רע"א 10815/07 גאולה עצמון נ. בנק דיסקונט לישראל

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת אגמון-גונן) מיום 12.11.07 בע"א 2989/02, בגדרו נדחה ערעור על החלטתו ופסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת רונן) מיום 13.8.02 בת"א 24789/98.

ב.בחשבון הבנק המשותף של המבקשת ושל בעלה אצל המשיב (להלן הבנק ) נצטברה יתרת חוב, בגינו הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום. המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, בה טענה כי יתרת החוב מקורה בפעולות ­– לרבות שינוי אופי החשבון מפרטי לעסקי ומשיכת כספים מהחשבון – שבוצעו ללא ידיעתה, ועל סמך כתב שעבוד שבו זויפה חתימתה על ידי בעלה. בית משפט השלום דחה את הבקשה, בקבעו כי "אין משמעות לטענת הזיוף, שכן, בטופס פתיחת חשבון הבנק של המבקשת ובעלה, צויין כי כל אחד מהם יהא רשאי לפעול בחשבון לחוד". לפיכך, למסקנת בית המשפט, אף אם תתקבל טענת המבקשת כי זויפה חתימתה, אין הדבר יכול להועיל לה. בעקבות החלטה זו קיבל בית המשפט את תביעת הבנק.

ג.המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, בו חזרה על עיקרי הטיעונים שהציגה בבית משפט השלום. הודגש בערעור כי החתימה זויפה בהסכמת הבנק ובעידודו, ונטען כי הרשאת הצדדים בתנאי החשבון לפעול כל אחד לחוד אינה מתפרשׂת גם על התנהגות "בלתי-תקינה" מצד הבנק. עוד נטען כי הרשאה זו יוצרת יחסי שליחות בין הצדדים, ומשחרג הבעל משליחותו בביצוע פעולות בחשבון שלא בהסכמת המבקשת, אין לפעולות הללו תוקף.

ד.במקביל להגשת הערעור, הגישה המבקשת בבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשה נדחתה. ערר על החלטה זו, שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, נדחה גם הוא, מטעמי סיכוייו הקלושים של הערעור. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 3676/04). בקשת רשות הערעור נתקבלה. בית המשפט (השופטת פרוקצ'יה) קבע כי שיקולי מאזן הנוחות תומכים בעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן ביצוע פסק הדין משמעותו פינוי המבקשת (שאינה בקו הבריאות) מדירתה, בעוד שהבנק הוא גוף כלכלי-עסקי איתן, אשר לא ייפגע באופן ממשי ובלתי-הפיך מהמתנה נוספת להכרעה שיפוטית; עוד קבע בית המשפט כי קיים קושי לאמץ את ההנחה בדבר סיכוייו הקלושים של הערעור:

"מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אין להוציא מכלל אפשרות, כי גם אם נכונה נקודת המוצא לפיה בחשבון משותף רשאי, דרך כלל, כל שותף לפעול גם בלא שיתופו של השותף האחר, והבנק אינו נוטל אחריות לפעולת שותף אחד כלפי השותף האחר, אפשר וכלל זה אינו חל בכל מקרה, למשל מקום שנעשות בחשבון פעולות החורגות מניהול עניינים שוטף ושגרתי על ידי שותף אחד, שאז עשויה להידרש עירנות מיוחדת מצד הבנק ובדיקה האם הן נעשות בידיעה ובהסכמה של השותף האחר."

לפיכך עוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור גופו בבית המשפט המחוזי.

ה.הערעור גופו נדחה. בית המשפט המחוזי קיבל את מסקנת בית משפט השלום, לפיה רשאי היה הבעל לבצע את כל הפעולות הרלבנטיות בחשבון המשותף, מבלי להיזקק לחתימת המבקשת. הודגש כי בית משפט השלום לא קבע ממצא כאילו אכן זויפה החתימה, בידיעת הבנק, אלא קבע רק שאפילו תתקבל הטענה, היא לא תועיל למבקשת. עוד נקבע, תוך התייחסות לדברי השופטת פרוקצ'יה המצוטטים מעלה, כי הבנק לא הפר את חובותיו כלפי המבקשת. זאת, מאחר שתנאי החשבון איפשרו, כאמור, לכל אחד מבעלי החשבון לפעול בו עצמאית; ועוד, נקבע כי המבקשת היתה שותפה פעילה בעסק של משפחתה, וכי הבעל הוא שביצע במשך השנים את מרבית הפעולות בחשבון; בנסיבות אלה, למסקנת בית המשפט, הפעולות שבוצעו בחשבון לא היו פעולות חריגות הטעונות הסכמה מיוחדת של המבקשת. עוד נקבע כי המבקשת יכולה היתה, לוא רצתה בכך, לבדוק בעצמה את מצב החשבון; בית המשפט קבע כי "אין לדרוש מהבנק לפקח על פעולות אחד השותפים בחשבון משותף, מקום שהשותף האחר אינו טורח אפילו לבדוק מפעם לפעם מה מצב החשבון". טענת המבקשת הנעוצה ביחסי השליחות עם בעלה נדחתה, הן באשר לא הועלתה בבקשת הרשות להתגונן, והן לגופה.

