רע"א 1151/21 משה יניב נ. יריב יצחק כהן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.1.2021, בת"א 44656-08-20 (השופט מ' אלטוביה ), שבגדרה נדחו בקשות המבקש ליתן סעדים זמניים.

2.

המבקש, משה יניב, מכהן כאחד מבין שלושה דירקטורים במשיבה 3, החברה המרכזית למימוש זכויות בע"מ (להלן: החברה ), ומחזיק בשליש ממניותיה. המשיבים 2-1, יריב כהן ושמאי שזירי פרץ, מכהנים כשני הדירקטורים הנותרים, ומחזיקים גם הם, כל אחד, בשליש ממניות החברה. בשלב כלשהו, החל משה לחוש באי-סדרים בהתנהלות החברה, בסברו שמקורם בפעולות שונות שביצעו יריב ושמאי. לאחר דין ודברים, הוחלט פה-אחד, בהחלטת דירקטוריון מיום 21.5.2020, למנות את משרד רו"ח רוזנבלום-הולצמן, על מנת שיבקרו-יחקרו את הנעשה בחברה.

3.

דא עקא, בטרם הושלם תהליך הבדיקה, החריפו המחלוקות בין הצדדים; יריב ושמאי, כך לפי משה, מנעו מרו"ח החוקר לבצע מלאכתו, והחלו לפעול להדחתו מן החברה. בצר לו הגיש אפוא משה תביעה בדרישה להסרת קיפוחו, ולמניעת שורה של פעולות שלשיטתו התעתדו יריב ושמאי לבצע. סמוך לפני הגשת התביעה, בד בבד עם הגשתה, וזמן קצר לאחר מכן, הגיש משה בקשות למתן סעדים זמניים. בין היתר, התבקשו הסעדים הבאים: צו שיורה ליריב ושמאי שלא לקדם הצעה שהעלו בדירקטוריון ביום 4.8.2020, בדבר "הברחת" פעילות החברה לחברה חלופית; צו שיאסור על יריב ושמאי להפר את החלטת הדירקטוריון מיום 21.5.2020, על מינוי רו"ח החוקר, וכי ימנע מהם לסכל את פעילותו; צו שיצהיר כי אין תוקף להחלטות הדירקטוריון והאסיפה הכללית, שבגדרן הוחלט על פיטוריהם של רו"ח צביאל ועו"ד וסקר, בעלי תפקיד בחברה; וצו שיורה ליריב ושמאי "להימנע מלקפח ולפגוע במעמדו [...] ובסמכויותיו כבעל מניות וכדירקטור בחברה, וכמי שממונה במסגרת תפקידו בחברה על מחלקת הנהלת החשבונות" .

4.

לאחר דיון, ניתנה ביום 13.1.2021 החלטה בבקשות למתן הסעדים הזמניים. כנקודת מוצא, עמד בית המשפט המחוזי על כך ש "כל הצדדים להסכם בעלי המניות לרבות המבקש (משה – נ' ס') הסכימו כי כל ענייני החברה יתנהלו בדעת רוב רגיל, ובפועל די ששניים מחברי הדירקטוריון יצביעו באופן זהה כדי לקבל החלטה בכל עניין מענייני החברה" . בהמשך, דן בית המשפט בסעדים המבוקשים באופן פרטני: לגבי מניעת העברת פעילות החברה לחברה חלופית , נקבע כי "אין צורך בסעד הזמני המבוקש" , לאחר שהובהר כי לבסוף לא התקבלה בעניין זה החלטה בדירקטוריון, ולאחר שבדיון שהתקיים לפני בית המשפט, הצהיר בא-כוחם של יריב ושמאי שאין עוד כוונה לבצע מהלך כאמור; לגבי אכיפת ההחלטה על מינוי רו"ח החוקר, הודגש כי עיקר הסוגיה נעוץ בסירובו של רו"ח החוקר להעביר מסמכים לידי יריב ושמאי, אשר מצדם עיכבו את תשלום שכר טרחתו. בעניין זה נקבע כי לסירובו של רו"ח החוקר – לא היה בסיס, וכי תשלום השכר – נעשה לאחר שהוגשה התביעה, ולכן איננו רלבנטי עוד; באשר לפיטוריהם של רו"ח צביאל ועו"ד וסקר נקבע, כי הדבר נעשה על רקע התנהלותם של השניים, וכי מכל מקום, אפילו נפלו פגמים פרוצדוראליים בהליכי הפיטורין, אין מדובר בפגמים היורדים "לשורש העניין" , ואין בהם כדי להצדיק את ביטול ההחלטות. כמו כן, בנוגע למניעת הקיפוח וסיכול תהליך הבדיקה והחקירה נקבע, כי בסעדים כלליים עסקינן, ואלה חופפים ממילא לסעדים זמניים אחרים שהתבקשו – ומכאן שאין מקום להידרש אליהם.

