רע"א 7839/20Nippon Yusen Kabushiki Kaisha נ. דרורית בז'ה

1.

לפניי שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 1.9.2020 (כבוד השופטת מ' נד"ב ) ב-ת"צ 4715-10-17. בגדרי ההחלטה התקבלה בקשה לגילוי ועיון במסמכים, שהוגשה במסגרת הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת הגילוי ו- בקשת האישור , בהתאמה).

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית

2.

המבקשות בבקשות רשות הערעור הן חברות שעיסוקן בהובלה ימית. המבקשת בבר"ע 7839/20 היא חברה זרה המובילה רכבים בכל רחבי העולם, ובכלל זה לישראל (להלן: NYK ); ואילו פעילותה של המבקשת בבר"ע 7850/20 (להלן: צים ) מתמקדת בהובלת רכבים מהמזרח הרחוק לישראל (יחדיו יכונו להלן: המבקשות ). על פי הנטען בבקשת האישור, המבקשות היו צד לקרטל בינלאומי רחב היקף, ויחד עם חברות נוספות ביצעו תיאום אסור של מחירים וחלוקת שווקים בתחום ההובלה הימית של מכוניות. לדברי המשיבים (הם המבקשים בבקשת האישור, להלן: המשיבים ), החל משנת 2002 ולמצער עד לשנת 2012 תיאמו המבקשות עם חברות בינלאומיות נוספות את הצעותיהן במכרזים שפרסמו יצרניות רכב להובלה ימית של רכבים – וזאת באופן שיטתי ורציף ובאמצעות נושאי משרה רמי דרג; ועוד נטען כי הצדדים לקרטל חילקו ביניהם את נמלי העולם, כך שכל צד לקרטל התחייב שלא "לפלוש" לנמלים שהיו בתחום שליטתם הגיאוגרפית של מתחריו (להלן: הקרטל ). בקשת האישור מתמקדת בהשפעת הקרטל על שוק המכוניות בישראל, כאשר לפי הנטען לאורך כל תקופת הקרטל המבקשות ורק הן הובילו כלי רכב מהמזרח הרחוק לאילת – תוך שצדדים אחרים לקרטל נמנעו מלפעול בתחום גיאוגרפי זה. ועוד נטען, כי הקרטל גרם לניפוח מחירי הובלת רכבים לאילת בתקופה הרלוונטית, והעלויות גולגלו לפתחם של הצרכנים בישראל שרכשו את הרכבים.

לגרסת המשיבים, NYK

היתה ציר מרכזי בקרטל; ובמסגרת הליכים שהתנהלו נגדה בארה"ב היא אף הודתה בתיאום מחירים – הן ביחס להובלה לארה"ב, הן ביחס ליעדים אחרים בעולם. עוד נטען כי רשויות תחרות במדינות שונות בעולם חקרו זה מכבר את החברות המעורבות בקרטל, ונקטו נגד חלקן (ובראשן NYK ) צעדים מינהליים, אזרחיים ואף פליליים – ובין היתר מדובר בהטלת קנסות גבוהים ועונשי מאסר. מבין המסמכים שצורפו לתמיכה בבקשת האישור יש לציין הודעה מאת רשות הסחר ההוגן הקוריאנית מיום 21.8.2017 (להלן: הרשות הקוריאנית ו- הודעת הרשות הקוריאנית , בהתאמה). לעמדת המשיבים, מהודעת הרשות הקוריאנית עולה כי צים ו- NYK

התקשרו ביניהן בהסדר כובל לתיאום מחירי הובלת רכבים מתוצרת "יונדאי" מקוריאה לאילת, וזאת ביחס לתקופה שהחל מחודש מרץ 2008 עד חודש אוקטובר 2011; וכי על פי ההסדר הסכימו המבקשות להעלות את מחיר ההובלה ב-$100 לכל רכב. פרשנותו של מסמך זה, והמשקל הראייתי שיש ליתן לו, הן סוגיות שבלב המחלוקת בין הצדדים; ויבואר כי על פי הנטען בבקשת האישור, ההסדר הכובל בין צים ו- NYK היה רחב עוד יותר מכפי שנתברר לפני הרשות הקוריאנית .

בתמצית יצוין, כי בתשובותיהן לבקשת האישור לא הכחישו המבקשות כי הן תיאמו ביניהן מחירים בתקופת הקרטל; ואולם לעמדתן הסדר זה לא היה חלק מקרטל עולמי כלשהו. עוד נטען כי ההסדר בין המבקשות חוסה תחת הפטור הסטטוטורי הגורף שהיה קבוע בעת הרלוונטית בסעיף 3(7) לחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (חוק ההגבלים העסקיים דאז) – הידוע בכינוי "הפטור הימי". על פי הנטען, כבר בשנת 1997 הודיעו המבקשות לשר התחבורה על ההסדר שבו התקשרו ביחס להובלת רכבים מנמלים במזרח הרחוק ודרום מזרח אסיה לישראל, והודעה נוספת על אותו הסדר ניתנה בשנת 2005; ועל כן לגישתן הסדר זה חוסה תחת הפטור הימי במשך כל התקופה הרלוונטית. עוד נטען כי הודעת הרשות הקוריאנית אינה קבילה ומהווה עדות שמיעה; כי לקבוצה הנטענת לא קמה עילת תביעה בנוגע להסדר כובל שההתקשרות בו נעשתה בחו"ל; כי בכל מקרה לפי כללי ברירת הדין בנזיקין, הדין החל אינו הדין הישראלי; וכי בקשת האישור לוקה אף בהתיישנות.

