רע"א 1159/01 ניסים דג'לדטי ו-2 אח' נ. הנאמן בפש"ר, עו"ד בנימין רוזן

1.המשיב 1, הנאמן בפשיטת-רגל של המבקשים 1 ו-2 (להלן: הנאמן ופושטי-הרגל בהתאמה), הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לצוות על פושטי-הרגל לפנות את דירת מגוריהם, ולמוסרה לנאמן כשהיא פנויה.

פושטי-הרגל התנגדו לבקשה וטענו, ראשית , כי העבירו, ללא תמורה, את כל זכויותיהם בדירה למשיב 3, כנאמן לטובת בנם. שנית , כי אין לפנותם מהדירה בשל היותם זכאים להגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: החוק או חוק הגנת הדייר), הקובע:

(א) החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו-לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל... יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר-לדורות החדש.

...

(ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו -

...

(2) אם פורש בשטר המשכנתה שהמחזיק לא יהיה מוגן לפי סעיף זה.

...

(ה) מי שהיה לדייר לפי סעיף זה יחזיק בנכס כדרך שהחזיק בו ערב היותו לדייר...

לחלופין טענו פושטי-הרגל, כי לפי סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, זכאים הם לדיור חלוף אשר יבטיח להם מגורים לכל ימי חייהם.

מנגד טען הנאמן לעניין תחולת חוק הגנת הדייר, כי פושטי-הרגל מימנו את רכישת הדירה, בחלקה, באמצעות הלוואה שקיבלו מבנק טפחות (להלן: הבנק), כנגד רישום משכנתא; כי בשטר המשכנתא ויתרו פושטי-הרגל על תחולת החוק; וכי על-כן, בהתאם לסעיף 33(ג)(2) לחוק, אין הם זכאים להגנה.

2.בית-המשפט המחוזי דחה את טענות פושטי-הרגל. לעניין הסכם הנאמנות קבע בית-המשפט המחוזי, כי ההסכם אינו תקף, שכן, כפי שטען הנאמן, העובדה שהמבקשים חתמו על שטר המשכנתא לאחר עריכת הסכם הנאמנות מצביעה על כך שאף הם עצמם נהגו בדרך העומדת בסתירה לטענתם בדבר העברת הזכויות בדירה לבנם.

בית-המשפט המחוזי דחה אף הטענה בדבר תחולת חוק הגנת הדייר, בקובעו:

איני רואה צורך להכריע [בעניין תחולתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר] ... באשר גם אם צודק בא-כוח פושטי-הרגל בטיעונו, לא תעמוד למרשיו ההגנה שבסעיף 33 לאור ויתורם עליה, בהוראה שפורשה בשטר המשכנתא, כאמור בסעיף 33(ג)(2) לחוק ... פושטי-הרגל אינם כופרים בחוב לבנק. משאין לפושטי-הרגל מעמד של דיירים מוגנים, אין חשיבות לכך שויתורם נעשה במסמך שביניהם לבין הבנק בלבד. לו פרעו את חובם לבנק, יכלו לטעון כי עם פדיון המשכנתא, אין מקום להסתמך יותר על [ויתורם על תחולת החוק הקבוע בשטר המשכנתא]. אך כאמור, אין פושטי-הרגל כופרים בכך שהחוב לבנק לא נפרע.

לבסוף, דחה בית-המשפט המחוזי את הטענה בדבר הדיור החלוף, וקבע, כי הנאמן יצא ידי חובתו כלפי פושטי-הרגל כאשר העמיד לרשותם דיור חלוף לתקופה של שנתיים. תקופה זו תסתיים, כך קבע בית-המשפט, בתאריך 31.12.01.

3.מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות הערעור, בגידרה חזרו פושטי-הרגל על טענותיהם בפני בית-המשפט המחוזי.

