רע"א 10741/02 מפעל הפיס נ. אברהם מנלה

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה) אישר ניהולה של תובענה ייצוגית כנגד המבקש (להלן: מפעל הפיס). על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

1.עניינה של התובענה הוא משחק ההגרלות שמנהל מפעל הפיס המכונה "חיש גד". משחק זה מבוסס על מכירת "כרטיסי גירוד" לציבור הרחב. רוכש הכרטיס מגרד את שכבת הציפוי הדקה המכסה על סדרה של מספרים ו/או סימנים ועל סכומי כסף שונים המודפסים מתחת לציפוי. עם הסרת הציפוי, מתגלה מיד לרוכש אם נפלה בחלקו זכיה כספית ובאיזה סכום, אם לאו. משחק הגרלה זה שם את הדגש על קבלת תוצאה מיידית ללא צורך בהמתנה לתוצאות הגרלה. כרטיסי החיש-גד מופצים למכירה בכל רחבי הארץ ומדי כחודש בערך מופצת סידרה חדשה של כרטיסים ובכל אחת מהן נקבעים שורה של פרסים כספיים. בדרך כלל, נקבע הפרס הראשון בכל סדרה בסכום גבוה יחסית (100,000 ₪ - 500,000 ₪) ויתר הפרסים בסכומים נמוכים. לעיתים "מקצה" מפעל הפיס בסדרה מסוימת שני פרסים ראשונים.

במידה ורוכש כרטיס זכה בפרס הראשון, הרי שבבואו לפדות זכייתו במפעל הפיס, נודע למפעל הפיס דבר זכייתו בו. עם זאת, אין מפעל הפיס מפרסם ברבים את דבר הזכייה בפרס הראשון ויתר הכרטיסים שהופקו באותה סידרה עומדים למכירה גם לאחר שנשלל הסיכוי לזכות בפרס הראשון.

2.המשיב (להלן: התובע) רכש כרטיסי חיש-גד מסדרות שונות משום שביקש ורצה לזכות באחד הפרסים הראשונים של אותה סדרה. לימים התברר לו כי בעת שרכש את הכרטיסים, בחלק מן הסדרות אותן רכש, חולק הפרס הראשון לפני כן, כך שלמעשה לא היה לו כל סיכוי לזכות בפרס הראשון. לפיכך, הגיש תביעה כנגד מפעל הפיס וביקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: החוק).

3.בית המשפט המחוזי, בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, קבע כי הוכחה על-ידי התובע עילת תביעה לכאורית שסיכויי הצלחתה טובים. נקבע, כי ניתן להניח, במידה רבה מאוד של סבירות, כי לא מעט מכלל הציבור רוכשי הכרטיסים, כמו התובע, "נמשך" למשחק החיש-גד ומתפתה להשתתף בו בשל הסיכויים לזכות באחד הפרסים הראשונים בני מאות אלפי שקלים המוצעים בסדרה זו או אחרת, ותקוותו הגדולה היא לזכות באחד מהם. העובדה כי מפעל הפיס לא ויתר על קביעת פרסים ראשונים בסכומים גדולים, גם בהגרלת החיש-גד, מעידה ומצביעה על כך יותר מכל. כיוון שכך, נקבע, כי מתבקשת מאליה המסקנה שעל ציבור רוכשי הכרטיסים לדעת, בדרך זו או אחרת, האם קיים עדיין פרס ראשון לחלוקה בעת שהוא רוכש כרטיס מן הסדרה. הדעת נותנת, כי לא מעט מרוכשי הכרטיסים, כמו התובע, היה נמנע מרכישת כרטיס מסדרה מסוימת לוּ ידע כי הפרסים הראשונים ו/או הגדולים באותה סדרה חולקו והם אינם ניתנים עוד להשגה מבחינתו. על כן נקבע, כי הימנעותו של מפעל הפיס מגילוי עובדת חלוקתו של הפרס הראשון בסדרה מסוימת, הינה משום מחדל של "עוסק" – מפעל הפיס – "העלול להטעות צרכן" – רוכש הכרטיס, התובע – "בענין מהותי בעסקה" שכן הועלמה ממנו העובדה כי הפרס הראשון לו הוא מייחל, אינו קיים עוד לחלוקה בסדרה זו, כאמור בסעיף 2(א) לחוק. עוד נקבע, כי הימנעות מגילוי עובדה זו יש בה גם משום אי קיום חובתו של מוכר הנכס לפי סעיף 4(א)(1) לחוק, המחייב עוסק לגלות לצרכן קיומו של כל פגם או איכות ירודה או תכונה אחרת הידועה לו, המפחיתות באופן משמעותי מערכו של הנכס.

בית המשפט הוסיף וקבע כי התקיימו יתר התנאים שנקבעו בחוק הגנת הצרכן לאישורה של התובענה כייצוגית: התובענה הוגשה בתום לב, גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת תובענה ייצוגית, התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקת והתובע הינו מייצג הולם. לפיכך, אושרה ניהולה של התובענה כייצוגית על יסוד העילות שפורט לעיל ובית המשפט הורה על פרסום החלטתו ברבים באופן שנקבע בה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, באשר אין עילה להתערבותנו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, העולה בקנה אחד עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות וכן שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.