בקשת הגילוי והחלטת בית המשפט המחוזי

3.

בבקשת הגילוי התבקש בית המשפט המחוזי להורות למבקשות להעביר למשיבים "תצהיר גילוי מסמכים מפורט"; וכן את כל המסמכים שהוחלפו בין המבקשות והרשות הקוריאנית (להלן: מסמכי קוריאה ). עוד התבקש כי NYK

תפרט ביחס לתקופה הרלוונטית, מה היו תעריפי ההובלה הממוצעים בקווי הובלה מקבילים לקו נושא בקשת האישור (מהמזרח הרחוק לאילת) – והכוונה היא מכל נמל מוצא שממנו היא שינעה כלי רכב לאילת, אל נמלי היעד ביוון, איטליה, ארה"ב (חוף מזרחי), צ'ילה, דרום אפריקה, אוסטרליה וקנדה (להלן: תעריפי ההובלה הממוצעים ). כן התבקשה NYK

למסור את הנוסחה שבה היא עושה שימוש לחישוב תעריפי ההובלה הממוצעים, ולספק מסמכי מקור מדגמיים לאימות תשובתה.

4.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת הגילוי במלואה. תחילה נדרש בית המשפט לשאלת הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים, בהתאם להוראת תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות ). בכל הנוגע ל מסמכי קוריאה – נקבע כי מדובר במסמכים הדרושים לבירור השאלה אם ההסדר בין המבקשות חוסה תחת "הפטור הימי" כנטען על ידן, ומכאן הרלוונטיות שלהם. בתוך כך, נקבע כי יש לאשש שההסדר בין המבקשות נושא החלטת הרשות הקוריאנית הוא אכן אותו הסדר שדווח לשר התחבורה. עוד הובהר, כי הפטור הימי הותנה בכך שכל הצדדים לו הם "מובילים ימיים"; ויש לברר אם חברת "יוקור" שפעלה מטעם "יונדאי", היתה אף היא צד להסדר – שאז לכאורה הפטור אינו חל משחברה זו איננה מובילה ימית. ועוד בעניין זה, צוין כי ככל שההסדר בין המבקשות היה חלק מקרטל עולמי רחב יותר, אזי ייתכן שגם מטעם זה אין תחולה לפטור.

בהתייחס לדרישה מ- NYK

לגלות את מחירי ההובלה הממוצעים בקווי הובלה אחרים – נקבע כי מאחר שיש יסוד לסבור כי NYK

היתה מעורבת בקרטל עולמי רחב היקף שחל על קווי הובלה שונים ברחבי העולם, יש רלוונטיות למחירי ההובלה שגבתה בקווים אלה. בהקשר זה צין בית המשפט המחוזי כי הוא מקבל את טענת המשיבים, שלפיה " אם המחיר ליחידה בקו לאילת לא נפל מהמחיר בקווים אחרים שתואמו במסגרת הקרטל, יש בכך ראיה לכך שהקו לאילת לא בודל ולא הוחרג מהקרטל הבינלאומי " (סעיף 77 להחלטה). NYK

אף חויבה על ידי בית המשפט למסור למשיבים " מדגם של מסמכי מקור " להוכחת מחירי ההובלה הממוצעים, ולהשיב " מהי נוסחת החישוב " של מחירים אלה. יבואר כבר בנקודה זו, שבמסגרת בקשות רשות הערעור NYK

אינה חולקת על חיובה במסירת מידע בנוגע למחירי ההובלה הממוצעים.

5.

עוד נקבע בהחלטה בבקשת הגילוי כי המשיבים עמדו בנטל להניח תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית. בית המשפט המחוזי סבר שיש יסוד לקבוע שמאז שנת 1997 המבקשות היו קשורות בהסדר כובל, והשאלה העומדת לבירור היא אם הסדר זה מהווה חלק מקרטל עולמי רחב יותר אם לאו. עוד נקבע כי העובדה ש- NYK

נמצאה על ידי רשויות רבות בעולם כמי שלקחה חלק בקרטל העולמי, כמו גם העובדה שהיא נמצאה על ידי הרשות הקוריאנית כמי שפעלה פעילות מפירה יחד עם צים, מניחות אף הן תשתית ראייתית ראשונית כנדרש. עוד צוין, שלא נטען על ידי המבקשות כי המחירים בקו ההובלה לאילת היו בעת הרלוונטית נמוכים מבקווים אחרים שביחס אליהם הודתה NYK

בתיאום מחירים – וגם בכך יש משום ראיה לכאורה לנטען בבקשת האישור. נוסף לזאת, בית המשפט סבר כי אין מקום לקבוע בשלב מקדמי זה של ההליך כי לא קמה למשיבים עילת תביעה נגד המבקשות לפי הדין הישראלי, או שלא נגרם נזק לקבוצה. יבואר כי גם על קביעות אלה אין המבקשות חולקות בגדר בקשות רשות הערעור.