מנגד תמך הנאמן יתדותיו בהחלטת בית-המשפט המחוזי, והוסיף כי הבנק, אשר צורף כמשיב לבקשה שהוגשה לבית-המשפט המחוזי, הודיע כי הוא מסכים למכירת הדירה על-ידי הנאמן וכי איננו מתנגד להליכים המבוקשים על-ידי הנאמן. הסכמה זו של הבנק, כך לטענת הנאמן, כמוה כהוצאה לפועל של המשכנתא. לפיכך, ויתורם של פושטי-הרגל על תחולת חוק הדייר, שעוגן בשטר המשכנתא, תקף, ופושטי-הרגל אינם זכאים להגנת החוק. הנאמן הוסיף, כי בעוד שפושטי-הרגל חייבים לנושיהם מיליוני שקלים, נוהג המבקש במכונית מרצדס, וערך לבנו בר-מצוה מפוארת. לאור זאת, ובהתאם למגמת הפסיקה לצמצם את תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, טען הנאמן, כי אין לאפשר למבקשים לחסות תחת הגנתו של החוק.

בתגובתו לבקשת רשות ערעור זו הודיע הבנק תחילה, כי מאחר שפרעון חובם של פושטי-הרגל לבנק מתעכב מזה זמן רב, בשל סכסוך בין הצדדים לבקשה, אשר אינו נוגע לבנק, החליט הבנק לפעול לאלתר למימוש המשכנתא. ואולם בתאריך 22.4.02 הודיעו פושטי-הרגל והבנק, כי חתמו על הסדר לפרעון מלוא חובם לבנק, וכי בנסיבות אלה, וכל עוד פושטי-הרגל יעמדו בהסדר, אין בכוונת הבנק לפעול למימוש הנכס. הצדדים ציינו כי הנאמן אישר את ההסדר ואיננו מתנגד לו.

4.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי בעניין הסכם הנאמנות. לאחר ששמע את טענות הצדדים, החליט בית-המשפט המחוזי כעניין שבעובדה, כי פושטי-הרגל לא ביקשו במועד הקובע להעביר את זכויותיהם בדירה לבנם. כידוע, בית-משפט זה איננו נוהג להתערב בממצאים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ולא מצאתי כי טענות פושטי-הרגל בעניין זה מצדיקות סטיה מכלל זה.

5.עם זאת, יש לקבל את טענתם של פושטי-הרגל בדבר תחולתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר.

אכן, לאחרונה מסתמנת מגמה של צמצום תחולתו של חוק הגנת הדייר בכללו וסעיף 33 בפרט. ראו ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור , פ"ד נ(5) 111; וכן מרים בן-פורת, "הגנת החוק על קורת גגו של בעל נכס", ספר יצחק כהן (תשמ"ט) 336. ואולם, לא ניתן לקבל את טענת הנאמן כי החוק אינו חל על פושטי-הרגל בענייננו.

הנאמן, כאמור, טען כי פושטי-הרגל ויתרו על תחולת סעיף 33 לחוק בסעיף 14(א) לשטר המשכנתא, הקובע כי:

במקרה של הוצאה לפועל של שטר משכנתא זה, לא יהיו הממשכן ו/או כל אדם הבא במקומו או מכוחו של הממשכן... מוגנים מכוח חוקי הגנת הדייר, לרבות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972...

אלא שסעיף זה קובע כי חוקי הגנת הדייר לא יחולו במקרה של הוצאה לפועל של שטר המשכנתא. והרי במקרה שלפנינו הודיע הבנק, כי אין בכוונתו לפעול למימוש המשכנתא. בנסיבות אלה, סעיף 14(א) לשטר המשכנתא לא חל, וויתורם של פושטי-הרגל על ההגנה שהקנה להם חוק הגנת הדייר לא נכנס לתוקף.

זאת ועוד – והוא העיקר בעיניי – ויתורם של פושטי-הרגל על תחולת חוקי הגנת הדייר נקבע בשטר המשכנתא, עליו הסכימו פושטי-הרגל והבנק נותן המשכנתא. ואכן, ויתור זה תקף, בתנאים הקבועים בסעיף 14(א) לשטר המשכנתא, אך ורק במישור היחסים שבין פושטי-הרגל והבנק. אין הוא תקף כלפי צדדים שלישיים, ובכללם הנאמן, אלא-אם-כן הוסמך הנאמן לממש את המשכנתא בשם הבנק.

אשר-על-כן, יש לקבל את ערעורם של פושטי הרגל לעניין תחולת חוק הגנת הדייר.

משקבעתי זאת, אין צורך להידרש לטענות פושטי-הרגל בדבר זכאותם לדיור חלוף.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.