ו.מכאן הבקשה הנוכחית. המבקשת חוזרת על מרבית הטענות שהועלו בפני הערכאות הקודמות, ובפרט נטען כי חתימתה זויפה בכתב השעבוד, כי הבנק היה שותף פעיל בכך, וכי הבנק הפר את חובותיו כלפי המבקשת. עוד נטען כנגד קביעת הערכאות קמא כי חתימת המבקשת אכן נדרשה לשם ביצוע פעולות שונות בחשבון, וכי יש לראות בפעולות שבוצעו פעולות "חריגות" אשר לשם ביצוען צריך היה הבנק לקבל את הסכמת המבקשת.

ז.לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, לרבות בהחלטות השיפוטיות הקודמות, אין בידי להיעתר לה. אין הבקשה עומדת באמות המידה שבהן נשקל ערעור בגלגול שלישי בבית משפט זה, קרי, נושא שיש בו שאלה ציבורית או משפטית החורגת ממחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אמנם, מצטרף אני לדברי השופטת פרוקצ'יה שהובאו מעלה; בנסיבות המתאימות, אכן ייתכן שתקום חובה על בנק לוודא – אף שמדובר בחשבון משותף – כי פעולה מסוימת בחשבון נעשית על דעת כל השותפים לו. בעיני נראה כי חובה מסוג זה עשויה להתעורר – לא כדבר שבשיגרה – אף בנסיבות שבהן אחד השותפים לחשבון נמנע מעיסוק שוטף בחשבון ומותיר זאת לשותפו; אפילו בנסיבות אלה, כאשר המדובר בפעולה בלתי-שיגרתית במיוחד, אפשר שהבנק יהא מחויב לקבל את אישורם של כלל השותפים. הדברים נאמרים בלא קביעת מסמרות, אך מתוך הנחה כי ככל שבלא קושי רב יכול הבנק לעמוד על חריגה, ובדיקה קלה מצדו תוודא את העובדות, יהא בכך משום מילוי נאות של חובותיו וגם דרך מוסרית נאותה.

ח.אלא שבענייננו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לא היה בידי המבקשת להראות שהפעולות שבוצעו בחשבון חרגו מגדר הרגיל והמצופה במסגרת חשבונם של בני הזוג, או אף לטענה כי לא היתה מעורבת בניהול ענייניהם הכספיים (טענה אשר לא נראתה סבירה בעיני בית המשפט המחוזי). למעשה, נטוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי באותה מסגרת נורמטיבית שתוארה, דהיינו, בגדרי ההנחה כי עשויה להיות מוטלת על הבנק, בנסיבות המתאימות, חובה לקבל את הסכמת כלל השותפים לחשבון לביצוע פעולות מסוימות. בית המשפט ציין כי "אין חולק כי גם במקרה של חשבון משותף עשויה לקום חובת זהירות מסוימת לבנק" (אלא שביקש להגבילה "למקרים חריגים" – הגבלה אשר תיוותר בצריך עיון). אולם נקבע כי לא זה המקרה אשר בו צריך היה הבנק לקבל את אישורה של המבקשת:

"אין מדובר בחשבון רדום שלא מתבצעת בו כל פעילות, ולפתע פתאום מועברים כספים מהחשבון הפרטי לחשבון החברה. מדובר בחברה משפחתית, שכל בני המשפחה מעורבים בה. על רקע המתואר לעיל ובנסיבות אלו לא קרה כל דבר חריג שהיה צריך לעודד חשד מיוחד בבנק, שחייב אותו לפנות למערערת (המבקשת – א"ר), כאשר תנאי החשבון אינם מחייבים זאת. המערערת לא הביאה כל ראייה כי המדובר בפעולה חריגה, ומעדויותיה היא ועדות המשיבה 2 עולה תמונה הפוכה."

ט.בסופו של יום, אם כן, המדובר בשאלת יישומו של הדין בנסיבות העובדתיות הספציפיות של המקרה, עניין התחום לגדר מחלוקת הצדדים ואשר – כאמור – אינו מקים עילה לערעור בגלגול נוסף.

י.על כן, כאמור, ועם כל הצער הנובע ממצבה העגום של המבקשת, אין בידי להיעתר לבקשה.