בית המשפט הוסיף וקבע בהחלטתו כי לא יהיה במתן הצו כדי להטיל על המבקשות נטל בלתי סביר, משהמסמכים המבוקשים נמצאים בידיהן; ועוד נקבע כי מתן הצו לגילוי ועיון במסמכים צפוי להביא לפישוט וייעול ההליכים. נוסף על כך נקבע כי אין מקום להכריע בשלב גילוי המסמכים בשאלת קבילותם של מסמכים הלקוחים מתוך הליכים שהתנהלו בחוץ לארץ.

6.

סופו של דבר, בית המשפט המחוזי הורה למבקשות להמציא את המסמכים שהועברו בין כל אחת מהן ובין הרשות הקוריאנית ("מסמכי קוריאה" כהגדרתם לעיל); ניתנה הוראה ל- NYK להמציא מדגם של מסמכי מקור לעניין מחירי ההובלה הממוצעים, ולהשיב מהי נוסחת החישוב שלהם. נוסף על כך, ניתן צו גילוי מסמכים כללי בהתאם לתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלות על ההליך (להלן:

צו הגילוי הכללי ו- התקנות הישנות , בהתאמה). על פי תקנה זו, בית משפט רשאי להורות לבעל דין לגלות בתצהיר – " מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה ".

בקשות רשות הערעור

7.

בקשת רשות הערעור שהגישה NYK מופנית נגד חיובה בהמצאת מסמכי קוריאה ונגד צו הגילוי הכללי שניתן. צים מצידה מפנה את בקשת רשות הערעור מטעמה אך ורק כלפי צו הגילוי הכללי. המבקשות הבהירו כי לעמדתן בקשת האישור אינה מניחה תשתית ראייתית ולו ראשונית לנטען בה, ואולם לצורך יעילות הדיון בקשות רשות הערעור אינן מופנות נגד החלטת בית המשפט המחוזי בנושא זה והן שומרות על טענותיהן בנדון.

טענות המבקשות בנוגע לצו הגילוי הכללי : NYK

טוענת כי צו הגילוי הכללי ניתן בניגוד לתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות ולתקנה 19(א) לתקנות אלה, וכן בניגוד להלכה הפסוקה שעניינה בהיקף גילוי מסמכים בבקשה לאישור תובענה כייצוגית. לפי הנטען, תקנה 4(ב) מאפשרת גילוי מסמכים מוגבל בלבד ובמידה הנדרשת להכרעה בשאלות העומדות לדיון בבקשת האישור; ואולם צו לגילוי כללי מעצם טיבו עומד בסתירה ללשון תקנה זו ולתכליתה, שכן אינו ממוקד ואינו מוגבל. NYK מוסיפה ומפנה לתקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, המורה כי " בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון ". לשיטתה של NYK , מאחר שתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות מסדירה את הליכי גילוי מסמכים במסגרת הדיון בבקשת האישור, הרי שתקנה 19(א) יוצרת הסדר שלילי שלפיו אין תחולה לתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי בהליכים אלה – וגם משום כך לא ניתן להורות על גילוי מסמכים כללי.

עוד מציינת

NYK כי למיטב ידיעתה ובדיקתה, מעולם לא ניתן צו לגילוי מסמכים כללי במהלך דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית; ולעומת זאת היא מפנה לשורת מקרים שבהם הערכאות הדיוניות דחו את האפשרות למתן צו גילוי כללי בשלב זה. NYK מוסיפה כי מתן צו גילוי מסמכים כללי מטיל נטל כבד מנשוא על בעל דין, וכי אין מקום לכך כאשר הצו נוגע לטענות מוכחשות ועמומות.

צים חוזרת על עיקר טענותיה של NYK , תוך שהיא מוסיפה ומבהירה כי לעמדתה לבית המשפט אף אין סמכות ליתן צו גילוי מסמכים כללי בשלב בקשת האישור; וכי הלכה למעשה, מתן צו גילוי כללי מייתר את ההבחנה בין שלב בקשת האישור ובין שלב בירור התובענה הייצוגית לגופה.

צים ו- NYK

סבורות כי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ) אינו מונע הגשת בקשת רשות ערעור בנוגע לצו הגילוי הכללי, וזאת ממספר טעמים. ראשית , בנסיבות שבהן כלל לא ניתן לקיים הליך של גילוי מסמכים כללי במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, החלטת בית המשפט המחוזי בהכרח אינה נכללת בגדרי הצו; שנית , מדובר בהחלטה שניתנה בחוסר סמכות, הנושאת עימה השלכות רוחב משמעותיות, ועל כן יש חשיבות בבירור בקשות רשות הערעור לגופן; ו שלישית , נטען שההחלטה בנוגע לצו הגילוי הכללי ניתנה ללא הנמקה, ודי בכך על מנת ליתן רשות ערעור אף על החלטה הנכללת בצו בתי המשפט.

8.