נוסף על האמור, הבהיר בית המשפט המחוזי כי לא מצא "שייגרם לחברה או למבקש (משה – נ' ס') נזק בלתי הפיך או חמור אם לא יינתנו הצווים הזמניים המבוקשים וממילא גם מאזן הנוחות נוטה נגד מתן צו שיימנע מהמשיבים לנהל את ענייני החברה בהתאם לתקנון החברה וההסכמות שהיו בין בעלי המניות בקשר עם אופן ניהול ענייני החברה" . על יסוד הנימוקים הללו נדחו איפוא בקשותיו של משה לסעדים זמניים, בכללותן.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.

משה טוען כי יש לבטל את ההחלטה. לגרסתו, יריב ושמאי נמצאים "בעיצומו של מסע השתלטות על החברה" , תוך קיפוחו, נישולו ממעמדו ותפקידיו בחברה, והפרת ההסכמות שנהגו בה מאז היווסדה. כך, לדידו, אם לא ינתנו הסעדים הזמניים כעת, לא יהיה לו "לאן לשוב בסופו של הליך" , אפילו תתקבלנה טענותיו. עוד נטען, כי כלל החלטות הדירקטוריון והאסיפה הכללית, בנוגע לנדון דידן, התקבלו כאשר יריב ושמאי היו בניגוד עניינים – דבר שהוא פגם חמור, ובגינו יש להורות על ביטול ההחלטות.

במישור הפרטני, לגופם של הסעדים המבוקשים, נטען כי נפלה "שגיאה מהותית" בדחיית הסעד של מניעת העברת פעילות החברה לחברה חלופית, מאחר שאפילו אם נכון להיום אין בכוונת יריב ושמאי לבצע העברה כאמור, אין זה מן הנמנע שיעשו כך בעתיד; לגבי אכיפת ההחלטה על מינוי רו"ח החוקר הסרת המכשלות להמשך עבודתו, נטען כי בית המשפט התמקד בעניינים של שכר טרחה והעברת מסמכים, וכלל לא התייחס לסעד המבוקש – הבטחת המשך תהליך הבדיקה, אשר הלכה למעשה נעצר, בעקבות פעולות שנקטו בהן יריב ושמאי. בעניין זה, מדגיש משה, כי ההחלטה על נקיטת הליכי בדיקה וחקירה התקבלה פה-אחד בהחלטת דירקטוריון, ועל כן יש לקיימה; בעניין פיטוריו של עו"ד וסקר, סבור משה כי בית המשפט הסיק מסקנות שגויות במישור העובדתי, כאשר הסתמך על תצהירים בלבד, מבלי לברר את הדברים לאשורם; לבסוף, בעניין הסעד המבוקש להסרת הקיפוח, טוען משה כי לא ניתן לקבל את הנמקת בית המשפט המחוזי, שלפיה מדובר בסעד "כללי" . לשיטתו, זכותו להשתתף בניהול החברה – שרירה וקיימת, קיפוחו – ניכר, ומניעת המשך התנהלותם של יריב ושמאי – נדרשת.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה לדחייה, מבלי צורך להיזקק לעמדת המשיבים. כידוע, שיקול הדעת של ערכאת הערעור בעניינים של סעדים זמניים – רחב; וההתערבות בהחלטות בכגון דא – תֵעשה במקרים חריגים בלבד (רע"א 9623/17 גבע נ' שילר , פסקאות 29-28 (10.12.2017); רע"א 1041/21 פלוני נ' מדינת ישראל –

משרד הביטחון , פסקה 4 (22.2.2021)). אמנם, הפסיקה הכירה בכך שבחברות המתנהלות כמעין שותפות, עומדת לכל 'שותף' זכות לגיטימית להשתתף בניהול החברה ( ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת , פסקה 66 (1.9.2015) ; ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' חביב , פסקה 8 (28.2.2016); ע"א 3432/17 טופז נ' יוכט , פסקה 25 (16.4.2020)). אולם זכות זו, אפילו היא עומדת למשה – ואינני מביע דעה בעניין – אין בה בהכרח כדי לאיין את זכותם של יריב ושמאי לנהל את עסקי החברה, אשר ברי כי איננה יכולה לשקוט אל שמריה. לאחר שהונחו על כפות המאזניים הנזקים האפשריים לצדדים – אם ינתנו הסעדים הזמניים, אם לאו – הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת יריב ושמאי, וכי זכותם לנהל את החברה – גוברת.

7.

טענותיו הרבות של משה, רובן ככולן, עיקרן בפגיעה בזכויותיו; כמייסד החברה, כבעל מניות, כדירקטור, כמי שאמון על מחלקת הנהלת החשבונות. אולם כידוע, בעל דין המבקש סעד זמני, נדרש להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו; שאם לא יקבל את מבוקשו, עלול להיגרם לו נזק, שיעלה על הנזק שיגרם למשיב אם ינתן הסעד (תקנה 95(ד)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; וראו, בין רבים: רע"א 645/21 פלונית נ' פלונית (21.2.2021)). במישור זה של מאזן הנוחות, טיעון משכנע, בעל משקל, שיש בו כדי להצדיק התערבות בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית – לא מצאתי.

8.

די בכך כדי לדחות את הבקשה – והיא נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.