רע"א 11185/05 הבנק הינלאומי הראשון בע"מ נ. ה.פ.(ס.מ.) אינטרנשיונל פרודקשן

1.המשיבה הינה חברה אשר ניהלה חשבון אצל המבקש (להלן: הבנק ) בסניפו שבקרית שמונה. למשיבה היתה מסגרת אשראי מאושרת בסכום של 100 אלף ₪, אך הבנק אפשר למשיבה לגלוש גם מעבר לסכום זה. מר חמו, מנהל המשיבה ובעל מניותיה, פנה לבנק על מנת להסדיר באופן רשמי הגדלת מסגרת האשראי בחשבון לסך של 150 אלף ₪. כתנאי לכך דרש הבנק כי המשיבה תקטין את יתרת החוב בחשבון עד לסך של 100 אלף ₪. לצורך מילוי תנאי זה משך מר חמו ביום 19.7.02 שיק בסך 50 אלף ₪ מחשבונו הפרטי שמתנהל בבנק אחר והפקידו לפירעון אצל הבנק. עם זאת, באותו יום נתן הוראת ביטול לבנק הנמשך לבל יפרע את השיק. בשל פעולה זו, אשר הבנק ראה בה מעילה באמונו, החליט הבנק על ביטול מסגרת האשראי כולה בחשבון המשיבה. הבנק הוציא למשיבה הודעה בדבר ביטול מסגרת האשראי הנושאת את התאריך 22.7.02. ההודעה התקבלה על ידי המשיבה, לטענתה, רק ביום 23.7.02. לאחר ביטול מסגרת האשראי הוכרזה המשיבה על ידי הבנק כלקוח מוגבל בהתאם לסעיף 2 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן: החוק ). המשיבה הגישה לבית משפט השלום ערעור לפי סעיף 10 לחוק ובו ביקשה לבטל הבאתם במנין של 14 שיקים שסורבו על ידי הבנק וגרמו להגדרתה כלקוח מוגבל.

2.בית משפט השלום קיבל את הערעור בחלקו וביטל הבאתם במנין של 9 שיקים שסורבו בין התאריכים 21.7.02 ל-22.7.02 (להלן: השיקים ), ועקב כך בוטלה גם ההכרזה על המשיבה כלקוח מוגבל. בית המשפט הסתמך על סעיפים קטנים 2(ג) ו-3(ג) לכלל מספר 33 לכללי הבנקאות (שרות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 וקבע כי היה על הבנק למסור למשיבה הודעה בדבר שינוי מסגרת האשראי לפחות 3 ימי עסקים ממועד השינוי, ומאחר שההודעה נמסרה למשיבה רק ביום 23.7.02 היא נכנסה לתוקף לא לפני יום 25.7.02. מכאן הסיק בית המשפט, כאמור, שהשיקים שסורבו לפני תאריך זה סורבו שלא כדין.

3.הבנק ערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את טענתו של הבנק כי כלל 33 הנ"ל אינו רלוונטי לעניין זה. עם זאת דחה בית המשפט את הערעור מטעמים אחרים. בית המשפט ציין כי משיכתו וביטולו של השיק על ידי מר חמו אכן נעשה בחוסר תום לב והיווה הפרת הסכם על ידי המשיבה, ולפיכך הצדיק את ביטול מסגרת האשראי בחשבון המשיבה. עם זאת, קבע בית המשפט כי ביטול זה אינו נובע אוטומטית מהפרת ההסכם וכי על הבנק היה לתת הודעת ביטול למשיבה בהתאם לסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, ורק במתן ההודעה וקבלתה על ידי המשיבה נכנס הביטול לתוקף. בית המשפט הדגיש כי פעולתו של מר חמו לא נגעה ישירות למסגרת האשראי אלא לניסיון ולרצון להגדילו, ולכן היתה יכולה המשיבה להניח, כל עוד לא קיבלה את הודעת הביטול, כי היא רשאית לבצע משיכות יתר עד לסך של 100 אלף ₪. עוד הדגיש בית המשפט כי עוד לפני ביטול השיק על ידי מר חמו וגם לאחריו עמד חשבון המשיבה על יתרת חוב של 70 אלף ₪, וכי פרעונם של השיקים, אשר לא הובאו במניין על ידי בית משפט השלום, לא היה בו כדי להגדיל את יתרת החובה שבחשבון מעבר לסכום המאושר של 100 אלף ₪.

4.הבנק טוען כי בקשה זו מעלה סוגייה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה. לטענתו הסוגייה העולה היא האם קיים יסוד סביר מצד לקוח של מוסד בנקאי להניח כי חובה על המוסד הבנקאי לכבד חיובים בחשבון הנמצא ביתרת חובה לאחר שהוברר לו כי הלקוח הונה אותו בנוגע למצבת הבטחונות המצויים בחשבון ואשר על בסיסם אישר המוסד הבנקאי את האשראי. עוד טוען הבנק כי בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על סמך נימוק שלא הועלה על ידי מי מהצדדים וזאת מבלי שאפשר לצדדים לטעון בעניינו.

5.דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו לנסיבות המקרה הספציפי שהועלה בפניו וקבע כי בנסיבות שהתגלו על ידי הבנק, ומאחר שההתנהגות חסרת תום הלב של מר חמו התייחסה להגדלת האשראי בחשבון המשיבה בעוד שהביטול נעשה עבור כל מסגרת האשראי, ומאחר שפרעון השיקים המדוברים לא היה בו כדי להגדיל את יתרת החוב בחשבון מעבר ל-100 אלף ₪, היה מקום למשיבה להניח באופן סביר כי בטרם מתן הודעת ביטול נשארת מסגרת האשראי בחשבונה על 100 אלף ₪. בכך אין בכדי להעלות שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מנסיבות מקרה מסוים זה. אף בהעלאת נימוק ביוזמת בית המשפט אין בכדי להצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו רע"א 9453/05

אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (לא פורסם, 30.11.05)).

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.