טענות NYK בנוגע למסמכי קוריאה : NYK טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי בדבר גילויים של מסמכים אלה שגויה על פניה, וזאת שעה ש- NYK

נדרשת להמציא למשיבים את כל המסמכים שהועברו במסגרת החקירה המינהלית שביצעה הרשות הקוריאנית , על אף שרבים מתוכם אינם רלוונטיים לדיון בבקשת האישור. לפי הנטען, עניינה של בקשת האישור מתמצה בהסדר שבין NYK

לצים בנוגע להובלת רכבים מהמזרח הרחוק לאילת, ואולם ההליך שהתנהל לפני הרשות הקוריאנית היה רחב הרבה יותר וכלל הסדרים שבהם התקשרה NYK עם מובילות ימיות רבות נוספות וביחס לנמלים רבים אחרים ברחבי העולם. NYK מוסיפה וטוענת כי היא וצים הודיעו לשר התחבורה על ההסדר ביניהן, ולפיכך בכל מקרה מדובר בהסדר החוסה תחת הפטור הימי; וככל שהמשיבים סבורים כי הפטור אינו חל, הנטל להוכיח זאת מוטל עליהם ולא ניתן להרימו באמצעות מסע דיג כמבוקש בבקשת הגילוי. NYK סבורה כי יש להורות על ביטול ההחלטה בדבר המצאת מסמכי קוריאה, אף בשל הנטל הכבד שהחלטה זו מטילה עליה בשלב כה מוקדם של ההליך. לדברי NYK , במסגרת חקירת הרשות הקוריאנית הועברו מאות אם לא אלפי מסמכים, בשפה הקוריאנית או היפנית, שלרובם המכריע אין דבר וחצי דבר עם השוק הישראלי. נוסף על כך נטען כי אין לקבל מדיניות משפטית המאפשרת גילוי מסמכים נרחב, תוך קביעה כי כל מסמך שהועבר לרשות מינהלית זרה הוא רלוונטי ויש לגלותו, וזאת בין היתר מטעמי כיבוד בין מדינות.

תשובת המשיבים

9.

לעמדת המשיבים, גילוי המסמכים שעליו הורה בית המשפט המחוזי הוא מוגבל ומדוד, ותחום למסמכים הרלוונטיים לבירור השאלות שבמחלוקת. בהקשר זה מבהירים המשיבים כי הקרטל הבינלאומי כלל תיאום אסור בין המובילות הימיות, בשלושה עניינים שונים: חלוקת שווקים; תיאום מחירים; ותיאום מכרזים שפורסמו על ידי יצרניות רכב (להלן: שלושת התיאומים ). לדברי המשיבים, על פי ההחלטה בבקשת הגילוי על המבקשות לגלות רק את אותם מסמכים הקשורים בפן הישראלי של הקרטל – כלומר נוגעים לתיאומים בקשר עם קו הובלת הרכבים לאילת בלבד.

טענות המשיבים בנוגע לצו הגילוי הכללי : ראשית נטען כי החלטה על מתן צו גילוי כללי מצויה בליבת המקרים שעליהם חל צו בתי המשפט, ודי בכך כדי לדחות את בקשות רשות הערעור ככל שהן מופנות כלפי צו הגילוי הכללי.

לגופם של דברים, המשיבים סבורים כי אין ממש בטענה שלפיה צו הגילוי הכללי מאיין את תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות; והנכון הוא שהצו שניתן דווקא תואם את הוראות התקנה – בהיותו חל רק על מסמכים הרלוונטיים לשלושת התיאומים בקו לאילת. עוד נטען, כי תקנה 4(ב) אינה יוצרת הסדר שלילי בכל הנוגע לגילוי מסמכים, ואין היא שוללת את האפשרות להורות על גילוי מסמכים כללי. המשיבים מוסיפים כי אין ממש בטענת המבקשות שלפיה בהתאם לתקנה 4(ב) נדרש לפרט מסמכים מסוימים שגילויים מבוקש, שכן אין בתקנה 4(ב) כל דרישה למסוימות אלא אך ורק לרלוונטיות; ובהקשר זה נטען כי הדרישה למסוימות שמציבות המבקשות היא מקוממת בהינתן שמדובר בקרטל בינלאומי שנעשה במחשכים ומסווה את מעלליו. ובהתייחס לדרישת הרלוונטיות – המשיבים טוענים כי צו הגילוי הכללי שניתן חל אך ורק על מסמכים רלוונטיים לשלושת התיאומים בקו לאילת, ועל כן הוא עומד בדרישות תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות. זאת ועוד, המשיבים דוחים את טענת המבקשות שלפיה מתן צו הגילוי הכללי מייתר את הדיון בתובענה העיקרית לאחר אישורה כייצוגית. לשיטתם, המסמכים שגילוים התבקש בשלב הנוכחי נוגעים לעצם קיום ההסדרים הכובלים נושא בקשת האישור; ואילו בהמשך יהיה צורך בגילוי מסמכים נוספים – הנוגעים לכימות הנזק, כגון שטרי מטען.

10.

טענות המשיבים בנוגע למסמכי קוריאה : לטענת המשיבים, NYK הייתה צד ישיר לקרטל העולמי בכל שנותיו ומכל צדדיה של ישראל, ולפיכך גם מסמכים הנוגעים לתיאומי מחירים ביעדים שאינם ישראל הם מסמכים רלוונטיים. הם סבורים כי הקו לאילת לא תומחר בנפרד משאר קווי ההובלה, ומשכך היותה של NYK

חוליה בקרטל העולמי, גרמה בהכרח לעליית רמת המחירים גם בקו לאילת. מכל מקום, המשיבים מבהירים כי מתוך כלל מסמכי קוריאה, על NYK

לגלות רק את אותם מסמכים הרלוונטיים לתיאומים גלובאליים שהשפיעו או שחלו על קו הובלת הרכבים לאילת.

