהירו של מר פרנץ דיטר לורך, מהנדס מומחה בתחום מנועי רכב (להלן: לורך ); והן מוסיפות כי במסגרת תצהירו הפריך לורך את חוות דעת סער.

לשיטת המבקשות, בית המשפט המחוזי טעה גם בכך שהורה על גילוי מסמכים בהיקף נרחב ביותר, ולא הגבילו כנדרש בפסיקה. נטען כי מדובר בבקשה מכבידה וגורפת, שהוגשה בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכים וניסיון למסע דיג שמטרתו לתקן את הפגמים הרבים שנפלו בבקשת האישור. עוד נטען כי אין לראות במשיבים כמי שצמצמו את בקשתם, שכן זו לכתחילה הייתה מקיפה ומנותקת מהפרמטרים שנקבעו בדין. לבסוף נטען כי מדובר בבקשת אישור שראוי לסלקה על הסף, וכי לא היה מקום להכשירה באופן עקיף ובאמצעות הליכי הגילוי.

5.

המשיבים מצידם סבורים כי ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור היא החלטה דיונית שגרתית, שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בה, וכי בכל מקרה מדובר בהחלטה מנומקת ונכונה. לטענת המשיבים הם הניחו תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית, והרבה למעלה מכך. בתוך כך נטען כי ניתן ללמוד על הפגם במנוע מתוך עניינם של מבקשי האישור ומקרים נוספים, המעידים על כך שמדובר בתופעה גורפת; ועוד מציינים המשיבים כי לבקשת האישור צורף דוח מאת חוקר פרטי, שלפיו נציגי צ'מפיון מוטורס מודים בכך שהם מודעים לקיומו של פגם במנוע. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בקשת האישור מבוססת גם על ההליך האמריקאי ועל הסדר פשרה שהושג במסגרתו, ולדבריהם המבקשות מתנערות מאחריותן כלפי הלקוחות הישראליים.

עוד נטען כי גם חוות דעת סער מבססת היטב את קיומו של פגם במנוע ואת הנזקים שהוא גורם, ולגישת המשיבים אין כל משמעות לכך שחוות דעת סער לא צורפה מראש לבקשת האישור אלא בשלב מאוחר יותר. זאת ועוד, המשיבים דוחים את טענת המבקשות שלפיה יש צורך בחוות דעת המתייחסת לרכביהם הספציפיים של מבקשי האישור; והם סבורים כי משנקבע בחוות דעת סער שהמנוע מהדגם הנדון בה פגום, הדבר נכון בהכרח ביחס לכלל הרכבים שבהם מותקן מנוע מדגם זה, ובין היתר לרכביהם של מבקשי האישור. המשיבים מוסיפים כי המבקשות לא הציגו חוות דעת נגדית השוללת את קיום הפגם, ולשיטת המשיבים די בכך כדי לקבוע שהונחה תשתית עובדתית מספיקה. בהקשר זה נטען כי אין לראות בתצהירו של לורך משום חוות דעת; זאת משהלה לא הציג את עצמו כמומחה, משכותרת המסמך היא "תצהיר" (" Affidavit "), ומשהמסמך לא הוגש בהתאם לסעיף 24(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, הקובע כי " חוות דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר ". עוד לדברי המשיבים, הטענה שלפיה תצהירו של לורך הוא בגדר חוות דעת היא טענה חדשה, שכלל לא נטענה בתשובת המבקשות לבקשת הגילוי.

לעמדת המשיבים, המסמכים שגילויים התבקש רלוונטיים לבירור המחלוקת שעליה נסבה בקשת האישור, והם מציינים כי המבקשות אינן חולקות על כך. כן טוענים המשיבים כי יש לדחות את טענת המבקשות שלפיה התבקש גילוי מסמכים גורף ורחב היקף; ולשיטת המשיבים, משהם צמצמו את בקשתם בהתאם להמלצת בית המשפט המחוזי, לא ניתן עוד להעלות טענות בעניין זה. המשיבים מוסיפים כי המבקשות לא תמכו את טענתן להכבדה בתצהיר, והם סבורים כי די בכך כדי לדחות את הטענה. לבסוף נטען כי חלק מהמסמכים שגילויים התבקש נזכרו בכתבי הטענות של המבקשות עצמן, ולכן על המבקשות לגלות מסמכים אלה מכוח תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (שעמדו בתוקף בעת הרלוונטית); וייאמר כבר עתה כי בהינתן התוצאה שאליה הגעתי, אינני רואה מקום להידרש לטענה זו.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ואבאר.

הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים שעניינן סדרי דין בהליך הייצוגי, לרבות החלטות בנושא גילוי ועיון במסמכים. זאת בהינתן שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לניהול ההליך הייצוגי, וכן בהינתן הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה שלה עם ההליך ויכולתה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות הצדדים (ראו, מני רבים: רע"א 4530/20 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 12 (18.10.2021); רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש , פסקה 10 (7.7.2019)). בהתאם נקבע כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטות מסוג זה אך במקרים חריגים שבהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 2929/19 גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 7 (13.2.2020); רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר , פסקה 9 (26.6.2018) (להלן: עניין אסם )). כפי שיבואר להלן, מקרה זה אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה.

התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית קבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: התקנות ). על פי תקנה זו, על המבקש צו כאמור לעמוד בדרישת הרלוונטיות, כלומר להראות כי המסמכים שגילויים נדרש נוגעים לשאלות שעליהן נסבה המחלוקת במסגרת הדיון בבקשת האישור; ומקום שבו מבקש הגילוי הוא המבקש בבקשת האישור – עליו להראות בנוסף כי הניח תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית. זאת ועוד, על בקשת הגילוי לעמוד ביתר התנאים והמגבלות שחלים על הליכי גילוי מסמכים בהליכים אזרחיים "רגילים", ובתוך כך על המבקש להראות כי המידע או המסמכים שגילויים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שכלפיו מופנה הצו לגילוי ועיון; כי מתן הצו צפוי לפשט ולייעל את ההליכים; וכי לא יהיה במתן הצו כדי להכביד באופן בלתי סביר על הצד שכנגד (רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ'

MAN Truck & Bus AG , פסקה 14 (12.10.2021) (להלן:

עניין ר.ל.פ.י ); רע"א 7150/18 פן-סטפנסקי נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ , פסקה 11 (18.12.2019)). הזכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית היא אמנם מצומצמת בהשוואה להליכים אזרחיים "רגילים"; ואולם אין בכך כדי להמעיט מחשיבותה בשלב הדיון בבקשת האישור, המתאפיין בפערי מידע מובנים בין הצדדים, אלא אך לתחום אותה לגבולות שנקבעו בתקנה 4(ב) לתקנות ( רע"א 563/20 ארד נ' אי. בר מים בע"מ , פסקה 12 (24.3.2021) ; עניין אסם , פסקה 6 ).

7.

ומן הכלל אל הפרט. כפי שציינו המשיבים, עיון בבקשת רשות הערעור מעלה כי המבקשות אינן חולקות על כך שהמסמכים שגילויים התבקש רלוונטיים לדיון בבקשת האישור; והמחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם המשיבים הניחו תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית. בית המשפט המחוזי סבר כי קיימת תשתית מבוססת דיה בשלב זה לנטען בבקשת האישור, ואין לי אלא להצטרף לעמדתו. על הדרישה להנחת תשתית ראייתית ראשונית במסגרת בקשה לגילוי מסמכים בהליכים ייצוגיים עמדתי במקום אחר:

" במסגרת בקשה לגילוי מסמכים נדרש בית משפט לבחון אם בבקשת האישור הונחה תשתית ראייתית ולוּ ראשונית המעידה על כך שקיים סיכוי שהיא אכן תאושר בסופו של יום. דרישה זו נועדה למנוע מצב שבו מוגשות בקשות לאישור תובענות ייצוגיות רעועות, תוך ניסיון להשלים את החסר הראייתי שביסודן באמצעות הליכי גילוי ודומיהם... בפסיקה נקבע שהרף להוכחת תנאי זה אינו מתמצה בכך שבקשת האישור אינה בקשת סרק, אולם הוא נמוך מן הנדרש לצורך אישור התובענה כייצוגית. בתוך כך, אין מקום להיכנס לעובי הקורה של טענות ההגנה במסגרת דיון בבקשה לגילוי מסמכים, וזאת על מנת שהדיון בבקשת הגילוי לא יהפוך לדיון בבקשת האישור גופה " (עניין ר.ל.פ.י , פסקה 14, והאסמכתאות המובאות שם).

