פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
11462/05
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש:
ויסאם כמאל בדארנה
נ ג ד
המשיבה:
"הפניקס
הישראלי" חב' לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום
8.11.05 בבר"ע 1146/05 שניתנה על-ידי כבוד השופט ב' ארבל)
בשם המבקש: עו"ד סעיד
נעאמנה
בשם המשיבה: עו"ד דניאל
ברק
החלטה
המבקש נפגע בתאונת דרכים, שהוכרה גם כתאונת עבודה. נקבעה לו נכות זמנית. לקראת תום תקופת הנכות הזמנית הוא הוזמן לבוא בפני הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד ). הוא לא התייצב. הוא הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובמסגרתה עתר למינוי מומחה רפואי. בית משפט השלום נעתר לבקשה, בקבעו כי אין מוטלת חובה על הנפגע למצות את זכויותיו במוסד. המשיבה השיגה על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי. השגתה נתקבלה. נפסק, כי מחדליו של המבקש הם שהביאו לכך שלא נקבעה לו עדיין נכות צמיתה במוסד; התנהלותו – כך נקבע – יש בה משום חוסר תום-לב וניצול ההליך המשפטי כדי "ליהנות משני העולמות" – הכל בניגוד לתכליתו של ההסדר הקבוע בהוראות סעיפים 6א ו- 6ב לחוק הפיצויים.
כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
הלכה היא, כי "... אין מקום למנוע מנפגע את זכותו לכך שבית המשפט ימנה מומחה או מומחים רפואיים על מנת שאלה יקבעו את דרגת נכותו, רק מפני שפתוחה בפניו הדרך לקביעת דרגת נכותו כנפגע תאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי" (רע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו יאיר , פ"ד מז(4) 89). אכן, אין מוטלת על הנפגע חובה למצות הליך של קביעת דרגת נכות על-פי דין כתנאי לכך שיוכל לעתור בבית משפט למינוי מומחה. לפיכך, בנסיבות רגילות, אם בחר הנפגע שלא לפנות בתביעה למוסד לביטוח לאומי, ואף אם בחר לנטוש תביעה כזו שכבר פתח בה, אין בבחירתו זו כדי לחסום בפניו את המסלול של מינוי מומחה לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים.
אכן, בנסיבות מסוימות, לבית המשפט נתון שיקול הדעת שלא למנות מומחה רפואי אף שטרם נקבעה דרגת נכות על-פי דין; כך, למשל, מקום בו החלטת הועדה הרפואית בעניינו של הנפגע צפויה להינתן בתוך זמן קצר (ראו גם רע"א 1902/05 ניר דהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) , תק-על 2005(2) 2510). ואולם בענייננו, לא שיתף המבקש פעולה עם ההליך במוסד לביטוח לאומי, וכדברי בית משפט השלום – "אין לפנינו קביעה על פי דין ואין מועד צפוי בו תקבע נכות כזו". לכן, קיים קושי לחייב את המבקש להתמיד בהליך שזנח, אף אם הזניחה מעוררת אי-נוחות בנסיבות העניין, וקיים קושי להמתין עד שתקבע – אם בכלל – דרגת נכות צמיתה למבקש.
אשר על כן, סבורני כי דין הערעור להתקבל. עם זאת, בנסיבות העניין, לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד באלול התשס"ו
(17.9.06).
ש
ו פ ט