המשיבים דוחים את טענת NYK שלפיה "יוקור" לא הייתה צד לקרטל, ולדבריהם המסמכים שהועברו בין NYK

ובין הרשות הקוריאנית עשויים בסבירות גבוהה לשפוך אור גם על מעמדה של חברה זו. מכל מקום הם סבורים כי מטרתו העיקרית של גילוי מסמכי קוריאה היא להפריך את טענת הפטור שבפי המבקשות, כמו גם את טענת המבקשות שלפיה למרות שהקרטל היה גלובאלי, הקו לאילת הוחרג ממנו. המשיבים מוסיפים וטוענים כי אין לקבל את טענת NYK להכבדה; הם סבורים כי ל- NYK

לבטח יש תיק מסודר עם המסמכים שהוחלפו בינה ובין הרשות הקוריאנית, וכל שעליה לעשות הוא לברור מתוך התיק את המסמכים הרלוונטיים לקו לאילת, או לחלופין להעבירו למשיבים בשלמותו.

תגובת NYK לתשובת המשיבים

11.

בתגובה לתשובה מטעמה, NYK

מבהירה כי הניסיון לצמצם את מסמכי קוריאה ואת צו הגילוי הכללי רק למסמכים הנוגעים לשלושת התיאומים בקו לאילת, הוא ניסיון מלאכותי שאינו עולה בקנה אחד עם ההחלטה הגורפת שניתנה בבקשת הגילוי. NYK מוסיפה ומבהירה כי היא לא הודתה בכך שלקחה חלק בקרטל העולמי, וכי בכל מקרה ההסכמות בינה ובין צים בנוגע להובלת הרכבים לאילת לא היו חלק מהקרטל האמור. לבסוף, נטען כי צו לגילוי כללי של מסמכים הוא כלי דיוני שאינו הולם את שלב הדיון בבקשת אישור תובענה כייצוגית, ואימוצו הופך את השלב המקדמי לשלב העיקרי בהליך.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשות רשות הערעור ובתשובות להן, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים שעניינן סדרי דין בהליך הייצוגי, לרבות החלטות בנושא גילוי ועיון במסמכים. זאת בהינתן שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לניהול ההליך הייצוגי, וכן בהינתן הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה שלה עם ההליך ויכולתה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות הצדדים (ראו, מני רבים: רע"א 4530/20 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 12 (18.10.2021); רע"א 737/20 מוקד אנוש בע"מ נ' יפה מאיר (כיורשת אביבה רחמני ז"ל) , פסקה 8 (15.3.2020)). משכך, ערכאת הערעור תתערב בהחלטות אלה אך במקרים חריגים שבהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 2929/19 גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 7 (13.2.2020); רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר , פסקה 9 (26.6.2018)). מקרה זה אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. ואבאר.

התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית קבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, שזו לשונה:

לבית המשפט בדונו בבקשה תהיה הסמכות למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, ובלבד שנתקיימו תנאים אלה:

(1)המסמכים שגילוים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית;

(2)המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק.

על פי התקנה, על המבקש צו כאמור להראות כי המסמכים שגילויים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כייצוגית; וככל שמבקש הגילוי הוא המבקש בבקשת האישור, עליו להראות גם כי הונחה תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית. זאת ועוד, על בקשת הגילוי לעמוד בשאר התנאים והמגבלות שחלים על הליכי גילוי מסמכים באופן כללי, ובתוך כך על המבקש להראות כי המידע או המסמכים שגילויים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שכלפיו מופנה הצו לגילוי ועיון; כי מתן הצו יביא לפישוט ולייעול ההליכים; וכי לא יהיה בו כדי להכביד באופן בלתי סביר על הצד שכנגד (רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ' MAN Truck & Bus AG , פסקה 14 (12.10.2021) (להלן: עניין ר.ל.פ.י ); רע"א 7150/18 פן-סטפנסקי נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ , פסקה 11 (18.12.2019)).

13.

ראשית דבר יש להידרש "לטענת הסף" שבפי המבקשות, והיא שתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות אינה מאפשרת כלל מתן צו לגילוי מסמכים כללי במהלך דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית. מאחר שמדובר בסוגיה עקרונית, מצאתי מקום לדון בה חרף הוראותיו של צו בתי המשפט. על פי הצו לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות של הערכאה הדיונית הנוגעות לגילוי מסמכים – למעט במספר עניינים חריגים, שאחד מהם הוא החלטה על גילוי מסמך פלוני (סעיף 1(10) לצו בתי המשפט). יש הסוברים כי מדובר במצב אבסורדי, שלפיו " על החלטה הדוחה או מקבלת בקשה לצו גילוי מסמך ספציפי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, בעוד על החלטה גורפת, המקבלת או שוללת לחלוטין גילוי מסמכים כללי, לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור "; ואולם נראה כי ההנחה המקופלת בצו בתי המשפט היא שגילוי מסמך פלוני, בניגוד לגילוי מסמכים כללי, עשוי להשפיע על ההליך המתנהל לפני הערכאה הדיונית באופן שקבלת הערעור על ההחלטה רק בסוף ההליך תחייב את ניהולו מבראשית (יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים, הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי , 80 (2021); עניין ברנשטיין , פסקה 29). מכל מקום, על פי צו בתי המשפט לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין גילוי מסמכים כללי – ולכאורה די בכך כדי להביא לדחיית בקשות רשות הערעור ככל שהן מכוונות לצו הגילוי הכללי שניתן. ואולם כפי שצוין, על הפרק עומדת סוגיה עקרונית הדורשת ליבון.

