רע"א 10879/07 טי.גי.סי . הנדסה בע''מ ע'י יעקב טל נ. הכונס הרשמי

1.

המבקשת הינה נושה של פלוני, המצוי בהליכי פשיטת רגל. המשיב 2 משמש כמנהל מיוחד בגדר אותם הליכים. המבקשת עתרה בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הוא בית המשפט של פשיטת הרגל, להעברתו של המנהל המיוחד מתפקידו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וחייב את המבקשת לשאת בהוצאות המנהל המיוחד ובשכר טרחה בסכום של 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור נגד החלטה זו. בהחלטה מיום 9.3.08 ביקשתי תשובה אך ורק בנושא שיעור ההוצאות בהן חוייבה המבקשת.

2.

הטעם לבקשה להחלפתו של המנהל המיוחד היה פנייה שלו למבקשת ולנושה נוסף על מנת שאלה יממנו את קופת פשיטת הרגל. על פי המנהל המיוחד יש צורך בהשקעה של משאבים רבים אלא שבהיעדר מימון הדבר אינו אפשרי ואילו קופת פשיטת הרגל ריקה. הערכאה הדיונית לא ראתה כל פגם בפנייה האמורה. אשר לשיעור הגבוה של הוצאות שנפסקו, הסביר בית המשפט המחוזי כי הואיל והבקשה לא נתבססה על עילה כלשהי והואיל והמבקשת נקטה לשון משתלחת, ראוי לחייבה בהוצאות בסכום שנקבע.

3.

משסברתי כי אין צידוק למתן רשות ערעור בכל הנוגע לסוגית החלפתו של המנהל המיוחד, לא ראיתי לנכון לבקש תשובה בעניין זה. שונים הם פני הדברים באשר לסכום ההוצאות. הסכום של 50,000 ש"ח הינו גבוה במיוחד. מוכן אני לקבל שמוצדק היה לחייב את המבקשת בסכום גבוה מן הרגיל. ניתן להתרשם מן החומר כי התנהלותה של המבקשת אינה תואמת את המקובל. השאלה היא האם מוצדק היה להטיל חיוב בשיעור כה גבוה. כמו כן, ער אני לכלל לפיו אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות. כלל זה אינו כלל מוחלט וכאשר ההוצאות הנפסקות חורגות בצורה קיצונית מן השיעור הראוי יש מקום להתערבות. זה אכן המצב במקרה דנא. בהחלט ראוי היה לחייב את המבקשת בהוצאות גבוהות מן המקובל, אך לא בסכום שנפסק.

4.

החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל אך באשר לשיעור ההוצאות ושכר הטרחה. הסכום יועמד על 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ. אין צו להוצאות בערכאה זו.