רע"א 11049/03 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. רפיק נדאף

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' ג'רג'ורה) במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לדחייה או מחיקה על הסף של תביעת המשיבים 2-1.

המשיבים 2-1 הגישו תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למשיב 1 בתאונה, בעת שעבד, לטענתו, אצל המשיבה 3. התביעה הופנתה כנגד המשיבה 3 וכן כנגד המבקשת בטענה כי בעת התאונה החזיקה המשיבה 3 פוליסת ביטוח חבות מעבידים שהוצאה על ידי המבקשת. המבקשת הגישה בקשת לסילוק התביעה על הסף מטעמים של מעשה בית דין והעדר עילה. במסגרת זו, טענה המבקשת כי תביעה שהגיש המשיב 1 נגד המשיבה 3 לבית הדין לעבודה, בעניין תשלומי שכר בגין עבודתו לפני התאונה, נדחתה בשל העדר סמכות הואיל ונקבע כי הוא אינו עובד של המשיבה 3. לטענת המבקשת, קביעה זו מהווה השתק פלוגתא המונע מן המשיב 1 לטעון כי היה עובד של המשיבה 3 בעת התאונה. כיוון שהתביעה כנגד המבקשת מבוססת על פוליסת חבות מעבידים שאינה חלה על קבלני משנה, טענה המבקשת בפני בית המשפט קמא כי בכך גם נשמטת עילת התביעה נגדה. בית המשפט קמא החליט לדחות את הבקשה מבלי לפגוע בזכותה של המבקשת או של הצדדים האחרים לשוב ולהעלות טענותיהם לעניין זה לאחר שישמעו ראיות לגופו של עניין. בית המשפט העיר כי בשלב זה של הדיון אינו יכול לקבוע האם המשיב 1 שימש כעובד של המשיבה 3 וכי אינו סבור כי פסק דינו של בית הדין לעבודה מהווה מחסום בפני המשיב 1 מהגשת תביעתו הנזיקית. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

בבקשת רשות הערעור שהגישה, חוזרת המבקשת על כל טענותיה בפני בית המשפט קמא, ומציינת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי בקשתה אינה עומדת בקריטריונים לקבלת בקשה לסילוק על הסף. המשיבים 2-1 טוענים כי קביעתו של בית הדין לעבודה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה להשתק פלוגתא וכי דין בקשת רשות הערעור להידחות. המשיבים 7-4 טוענים אף הם כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מן הטעמים שציינו המשיבים 2-1 והן מן הטעם כי בית הדין לעבודה בחן את היחסים שבין המשיב 1 למשיבה 3 באספקלריה של דיני העבודה ולא בזו של דיני הנזיקין, ולפיכך קביעתו אינה יכולה להוות מעשה בית דין בתביעה נזיקית.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי טרם סיים מלאכתו והתיר למבקשת לשוב ולהעלות טענותיה בעניין מעשה בית דין לאחר שלב ההוכחות. משכך, אין מקום להתיר למבקשת לערער על החלטתו בשלב זה. למעלה מן הצורך, יצוין כי מקובלת עלי הערתו של בית המשפט קמא, לפיה ספק רב אם פסיקתו של בית הדין לעבודה תהווה מעשה בית דין לעניין שאלת היותו של המשיב 1 עובד של המשיבה 3, שכן נקבע לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה כי המבחנים ליחסי עובד מעביד בדיני הנזיקין אינם זהים למבחנים ליחסי עובד מעביד בדיני העבודה (ראו למשל: ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' נסים , פ"ד לה(4) 748, 758). במצב דברים זה, שאלת אופי היחסים שבין המשיב 1 למשיבה 3 מחייבת בירור עובדתי של ממש שאין לו מקום בהליך מקדמי וצדק בית המשפט קמא כשקבע אשר קבע.

הבקשה נדחית, המבקשת תשא בהוצאות שכר טרחת עורך הדין של המשיבים 2-1 בסך 10,000 ש"ח, ובהוצאות שכר טרחת עורך הדין של המשיבים 7-4 ושכר טרחת עורך הדין של המשיבה 9 בסך 5,000 ש"ח, לכל אחד.