אומר מיד, כי לא מצאתי מקום לקבוע שבית משפט נעדר כל סמכות להורות על צו גילוי מסמכים כללי במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, או כי תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות אינה מאפשרת מתן צו מסוג זה. קביעות אלה אינן עולות בקנה אחד עם לשונה של תקנה 4(ב) ואף לא עם תכליתה. עם זאת, הסמכות להורות על צו לגילוי מסמכים כללי בבקשה לאישור תובענה כייצוגית צריך שתישמר למקרים חריגים בלבד, שבהם ברור כי בקשת האישור מבוססת דיה וכי הצו דרוש על מנת להתגבר על פערי מידע מובהקים ולצורך חשיפת האמת. מדובר אפוא בחריג לכלל, שיש לעשות בו שימוש במשורה ובמקרים המתאימים בלבד, ורק לאחר ששוכנע בית המשפט כי בקשת האישור מגלה עילה טובה וכי צו הגילוי הכללי לא מהווה כסות למסע דיג פסול. כך בתמצית, ועתה בהרחבה.

14.

כמצוטט לעיל, תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות מורה באופן מפורש כי לבית משפט " תהיה הסמכות למתן צו גילוי ועיון במסמכים ", ואין כל הבחנה בעניין זה בין צו לגילוי מסמכים כללי ובין צו לגילוי מסמך פלוני.

אשר לתכלית התקנה – ההליך של גילוי ועיון במסמכים נועד לכך שהדיון המשפטי יתנהל "בקלפים פתוחים", וזאת מתוך מטרה לחתור לחשיפת האמת ולהגביר את היעילות השיפוטית ואת ההגינות הדיונית ( רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות , פסקה 11 (5.11.2019); רע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ , פסקה 16 (5.12.2017); רע"א 7802/10 עמירם גרופ יזום והשקעות יזום והשקעות בע"מ נ' קרל אופנת גברים איכותית בע"מ , פסקה 16 (15.8.2012)). כאשר מדובר בגילוי ועיון במסמכים בגדרו של הליך ייצוגי – במסגרת הכללים הדיוניים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, נדרש ליתן ביטוי גם לשיקולים הנגזרים מהמאפיינים הייחודיים ומהתכליות של ההליך הייצוגי (רע"א 7602/21 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ע.א.ד.א ליעד אחזקות (2006) בע"מ , פסקה 8 (17.11.2021); וכן ראו והשוו: 5638/21 גלילי נ' רותם אמפרט נגב בע"מ , פסקה 9 (4.1.2022)). מאחר שהתובענה הייצוגית מנוהלת בשם קבוצת נפגעים ובגדר תכליותיה ניצבות מטרות חברתיות וציבוריות, על בית משפט לשקול בעת מתן החלטתו בבקשה לגילוי מסמכים גם את אינטרס הקבוצה המיוצגת ואת אינטרס הציבור בכללותו; ובתוך כך יש להידרש לפערי המידע ופערי הכוחות שבין הצדדים, ולכך שהליכי הגילוי נועדו לגשר על פערים אלה (עניין ר.ל.פ.י , פסקה 14; רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר , פסקה 16 (16.4.2018), להלן: עניין תגר ). הדברים מקבלים משנה תוקף בהליכים ייצוגיים כדוגמת ההליך הנדון, כאשר בבקשת האישור נטען לקיומו של קרטל בינלאומי רחב היקף – שאז מטבע הדברים ההסדרים הכובלים נעשים במחשכים וקיים קושי ממשי בהוכחתם. עמדת המבקשות, השוללת באופן קטגורי את האפשרות להורות על צו גילוי מסמכים כללי במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, אינה עולה בקנה אחד עם מושכלות יסוד אלה.

עוד יצוין, כי במסגרת תקנה 112 לתקנות הישנות נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב לעניין מתן הוראה בדבר גילוי מסמכים כללי, הכולל את הסמכות " לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים " (ע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ , פסקה 22 (24.7.2016), להלן: עניין ברנשטיין ). קשה להלום כי דווקא במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, תתפרק הערכאה הדיונית מן הסמכות ושיקול הדעת הנתונים לה בהליך אזרחי "רגיל". מן הראוי לתת את הדעת אף להסדר שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ) בנוגע לגילוי ועיון במסמכים. במסגרת תקנה 57 לתקנות החדשות, ביטל מחוקק המשנה את ההבחנה בין צו גילוי מסמכים כללי לצו לגילוי מסמך פלוני; וכן הטיל על בעלי הדין חובה "אוטומטית" להחליף ביניהם תצהירי גילוי מסמכים " המאמתים את רשימת כל המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין ושאיתר בעל הדין לאחר חקירה ודרישה " (רע"א 8761/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 13 (20.1.2021)). אין זאת אלא, שהן צו לגילוי מסמכים כללי הן צו לגילוי מסמך פלוני, נועדו לאפשר ניהול הוגן ויעיל של ההליך האזרחי – ואין מקום לפסול על הסף את השימוש באחד מהכלים הללו במסגרת הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית.

15.

