רע"א 10971/05 מרדכי זהבי נ. עיריית קרית ביאליק

בשנת 1993 הגישה המשיבה, עיריית קרית ביאליק, לבית-המשפט השלום בחיפה תביעה כנגד המבקש לתשלום מסי ארנונה עבור נכס מסחרי אשר בבעלותו ונמצא בתחום שיפוטה (ת.א 11039/93). ביום 7.10.96 החליט בית-משפט השלום (כבוד השופט א' רקס) להעביר את התביעה להכרעת בורר. הבורר (רואה החשבון י' זיצר) קבע, כי על המבקש לשלם למשיבה את מסי הארנונה על הנכס החל מיום 1.7.92, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. ביום 3.5.98 אישר בית-משפט השלום את פסק הבורר. ביום 3.6.98 פתחה המשיבה תיק בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה לביצוע פסק-הדין של בית-משפט השלום בחיפה שאישר את החלטת הבורר.

על פסק-דינו של בית-משפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4795/98). בדיון בפני בית-המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסכם לפיו הערעור יידחה אך "המשיבה תזקוף על חשבון החוב כספים ששולמו בין על-ידי המערער ובין על-ידי מר חג'ג' (בעליה של הקומה הראשונה בנכס שבבעלות המבקש – ס. ג'.) על חשבון הארנונה מ-1.7.92". להסכם ניתן תוקף של פסק-דין ביום 29.6.99.

ביום 23.11.99 הגיש המבקש בקשה לראש ההוצאה לפועל בחדרה בטענת "פרעתי" בה טען, כי פסק-הדין אינו כולל חיוב כספי ולכן לא ניתן לבצעו. לחלופין, טען המבקש, כי החוב סולק בתשלומים ששולמו על-ידי מר חג'ג'. טענה נוספת שהעלה המבקש היא, כי לראש ההוצאה לפועל סמכות לדון בשאלת הסכומים שכביכול שולמו לפני מתן פסק-הדין, וזאת לאור ההסכם בין הצדדים, שאושר על-ידי בית-המשפט המחוזי.

ביום 17.9.03 החליט ראש ההוצאה לפועל בחדרה (כבוד הרשם א' קאופמן) שלא להמשיך בדיון בבקשה, אלא להפנות שאלת הבהרה אל בית-המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), על-מנת שיכריע לגבי גדר המחלוקת אותה יש לברר וכן מהו הפורום הנאות לעשות כן. כאן המקום להעיר, כי השאלה העיקרית אשר עמדה במחלוקת בין הצדדים הייתה האם לראש ההוצאה לפועל יש סמכות לדון בטענת "פרעתי" לגבי סכומים אשר לכאורה שולמו לפני מתן פסק-הדין, וזאת לאור ההסכם בין הצדדים שהתייחס לתשלומים ששולמו עוד לפני מועד הגשת התביעה. בנוסף, ציין ראש ההוצאה לפועל, כי המחלוקת בין הצדדים בנוגע לסכום החוב אינה פשוטה וספק בעיניו אם לשכת ההוצאה לפועל היא הפורום המתאים לדיון במחלוקת זו.