יישומו של כלל זה בענייננו מוביל למסקנה שלא נפל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי בשלב זה הונחה תשתית ראייתית מספקת. בקשת האישור נתמכת הן בתצהירי המשיבים המעידים על צריכת שמן מופרזת ברכביהם, הן בחוות דעת מומחה שלפיה מדובר בפגם במנועים מדגם מסוים שייצרו המבקשות. גם אם אניח לטובת המבקשות כי תצהירו של לורך הוא בגדר חוות דעת נגדית, ואיני מביעה עמדה בנושא – הרי שאין מקום לבחון אותו לגופו בשלב גילוי המסמכים, לא כל שכן להכריע בשאלה אם תצהיר זה אכן סותר את חוות דעת סער. יהיה בכך כדי להפוך את הדיון בבקשת הגילוי לדיון בבקשת האישור גופה, ולזאת אין מקום כאמור. אף לא מצאתי ממש בטענת המבקשות כי חוות דעת סער אינה תומכת בבקשת האישור מאחר שאין בה התייחסות לרכבי המשיבים אלא רק לרכבו של יפת. מחוות הדעת עולה לכאורה כי הפגם הנטען משותף לכל המנועים מהדגם הרלוונטי

– וקביעה זו היא שתומכת בבקשת האישור; ויובהר כי חוות דעת סער תעמוד לבחינתו של בית המשפט המחוזי במסגרת הכרעתו בבקשת האישור, ואין באמור כדי להביע דעה בנדון. למעלה מן הצורך יצוין כי השאלה אם עומדת למבקשי האישור עילת תביעה אישית, מאבדת מעוקצה מקום שבו ניכר כי קיימת עילה כזו לאדם אחר כלשהו – שכן לפי סעיף 8(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 בית משפט רשאי לאשר תובענה כייצוגית תוך שהוא מורה על צירוף תובע מייצג או החלפתו (רע"א 7157/20 מעוף בדיקת ארנונה והיטלים עירוניים בע"מ נ' דואר ישראל בע"מ , פסקה

9 (21.10.2021); רע"א 5531/21 פרימה מלונות ותיירות ישראל 1977 בע"מ נ' סימנדוייב , פסקה 8 (3.10.2021)). ואולם גם בעניין זה אינני נוקטת עמדה – לא בשאלה אם יש צורך בהחלפה או הוספה של תובע מייצג, ובוודאי לא בשאלה אם יש מקום לאשר את התובענה כייצוגית.

ומכאן להיקף המסמכים שגילויים התבקש ואושר. יבואר כי שאלת היקף הגילוי קשורה בטבורה בשאלת הרלוונטיות של המסמכים שנתבקשו לבירור השאלות העומדות לדיון (עניין אסם , פסקה 7). לפיכך, ומשהמבקשות לא חלקו למעשה על הרלוונטיות של המסמכים לדיון בבקשת האישור, טרונייתן בנוגע להיקף הגילוי שעליו הורה בית המשפט המחוזי היא מוקשית. כמו כן, לא שוכנעתי כי במתן הצו לגילוי המסמכים האמורים יהיה כדי להכביד באופן בלתי סביר על המבקשות; ויצוין כי הן הטענה בדבר היקף הגילוי הן טענת ההכבדה נטענו בעלמא, ובלא פירוט באיזה אופן יכביד מתן הצו על המבקשות. לנוכח כל האמור, ובפרט בהינתן שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות לגילוי ועיון במסמכים, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

סוף דבר

8.

התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בסך 8,000 ש"ח.