עם זאת, בשונה מהליך אזרחי "רגיל", שלב הדיון בבקשת האישור הוא שלב מקדמי שנועד לברר אם יש מקום לנהל את התביעה כייצוגית. לצד החשיבות הציבורית הגלומה בכלי הייצוגי בקידום אכיפת הדין והרתעה מפני ניצול לרעה של כוחות שוק והון, למכשיר הייצוגי נלוות גם סכנות. " אחד החששות הוא מפני ריבוי תובענות סרק, שכל תכליתן להפעיל על הנתבע בעל הכיס העמוק מנוף של לחצים, כך שיעדיף לסיים את ההליך בפשרה על פני ניהול התדיינות משפטית ארוכת שנים ונטילת הסיכון של קבלת התביעה נגדו " (עניין תגר , פסקה 15). ובהקשר של גילוי מסמכים – החשש הוא שבשלב אישור התובענה כייצוגית יהפכו הליכי הגילוי ל"מסע דיג" להשלמת תשתית עובדתית חסרה, ויאפשרו שימוש לרעה במנגנון התובענה הייצוגית. בהתאם לכך, הזכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית היא מצומצמת בהשוואה להליכים אזרחיים "רגילים", ותחומה לגבולות שנקבעו בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות (עניין ר.ל.פ.י , פסקה 14; רע"א 563/20 ארד נ' אי. בר מים בע"מ , פסקה 12 (24.3.2021)). תקנה 4(ב) מציבה שני תנאים מצטברים למתן צו לגילוי מסמכים: ראשית, על מבקש הצו להראות כי המידע שמבוקש על ידו אכן רלוונטי לשלב הדיון בבקשת האישור וכי יש בו כדי להאיר סוגיות הנוגעות להתקיימות תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית. שנית, כשמבקש הצו הוא בעל הדין שהגיש את בקשת האישור, עליו להראות שהעמיד תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית.

צו לגילוי מסמכים כללי הוא מעצם טיבו וטבעו רחב היקף, ומכאן החשש שייעשה בו שימוש לרעה במסגרת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית – להכשרת תובענות סרק, או כמנוף להפעלת לחץ בלתי ראוי על הנתבע לסיים את ההליך בפשרה. מטעם זה, ככלל על בית המשפט להימנע ממתן צו גילוי גורף – ויש לצמצם את היקף הגילוי בהתאם להיקף הדיון בבקשת האישור ולשאלות העומדות על הפרק. טעם נוסף לכך שיש להימנע ממתן צו גילוי גורף, הוא שבשלב האישור רמת ההוכחה הנדרשת של עילות התביעה הנטענות היא לכאורית בלבד.

16.

בענייננו, בגדרו של צו הגילוי הכללי נדרשו המבקשות לגלות רק את אותם מסמכים שבשליטתן הנוגעים לעניין הנדון ; והמשיבים מצידם מבהירים כי מדובר אך ורק במסמכים שעניינם בשלושת התיאומים, וביחס לקו ההובלה לאילת בלבד. בשים לב לאמור, נראה כי אף שהצו שניתן רחב, הוא עומד בדרישת הרלוונטיות שמציבה תקנה 4(ב)(1) לתקנות תובענות ייצוגיות. יתרה מכך, נראה כי מדובר במקרה חריג שבו רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע להסדרים שבין המבקשות ביחס לקו ההובלה הימית לאילת; ובה בעת במסגרת בקשת האישור הונחה תשתית ראייתית מוצקה לכאורה לקיומו של הקרטל הנטען, ונדרש לברר אם המבקשות לקחו בו חלק ובאיזה אופן. מדובר אפוא בבקשת אישור שנחזית כראויה ובטענות שיש לבררן, ולשם כך דרוש צו הגילוי הכללי.

ויצוין אגב כך, כי לא מצאתי ממש בטענת צים שלפיה צו הגילוי הכללי מייתר את ההבחנה בין שלב בקשת האישור ובין שלב בירור התובענה כייצוגית. הלכה היא שישנם מקרים שבהם מוצדק להורות על גילוי מסמכים בהיקף משמעותי כבר במסגרת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, בפרט כאשר על הפרק עומדות שאלות משפטיות או עובדתיות מורכבות, ונדרש מסד נתונים רחב לצורך הכרעה ( רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה , פסקה 18 (29.3.2016) (להלן: עניין תנובה )). בית המשפט המחוזי מצא שהמקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים, ואיני רואה מקום להתערב בקביעתו. מכל מקום, אין חולק כי המבקשות אינן נדרשות בשלב זה לגלות מסמכים שרלוונטיים להוכחת הנזק הנטען בבקשת האישור – וכי עניין זה יתברר במידת הצורך בשלב בירור התובענה לגופה, ככל שיתאשר לנהלה כייצוגית.

17.

בסיכום הדברים עד כה, לערכאה הדיונית נתונים הסמכות ושיקול הדעת להורות על צו לגילוי מסמכים כללי גם בגדר הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית. ואולם יש לעשות שימוש בסמכות זו במשורה, ורק במקרים שבהם הצו דרוש על מנת להתמודד עם פערי מידע יוצאי דופן. ממילא צו לגילוי מסמכים כללי נדרש לעמוד בתנאים הקבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, ובפרט בדרישה להנחת תשתית ראייתית ועובדתית הולמת לנטען בבקשת האישור. בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום להתערבות בצו הגילוי הכללי שניתן, ובפרט משהוברר כי צו זה מכוון לשלושת התיאומים וביחס לקו לאילת בלבד.

