רע"א 11519/04יפה לבקוביץ נ. בנק הפועלים בע"מ

1.מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט י' זפט) מיום 18.11.04, בה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש משכנתה הרשומה לטובת הבנק-המשיב (להלן - הבנק) על דירת מגוריהם של המבקשת ובן-זוגה (להלן - בני הזוג).

2.בני הזוג נטלו, באמצעות מתווכים, שתי הלוואות מן הבנק שערכן הכולל הגיע לסך של 957,000 ש"ח ואשר יועדו למימון פעילותו העסקית של בן זוגה של המבקשת. לשם הבטחת החזר החוב נרשמו שתי משכנתאות לטובת הבנק. יודגש, כי החתימה על טפסי המשכנתה נעשתה בנוכחות עורך דינו של בן-זוגה של המבקשת. משלא עלה בידם של בני הזוג לעמוד בהחזרי התשלומים הקבועים בהסכם ההלוואה, החל הבנק בהליכים למימוש המשכנתה על הדירה. במסגרת הליכים אלו, מונה כונס נכסים על זכויות בני הזוג בדירה, ואף נקבע מועד לפינויים מן הדירה. ביום 8.11.04 הגישה המבקשת תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו יש להסיר את המשכנתה הרשומה על חלקה בדירה. במסגרת התובענה הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט דלמטה ביום 18.11.04. בית משפט קמא סבר, כי סיכויי המבקשת לזכות בתובענה אינם גבוהים. זאת, בהתבסס על חומר הראיות שהונח בפניו ממנו עלה, כי המבקשת הייתה מודעת לכך שמחתימים אותה על מסמכי המשכנתה לשם הבטחת החזר ההלוואות. כמו-כן, נקבע כי בקשת המבקשת נגועה בחוסר ניקיון כפיים, שעה שהעלימה מבית המשפט את עובדת קיומן של שתי בקשות קודמות לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה שהגישה המבקשת לראש ההוצאה לפועל (ביום 20.6.04) ולבית המשפט לענייני משפחה (ביום 25.8.04). בנוסף, סבר בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת הבנק. עם זאת, לפנים משורת הדין החליט בית המשפט לעכב את מועד הפינוי עד לאישור הסכם המכר של הדירה.

3.הטענה העיקרית אשר בפי המבקשת הינה, כי לא הייתה מודעת למשמעות החתימה על שטרי המשכנתה, דבר אשר כרוך בויתור על כל ההגנות המוקנות לה מכוח הדין. לעמדת המבקשת, הבנק נהג שלא כהלכה שעה שלא עמד בחובה המוטלת עליו להסביר ללקוחותיו את מהות המסמכים עליהם הם חותמים ואת הסיכונים הכרוכים בכך. לדידה, פעולת הבנק לא רק שנעשתה בחוסר תום לב, אלא אף אינה עולה בקנה אחד עם חובות הגילוי והנאמנות המוטלות עליו, בין אם מכוח ההלכה הפסוקה ובין אם מכוח החוק. לפיכך, סבורה המבקשת, כי בית משפט קמא שגה עת שקבע כי סיכוייה לזכות בתובענה הינם קלושים. כן, משיגה היא על קביעתו לפיה פעלה בחוסר ניקיון כפיים בעת הגשת התובענה. אשר למאזן הנוחות נטען, כי מאזן זה נוטה לטובתה מאחר שאם תפונה מדירתה במסגרת מימוש המשכנתה כי אז היא וילדיה יוותרו בלא קורת גג.

4.לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. מן החומר שנפרש בפניי אכן עולה, כפי שקבעה הערכאה דלמטה, כי המבקשת לא השכילה להצביע על קיום זכות לכאורה. על פי ההלכה המקובלת, קיימת חזקה לפיה חתימת אדם על גבי מסמך כלשהו מהווה למעשה עדות לכך שנתן הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור , פ"ד יט(2) 113, 117). דברים אלו ודאי נכונים, כאשר עסקינן במסמכים כה מהותיים, כגון שטר משכנתה (ראו לעניין זה, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו , פ"ד נד(2) 559; ע"א 6645/00

ערד נ' אבן , פ"ד נו(5) 365, 376-375). המבקשת הודתה בחקירתה על תצהירה כי הייתה מודעת לכך שחתמה על טפסים למשכון זכויותיה בדירת המגורים. זאת, שעה שבתצהירה כתבה, כי הבינה שהיא חותמת על ערבות להלוואות שנטל בן-זוגה. אולם, היא טענה כי לא הובהרה לה די הצורך משמעות החתימה על המסמכים וההשלכות הנובעות מכך. לעניין זה כבר נפסק, כי חתימה על מסמך משכנתה תוך הסתמכות עיוורת על עצת פרקליט או בן-זוג, אינה מהווה כשלעצמה סיבה מספקת בכדי לקבוע כי אין תוקף להסכם (ע"א 1548/96 הנ"ל). זאת ועוד, על פי האמור בתקנה 16(א) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשל"ט-1969, עובר לאישור המשכנתה מחויב עורך הדין להסביר לבני הזוג את מהות העסקה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה. הבנק רשאי להניח בעת קבלת שטר המשכנתה החתום על ידי עורך דין, כי הסברים אלו אכן ניתנו לבני הזוג. יתרה מכך, מאחר שהמבקשת חתמה על שטר המשכנתה בפני עורך דין שלא ייצג את הבנק ולא בסניף של הבנק, לא ניתן אף לטעון כי היא הוטעתה על ידי הבנק בעת החתימה. כמו-כן, סבורני, כי לא עלה בידיה של המבקשת להפריך את קביעת בית משפט קמא לעניין חוסר ניקיון הכפיים הכרוך בבקשה.

5.מוכן אני להניח שמבחינת מאזן הנוחות נוטה הכף לטובת המבקשת. בכך אין די, שעה שלעניין הזכות לכאורה ידו של הבנק הינה על העליונה בצורה בולטת.

6.אשר על כן, דין הבקשה להידחות וכך מוחלט. משלא נתבקשה תשובה לגבי הבקשה לרשות ערעור, לא יעשה צו להוצאות.