ביום 23.6.05 החליט בית-המשפט המחוזי בע"א 4795/98 (כבוד סגנית-הנשיא ב' גילאור והשופטים א' רזי וא' שיף), כי לראש ההוצאה לפועל אין סמכות לדון בטענת "פרעתי" לגבי סכומים, שלפי הנטען, שולמו לפני מתן פסק-הדין. בית-המשפט המחוזי ציין, כי המבקש רשאי להוכיח את טענות הפרעון בהליך שיגיש לבית-המשפט המוסמך וקבע, כי המשיבה רשאית להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל לגביית החוב.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, בטענה שהוא ניתן במעמד צד אחד. ביום 1.11.05 התקיים דיון בבקשה זו, במעמד שני הצדדים (בש"א 9440/05). במהלך הדיון בבקשה, ולאחר שבא-כוח המבקש הציג את עמדתו, ביקש הוא להגיב לטיעוניו של בא-כוח המשיבה, אך בקשתו נדחתה. בית-המשפט המחוזי החליט (כבוד הנשיאה ב' גילאור והשופטים א' רזי וא' שיף) לאשר את החלטתו מיום 23.6.05 ואף הוסיף, כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט היות ולא העלה טענות חדשות בדיון. המבקש הגיש בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון, שנדחתה, וכן הגיש בקשה למתן נימוקים להחלטה שלא להעניק לו זכות תגובה, אשר נדחתה אף היא.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טענתו העיקרית של בא-כוח המבקש מתייחסת להחלטתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה לראש ההוצאה לפועל אין סמכות לדון בטענת "פרעתי" לגבי הסכומים שלפי הנטען שולמו לפני מתן פסק-הדין. בא-כוח המבקש טוען, כי החלטה זו מאיינת את ההסכמה שהושגה בין הצדדים וקיבלה תוקף של פסק-דין, לפיה המשיבה התחייבה להפחית מחובו של המבקש סכומים ששולמו על-ידו ועל-ידי מר חג'ג' מאז שנת 1992. בנוסף, טוען בא-כוח המבקש, כי ראש ההוצאה לפועל היה צריך להכריע בבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש המבקש ולא להעביר את ההחלטה לבית-המשפט המחוזי במסווה של שאלת הבהרה. לבסוף, טוען בא-כוח המבקש, כי בית-המשפט המחוזי שגה בכך שלא נענה לבקשתו לתיקון הפרוטוקול ובכך שלא נתן לו את זכות התשובה, במסגרת זכות הטיעון המגיעה לו בהליך הבהרת פסק-הדין.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי במקרה זה עקרון סופיות הדיון גובר על זכותו של המבקש לקבל את יומו בבית-המשפט, היות ומדובר על חובות משנת 1993. לגופו של עניין, טוען בא-כוח המשיבה, בין היתר, כי ראש ההוצאה לפועל נהג כדין בפנותו לבית-המשפט המחוזי להבהרת פסק-הדין וכי בית-המשפט המחוזי לא חרג מסמכותו בקביעותיו ובהחלטתו להורות על המשך הליך ההוצאה לפועל.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין. בית-המשפט המחוזי קבע, כי לראש ההוצאה לפועל אין סמכות לדון בטענותיו של המבקש לגבי תשלומים ששילם, או ששילם צד ג', על חשבון החוב שהוא חייב למשיבה, לפני מתן פסק-הדין. קביעתו של בית-המשפט המחוזי נכונה ומבוססת על ההלכה, לפיה לא ניתן לטעון בפני ראש ההוצאה לפועל טענת פירעון שהייתה קיימת טרם מועד מתן פסק-הדין (ראו בר"ע 82/72 אלבוים נ' חב' פרץ אפשטיין , פ"ד כ"ו(2) 145). סמכותו של ראש ההוצאה לפועל מוגבלת לדיון בעובדות אשר התעוררו לאחר מועד מתן פסק-הדין בלבד (ראו דוד בר-אופיר הוצאה לפועל – הליכים והלכות כרך ראשון, 191-190 (מהדורה שישית, 206)). הלכה זו תקפה גם במקרה זה, וזאת למרות ההסכם בין הצדדים, המתייחס לסכומים ששולמו טרם ניתן פסק-הדין. בין הצדדים אין הסכמה לגבי התשלומים אשר כביכול שולמו טרם מתן פסק-הדין והמחלוקת לגביהם אינה מחלוקת עובדתית פשוטה, אלא מחלוקת סבוכה, אשר מעורבים בה נושאים נוספים, כגון אלו מבין התשלומים ששילם מר חג'ג' רלוונטיים לחובו של המבקש. בנסיבות אלו, טענות שיש למבקש בנוגע לסכום החוב, ובנוגע לסכומים שלכאורה שולמו על-חשבון אותו חוב, עליו להפנות לבית-המשפט המוסמך, ולא לראש ההוצאה לפועל.

טענותיו של המבקש ביחס לדיון שהתקיים בפני בית-המשפט המחוזי ולכך שלא ניתנה לו זכות תגובה, אף הן אינן מעלות טענות משפטיות אשר מצדיקות מתן זכות ערעור בפני בית-משפט זה. המבקש קיבל את יומו בבית-המשפט ואף ניתנה לו ההזדמנות להציג את עמדתו בדיון שהתקיים בבית-המשפט המחוזי ביום 1.11.05. זאת ועוד, יש לזכור כי המבקש חייב למשיבה מסי ארנונה עבור נכס מסחרי שבבעלותו מאז שנת 1993, אותם לא שילם, כפי שמציינת המשיבה בסיכומיה, עד ליום זה.

בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטותיו של בית-המשפט המחוזי ובקביעתו, כי המשיבה רשאית להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל לגביית החוב.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש ישא בשכר טרחת עורך-דינה של המשיבה בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.