18.

ועתה למסמכי קוריאה . מדובר בגילוי מסמכים ספציפי, וגם בעניין זה המסגרת לדיון היא כאמור תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות. המבקשות אינן חולקות בשלב זה על קביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לקיומה של תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית – ועל כן עיקר המחלוקת בין הצדדים נסב על דרישת הרלוונטיות שבתקנה 4(ב).

כזכור, NYK

מכחישה כי ההסדר בינה ובין צים בנוגע לקו ההובלה לאילת היה חלק מהקרטל העולמי הנטען, ומשכך לגישתה לא כל המסמכים שהועברו בינה ובין הרשות הקוריאנית הם רלוונטיים לדיון בבקשת האישור. המשיבים מצידם עומדים על קיומו של קרטל עולמי שהשפיע על המחירים גם בקו לאילת, ומשכך הם סבורים כי כלל המסמכים שהועברו בין NYK ובין הרשות הקוריאנית הם רלוונטיים. מדובר במחלוקת שכפי הנראה יהיה על בית המשפט המחוזי להידרש אליה במסגרת הדיון בבקשת האישור, וברי שלא היה מקום להכריע בה במסגרת הליך גילוי המסמכים וממילא גם לא בגדרן של בקשות רשות הערעור שלפניי. לענייננו, די בכך שבית המשפט המחוזי סבר שישנה אפשרות כי הקרטל העולמי הנטען השפיע על מחירי ההובלה גם בקו לאילת, או היה קשור באופן כלשהו להסדר בין צים ובין NYK , כדי להצדיק את גילויים של מסמכי קוריאה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי גילוי מסמכי קוריאה דרוש גם על מנת לברר אם יש ממש בטענת ההגנה של המבקשות שלפיה ההסדר ביניהן חוסה תחת הפטור הימי. בהינתן האמור, לא מצאתי כל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר במסמכים רלוונטיים לבירור השאלות שבמחלוקת.

19.

נותר עוד לדון בטענת המבקשות להכבדה הגלומה בצו גילוי המסמכים שניתן, ואומר מיד כי איני סבורה שיש בהחלטת בית המשפט המחוזי כדי להטיל נטל בלתי סביר על מי מהמבקשות. בכל הנוגע למסמכי קוריאה – מקובלת עליי עמדת המשיבים שלפיה הגם שמדובר בהיקף נכבד של מסמכים, אין להניח כי איסופם יטיל על NYK

נטל בלתי סביר. ובהתייחס לצו הגילוי הכללי – ייאמר כי הכבדה מסוימת מתלווה תמיד, מטבע הדברים, לגילוי מסמכים; וכבר נפסק כי " עצם העובדה שגילוי מידע ומסמכים מסוימים יכביד על מי שנדרש לגלותם אינה מצדיקה, כשלעצמה, שלא להורות על הגילוי ", וכי " דחיית בקשה לגילוי מסמכים מטעמי הכבדה יש לה מקום רק כאשר הטרחה שתיגרם למי שצו הגילוי מופנה כלפיו היא בלתי פרופורציונאלית לחשיבותם ונחיצותם של המסמכים או המידע להליך " (עניין תנובה , פסקה 13). בענייננו נטען בבקשת האישור לקיומו של קרטל חובק עולם בתחום ההובלה הימית של רכבים, ובנסיבות אלה נראה כי הכבדה מסוימת על המבקשות במסגרת של גילוי מסמכים היא בלתי נמנעת. בהינתן שמתקיימת תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית, וכך אמנם נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, מדובר בטרחה ההולמת את נחיצותו של המידע לבירורה של בקשת האישור. לנוכח כל האמור, טענת ההכבדה נדחית אף היא.

20.

טרם סיום, נדרשת התייחסות לכך שהמשיב 2 הוא " יורש שולי צבי ז"ל (מר דוד (דריו) צבי) " – כך על פי תשובת המשיבים לבקשות רשות הערעור. מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי ביום 5.5.2021 הוגשה לבית המשפט המחוזי הודעת עדכון בדבר פטירתה של שולי צבי ז"ל, שהייתה המבקשת 2 בבקשת האישור. במסגרת הודעת העדכון התבקש כי הדיון בהליך יימשך כסדרו, וינוהל בשלב זה על ידי המשיבה 1 בבקשות רשות הערעור, היא המבקשת 1 בבקשת האישור. עוד נכתב בהודעת העדכון כי באי הכוח המייצגים בוחנים חלופות אפשריות להמשך ניהול ההליך, וכי במידת הצורך תוגש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי. דומה כי עד כה לא הוגשה בקשה בנושא. בעניין דובין ציינתי כי התפקיד הייצוגי אינו עובר בירושה באופן אוטומטי, ובראש ובראשונה על היורש להביע רצונו בכך ( רע"א 2937/18 מכבי שירותי בריאות נ' דובין ז"ל , פסקה 6 (26.5.2019)); והדברים יפים גם לענייננו. בקשה להחלפת המבקשת בבקשת האישור, ככל שתוגש, תידון בהתאם לסעיף 16(ד) לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר

21.

התוצאה היא שבקשות רשות הערעור נדחות. בשים לב לכך שנדרש דיון בסוגיה עקרונית, המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח בלבד כל אחת (ובסך הכל 6,000 ש"ח).