רע"א 117/08 עו"ד יעקב בויאר-הנאמן בפשט"ר על נכסי החייבים נ. נגה אלקטרוטכ

לפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון בהליך שבכותרת.

1.

ההליך נסוב על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 16584/07, פש"ר 1896/02, מיום 16.8.2007. ההחלטה ניתנה בבקשת המבקש למתן הוראות, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על ביטול ההחלטות משנת 2003 בהן אישר בית המשפט הסכמי פשרה בין משיב 3 לבין משיבה 4 שעניינם התשלום והפדיון של משכנתא שנרשמה לטובת משיבים 1 ו-2 על נכס מקרקעין. בקשת המבקש התבססה על הטענה כי בזמנו הועלמה מבית המשפט העובדה כי החייב בפשיטת רגל, אשר המבקש משמש כנאמן על נכסיו, היה מעורב באופן פעיל ומרכזי בהליכים לעריכת הסכמי הפשרה שאושרו בבית המשפט. נטען כי ההחלטות השיפוטיות הושגו באמצעים הגובלים במרמה ועל כן דינן להתבטל. בית המשפט המחוזי פסק כי כלל לא נפל פסול בהתנהלות משיב 3 עת התקשר בהסכמי הפשרה. לאור מסקנה זו, לא ראה בית המשפט צורך לדון בטענה בדבר הטעייה מצד משיב 3 כנגד כונס הנכסים הרשמי וכנגד בית המשפט, ודחה

את הבקשה לביטול ההחלטות.

2.

בבקשה לפניי מבקש המבקש לפטור אותו מהחובה להפקיד ערבון. בבקשה נטען כי בית המשפט של פשיטת רגל של החייבים דוד ואיזבל בלס לא שלל את הגשת ההליך שבכותרת, אך לא התיר הפקדת ערבון מקופת פשיטת הרגל. לכן, הגם שבקופת פשיטת הרגל מופקדים כספים בסך של 500,000 ₪, נוכח החלטת בית המשפט של פשיטת רגל לא ניתן להשתמש בהם לצורך הפקדת הערבון. המבקש מציין כי פעילותו מומנה עד עתה במימון ביניים על ידי אחד מנושיהם של החייבים בפשיטת רגל, אולם מימון זה הופסק לנוכח העובדה כי טרם ניתנה החלטה בבקשת המבקש להחזר חלקי של מימון הביניים, התלויה ועומדת בפני בית המשפט של פשיטת רגל. המבקש מוסיף וטוען כי סיכוייה של הבקשה לרשות ערעור להתקבל אינם מבוטלים כלל וגם מטעם זה יש לפטור אותו מהפקדת ערבון.

3.

משיב 5 (הכנ"ר) הודיע כי לא ינקוט עמדה בבקשה לפטור מערבון, לאור העובדה כי עסקינן במבקש שהינו נאמן על נכסי חייב בפשיטת רגל והמשיבים 1 -3 הן חברות החוסות תחת צו הקפאת הליכים. משיב 3 מתנגד לבקשה. לטענתו, בית המשפט של פשיטת רגל כלל לא אישר את הגשת ההליך. הוא מפרש את ההחלטה, לפיה "איני רואה מקום לאשר את הגשת הבר"ע תוך תשלום הערבון מקופת הפש"ר" כהחלטה שאינה מאשרת כלל את הגשת ההליך, מתוך שאין מקום לסכן עוד את כספי הנושים לטובת ניהולו של ההליך, נוכח סיכוייו הנמוכים. על יסוד האמור טוען משיב 3 כי בהגשת ההליך פעל המבקש שלא כדין, בהתעלם מעמדת בית המשפט של פשיטת רגל, תוך שהוא חורג מהסמכות שניתנה בידיו על פי דין. משיב 3 מוסיף וטוען כי בהיעדר אישור למימון הליך, על המבקש להפקיד את הערבון מכיסו שלו. משיב 7 מתנגד גם הוא לבקשה לפטור מערבון, בעיקר בטענה כי סיכויי ההליך קלושים. משיבים 3 ו-7 אף מבקשים להגדיל את סכום הערבון שנקבע, נוכח ריבוי המשיבים לבקשה לרשות ערעור.

4.

