רע"א 11133/07 עדלי סוהיל חלבי נ. עיסא מוחמד מוסא חאמד

1.

על פי החלטתו של כב' השופט א' גרוניס (מיום 20.3.3008) נדחתה הבקשה לרשות ערעור, תוך חיוב המבקש בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪ לזכות כל אחד מן המשיבים. בעקבות זאת הגיש המבקש (ביום 24.3.2008) בקשה להורות כי סכום של 9,232.5 ₪ מסכום הערבון שהופקד במסגרת ההליך שבכותרת יושב למבקש, כאשר יתרת הסכום תועבר לידי משיב 2. נטען בבקשה כי המשיב 1 חב למבקש סכומים העולים בהרבה על סכום ההוצאות שנפסק לטובתו בתיק דנן. מכייון שעומד כנגד המשיב 1 תיק איחוד בהוצאה לפועל, לא ניתן לנקוט כנגדו בהליכים במסגרת ההוצאה לפועל. על רקע זה ביקש המבקש קיזוז של ההוצאות שנפסקו כנגדו לטובת המשיב 1 מהחוב של המשיב 1 כלפיו. לבקשה צורפו שורה של החלטות של ערכאות שיפוטיות שונות, בהן חויב המשיב 1 לשלם למבקש הוצאות משפט, בסכום מצטבר העולה על 60,000 ₪. בין המבקש לבין משיב 2 השגה הסכמה לפי יחולט סך של 5,767.5 ₪ מסכום הערבון, הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 8.4.2008.

2.

משיב 1, מצידו, הודיע על התנגדותו לבקשת המבקש. נטען כי הבקשה אינה מושתתת על הוראות שבסדרי הדין ולא ברור על איזה מקור משפטי היא נסמכת. כן נטען כי הבקשה, שכלל אינה נתמכת בתצהיר, מחייבת בירור עובדתי אשר ערכאה זו, כערכאת ערעור, אינה מוסמכת לעשותו. בהודעה משלימה שהגיש המשיב 1 הוא טען כי שילם כספים רבים למבקש בגין החובות הנטענים, וכי בשל מחלתו הקשה של משיב 1 לא ניתן לבדוק לפרטים את התשלומים ששולמו ואת גובה החוב, אם קיים. המשיב 1 הוסיף וטען כי פתוחה בפני המבקש הדרך לפעול במסגרת תיק האיחוד בלשכת ההוצאה לפועל לגביית הכספים שלטענתו חב לו המשיב 1 ואין מקום לפעול במסגרת בקשה לעיכוב שחרור הכספים.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להיעתר לבקשת המבקש. ככלל, נקודת הזמן המתאימה להעלות טענות בעניין קיזוז של חיוב אפשרי בהוצאות כנגד חוב פסוק של המשיב לטובת יוזם ההליך היא בעת קבלת הודעה על חיוב להפקיד ערבון. יוזם הליך ערעורי, אשר לשיטתו חב לו בעל הדין שכנגד חוב וודאי שאינו שנוי במחלוקת, רשאי בשלב המקדמי של הליכי הערבון להעלות טענה בדבר קיזוז, ובדרך זו להסתפק בהפקדת הודעת קיזוז כערובה אחרת חלף הפקדת ערבון (במסגרת תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) (להלן: התקנות).

4.

במקרה דנן, המבקש לא העלה כל טענה בקשר לחובות הנטענים של משיב 1 כלפיו בעת שנדרש להפקיד ערבון, והוא הפקיד ערבון במזומן ללא כל הסתייגות ומבלי שביקש להסתפק בחלופת ערבון. ספק רב בעיני אם ניתן כעת – שלא במסגרת תקנה 429 לתקנות - להעלות בפני בית משפט זה טענת קיזוז. גם אם מבחינת הדין המהותי קיזוז היא אחת מדרכי הפרעון של חוב, ועקרונית ניתן לפרוע את החיוב בהוצאות בדרך של קיזוז, בית משפט זה אינו המקום המתאים לברר טענות אלה. אלה צריכות להתברר, כך נראה, במסגרת הליכים של מימוש פסק דין, ולא במסגרת בית המשפט בו ניתן פסק הדין. לא נעלם ממני כי חילוט כספי הערבון לצורך פרעון החיוב בהוצאות כאשר למבקש עומדת טענת קיזוז על פי הדין המהותי עלולה להביא להתעשרות בלתי צודקת של המשיב, על חשבון בעל הדין שהפקיד את הערבון (השוו, ע"א 8232/01 פרמינגר נ' אבני בועז בע"מ (לא פורסם, 23.11.2003). אולם נראה כי הדרך למנוע תוצאה זו היא באמצעות הליכים העומדים לרשותו של זוכה במסגרת דיני ההוצאה לפועל, ולא בדרך של בקשה להשבת הערבון לידי מפקידו. כך, עומדת לכאורה לזוכה (המבקש) האפשרות לנקוט בפעולות לפני הערכאה המוסכמת שמטרתן עיקול כספים המיועדים למשיב, והמגיעים למבקש.

5.

יתרה מכך, מתגובת משיב 1 עולה כי יש לו טענות כנגד החובות הפסוקים עליהם מצביע המבקש. במצב דברים זה, כאשר מכחיש המשיב את החוב הנטען לקיזוזו, ברי כי לא ניתן לקבל את טענת הקיזוז במסגרת בקשה להשבת ערבון. בנסיבות מעין אלה טענת הקיזוז אף לא הייתה מתקבלת בשלב המקדמי של הפקדת ערבון. זאת משום שלא ניתן לקיים במסגרת ההליכים הקשורים בערבון בירור פרטני של טענות בעלי הדין בעניינים שבעובדה. מטעם זה נפסק לא פעם כי ניתן להסתפק בהודעת קיזוז חלף הפקדת ערבון רק מקום שהחוב אינו שנוי במחלוקת או כשהוא נקבע בפסק דין חלוט (ראו, למשל, רע"א 7571/01 זריפי נ' קסדטודיה דה טרה סנטה (לא פורסם, 12.12.2001); ע"א 4841/06 חודדה נ' פז גז 1993 בע"מ (לא פורסם, 3.8.2006). נמצא, כי נוכח הכחשת המשיב 1 את החוב הנטען לקיזוזו, באופן שיש צורך לקיים בירור פרטני של טענות הצדדים אודותיו, לא ניתן להיעתר לבקשה לקיזוז ולהשבת הערבון למבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית. סכום ההוצאות שנפסק לטובת משיב 1 בתוספת מע"מ יחולט מן הערבון שהופקד בבית המשפט. היתרה תושב למבקש בכפוף לבדיקת המזכירות כי אין לכך למניעה בדין. יחד עם זאת, כספי הערבון המחולטים לטובת משיב 1 יעוכבו בקופת בית המשפט למשך 21 ימים מהיום, ותוך מועד זה יוכל המבקש להמציא לבית המשפט צו של רשות מוסמכת לעניין עיקול כספים אלו או כל הוראה אחרת בנדון. באין צו או הוראה כאמור, יועברו הכספים למשיב 1.