רע"א 1141/15 בנק הפועלים בע"מ נ. רפאל טל

1.

המבקש (להלן: הבנק ) פעל למימוש מקרקעין ששועבדו לזכותו על ידי חברה שבבעלות המשיב 1 (להלן: טל ) וכן מימש את דירותיהם של אמו ואשתו (המשיבות 2-3). כונס הנכסים שהתמנה מטעם הבנק התקשה לממש את המקרקעין, ונטען כי בשלב כלשהוא, נקשר הסכם בינו לבין טל, לפיו ידאג האחרון למציאת רוכש למקרקעין בסכום של כעשרה מליון ₪, ובתמורה ישחרר הבנק את השעבוד על הדירות של אמו ושל אשתו ויפטור אותו מערבותו לחובות החברה. טל הציע את עו"ד אופיר יהלום (להלן: עו"ד יהלום ) כרוכש פוטנציאלי, והתגבשה הסכמה בין הבנק, עו"ד יהלום וטל לעריכת "עסקה משולשת" לפיה ירכוש עו"ד יהלום את המקרקעין בסכום הנ"ל (באמצעות חברה שבבעלותו בשם אקווה בלה בע"מ), והבנק יפטור את טל מחובותיו וישחרר את השעבוד על הדירות.

בסופו של יום, המקרקעין נמכרו לצד שלישי אחר. עו"ד

יהלום הגיש כנגד הבנק תביעה לאכיפת העסקה המשולשת. התביעה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מן הטעם שהמו"מ המתקדם לא נתגבש לכלל הסכם, תוך שבית המשפט מציין כי אינו שולל את האפשרות להגיש נגד הבנק תביעה כספית בעילה של חוסר תום לב במשא ומתן. על פסק הדין הגיש עו"ד יהלום ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 3080/11 אקווה בלה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (31.12.2012)). הערעור נמשך בהמלצת בית המשפט תוך שמירת זכותם של עו"ד יהלום ושל המשיבים להגיש תביעת פיצויים נגד הבנק.

2.

ואכן, ביום 29.5.2014 הגישו המשיבים תביעה נגד הבנק ונגד כונס הנכסים מטעמו (משיב 4), בגדרה עתרו לפסק דין הצהרתי לפיו טל מופטר מכל חיוביו נגד הבנק, וכי על הבנק לפצותם בסכום של 5 מליון ₪, בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מימוש הדירות.

הבנק עתר למחיקת הסעד ההצהרתי ולמחיקת מספר סעיפים בכתב התביעה בשל מעשה בית דין. הבקשה נדחתה על ידי בית משפט קמא (כב' השופטת

עינת רביד ) בהחלטתה מיום 11.1.2015 כלהלן:

"אומר בקצרה, כי בתביעה בפני מדובר בהסכם שבין התובעים לבין הבנק לאיתור משקיע ולא בהסכם הנטען בין הבנק לבין עו"ד יהלום ואקווה בלה, שהיו התובעים בהמרצת פתיחה [...] , אשר כונה "העסקה המשולשת" ולגביו קיים מעשה בית דין , לפיו לא נכרת הסכם. לפיכך, המבקשים אינם יכולים לטעון מעשה בית דין, כאשר לא באותם צדדים עסקינן ולא באותו הסכם"

(הדגשות הוספו – י"ע).

על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חוזר הבנק על הטענות שהעלה בבקשתו בפני בית משפט קמא.

3.

דין הבקשה להידחות אף בלא צורך בתשובה, ויש להצר על כך שהוגשה מלכתחילה.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי רשות ערעור על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". לא מצאתי כי הבנק הצביע על טעם מספק לדון בטענתו למעשה בית דין בשלב זה של ההליך (ראו והשוו רע"א 1959/09 מועדון הכדורגל הפועל תל אביב בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 5 , בפסקה 3 (30.3.2009 )).

די בכך כדי לדחות את הבקשה. איני רואה טעם כי בית משפט זה יידרש בשלב זה לפני ולפנים ההליכים הקודמים שהתנהלו בין עו"ד יהלום והבנק והשלכות הליכים אלה על ההליך דכאן. מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי יש ממש בהבחנה שעשה בית משפט קמא בין העסקה המשולשת לבין ההסכם הנטען בין הבנק לבין המשיבים, ולכך יש להוסיף את השוני בסעדים בין ההליכים השונים. מכל מקום, ועיקרו של דבר, שכל טענות הבנק שמורות לו, וככל שהתביעה נגדו תתקבל, הבנק יהא רשאי להעלות במסגרת הערעור על פסק הדין גם את הטענה למעשה בית דין.

4.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.