לאחר שעניינתי בבקשה, בתגובות לה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. עיון בהחלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 11.10.2007 מעלה כי יש ממש בטענת המשיב 3 לפיה קיימת אי בהירות בשאלה האם בית המשפט של פשיטת רגל נתן למבקש היתר להגשת הבקשה לרשות ערעור. אך אפילו הוגש ההליך ללא אישור, ספק בעיני אם יהיה בכך כדי להביא לדחייתו. כידוע, העדר אישור של בית המשפט של פשיטת רגל להגשת הליך אינו משמש הגנה לנתבע ואינו עילה למחיקת התובענה (ראו, בר"ע 85/75 מקור חקלאי בע"מ נ' אבייה (לא פורסם, 11.5.1975); ע"א 3322/92 פלוק נ' זינגר (לא פורסם, 2.12.1993)). תכליתה של הדרישה לקבלת האישור היא הגנה על הנושים של החייב ולא על האינטרסים של הנתבעים (ראו, ע"א 4162/04 חברת בונוביל 1995 בע" מ נ' דרור (טרם פורסם, 10.8.2006); רע"א 915/06 דר' אייזנברג נ' פרינטלייף קום בע"מ (טרם פורסם, 18.9.2006). ספק, איפוא, אם אי עמידה בדרישה לקבלת אישור עשויה להוביל לדחיית ההליך, ועל כן אין בידי לקבוע, בשלב מקדמי זה, כי סיכויי ההליך קלושים אך מן הטעם שהוגש ללא אישור בית המשפט של פשיטת רגל.

5.

יחד עם זאת, העדר אישור להפקדת ערבון מקופת פשיטת הרגל אינו יכול להקים עילה למתן פטור מהפקדת ערבון. כידוע, על פי כללי הדיון, עם הגשת בקשה לרשות ערעור על יוזם ההליך להפקיד ערבון או ליתן ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב בבקשה ובערעור (תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אין חולק כי גם הליך אותו יוזם נאמן על נכסי חייב בפשיטת רגל מותנה, ככלל, בהפקדת ערבון. גם בהליך מסוג זה יש להגן על זכותם של בעלי הדין שכנגד כי יעמוד לרשותם מקור זמין וודאי לממש את גביית ההוצאות שיפסקו לטובתם, ככל שיפסקו. סירוב בית המשפט של פשיטת רגל לאפשר הפקדת ערבון מקופת פשיטת הרגל אינו צריך לגרוע מן ההגנה לה זכאים המשיבים להליך הערעורי. יתרה מכך, עמדת בית המשפט של פשיטת רגל מטילה בספק את היכולת לגבות הוצאות מקופת פשיטת הרגל. היא מקימה חשש כי תיווצר הכבדה ביכולת המשיבים לממש חיוב בהוצאות. ההחלטה מעצימה, איפוא, את הצורך להעמיד לרשות המשיבים בטוחה טובה, זמינה ויעילה לגביית הוצאות, אם כאלה ייפסקו לטובתם. על כן סירוב בית המשפט לאשר את מימון הערבון מקופת פשיטת הרגל, לא רק שאינו יכול להצדיק פטור מהפקדת ערבון, אלא הוא מחייב ביתר שאת הקפדה על הפקדת ערבון הולם.

6.

אשר ליכולת הכלכלית להפקיד הערבון, יש ממש בטענת המשיבים כי נוכח עמדת בית המשפט של פשיטת רגל, על המבקש לממן את הפקדת הערבון ממקורות עצמיים שלו. שהרי גם בהנחה שבית המשפט של פשיטת רגל אישר את הגשת ההליך, כנטען על ידי המבקש, העדר האישור להפקיד ערבון מקופת פשיטת הרגל משמעותה, כך נראה, היא שהמבקש יתחייב אישית בהוצאות, ככל שתיפסקנה. נוכח תכליתו של הערבון להבטיח כי מי שיחוב בהוצאות יקיים את החיוב, נראה כי הפקדת הערבון צריכה גם היא להתבצע על ידי המבקש ממקורות חיצוניים לקופת פשיטת הרגל. לעניין זה המבקש לא טען, וממילא לא הוכיח, כי אין ביכולתו להפקיד ערבון. המבקש גם לא הבהיר די הצורך מדוע אין באפשרותו להמשיך ולהסתייע במימון (ביניים) של אחד הנושים לצורך גיוס סכום הערבון. במצב דברים זה, לא מצאתי הצדקה לפטור את המבקש מהפקדת ערבון, תוך חשיפת המשיבים לסיכון כי לא יוכלו לגבות את החיוב בהוצאות, ככל שייפסקו. בשים לב לכך שרק משיבים 3 ו-7 הגישו התנגדותם לבקשה לפטור מהפקדת ערבון, יופקד סכום הערבון להבטחת הוצאותיהם בלבד. מטעם זה לא מצאתי מקום להיענות לבקשת משיבים 3 ו-7 להגדיל את סכום הערבון, בשל ריבוי המשיבים בהליך. יצוין, כי גובה הערבון שנקבע תואם את המקובל בסוג ההליכים שבנדון, בשים לב לטיב ההליך ומהותו, להיקף ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא ולהוצאות הצפויות אם ייכשל ההליך שבכותרת.

הבקשה נדחית איפוא. המבקש יפקיד את הערבון שנקבע תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך במתן הודעה נוספת. המבקש ישלם למשיב 3 ולמשיב 7 שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪ בגין בקשה זו, לכל אחד מן המשיבים.