רע"א 11938/05 לשכת עורכי הדין בישראל נ. איילון חברה לביטוח בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' גלדשטיין), אשר דחה את בקשתה של לשכת עורכי הדין (להלן - הלשכה), המבקשת, למתן סעד זמני. הסעדים הזמניים המבוקשים בבקשה זו הם שניים: האחד, צו מניעה האוסר על המשיבה 1 (להלן - איילון) להתקשר עם עורכי דין בפוליסות ביטוח אחריות מקצועית שהונפקו כחלק מהצעות ביטוח שהוכתרו על ידי המבקשת כ"כוזבות". השני, צו המורה לאיילון לפרסם באמצעי התקשורת ועל ידי דיוור ישיר לעורכי הדין, כי אותן הצעות ביטוח אינן בשיתוף ועד מחוז תל אביב או כל מוסד אחר של לשכת עורכי הדין.

2.ואלו עיקריה של המסכת העובדתית המהווה את הרקע לבקשה: החל משנת 1996 נהגה הלשכה, באמצעות הוועד המרכזי, להמליץ לחבריה להתקשר עם איילון בביטוח אחריות מקצועית. בשנת 2005 ערכה הלשכה מכרז לבחירת המבטח המומלץ על ידה. על פי תנאי המכרז התחייבה הלשכה, כי תמליץ על הזוכה במכרז ותימנע מלהמליץ על אחרים. במסמכי המכרז הובהר, כי אין המכרז מחייב את הלשכה או חבריה להתקשר עם הזוכה או להימנע מלהתקשר עם מבטח אחר. איילון השתתפה במכרז אולם הפסידה. ביום 1.11.05 החליט הוועד המרכזי, פה אחד, כי הזוכה במכרז היא מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן - מגדל). איילון לא השיגה על קביעה זו בדרך כלשהי. ביום 27.11.05 שלחה איילון מכתב לציבור עורכי הדין בו היא הציעה להם תכנית ביטוח אחריות מקצועית "בהמלצת ובברכת וועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין". בהמשך המכתב מציינת איילון, כי במשך עשר השנים האחרונות נערכו הביטוחים עימה וכי "השנה, החליטה הלשכה להעניק את המלצתה לחברת ביטוח אחרת". בהמשך המכתב נאמר גם: "לאחר משא ומתן קשה ומאומץ שהתנהל בין ועדת הביטוח של ועד מחוז ת"א והמרכז לבין חברת "איילון", החליט יו"ר ועד מחוז ת"א והמרכז, עו"ד אילן בומבך, להמליץ לחברי המחוז על פוליסת הביטוח המשופרת של "איילון"...". מספר ימים לאחר מכן שלחה איילון לעורכי הדין, בדואר, את פוליסות הביטוח המוצעות. בראש שוברי התשלום נכתב "בשיתוף ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל". על המעטפות הופיע סמל הלשכה וכן הכיתוב "ועד מחוז תל-אביב והמרכז, לשכת עורכי הדין בישראל". כן צורף למעטפות מכתב מטעם יושב-ראש ועד מחוז תל אביב והמרכז של הלשכה, עו"ד אילן בומבך, הוא המשיב 2 (להלן - המשיב), אשר נשא את התאריך 29.11.05. במכתב מציין המשיב כי הוועד המרכזי של הלשכה המליץ לחברים על ביטוח מקצועי בחברת "מגדל", אולם ועדת הביטוח של המחוז סברה שניתן להשיג הצעה טובה יותר וניהלה לשם כך משא ומתן עם איילון. המכתב משווה בין הפוליסות השונות ומסתיים בהמלצה לחברי המחוז להוסיף ולהתקשר עם איילון. ביום 4.12.05 התחייבה איילון כי פוליסת הביטוח המקצועית אשר הוצאה למשיב, לחברי ועד מחוז תל-אביב וליו"ר ועדת הביטוח של המחוז, תכסה גם תביעות בגין ההתקשרות עם איילון, וזאת עד לסכום של 450,000 דולר.

3.הלשכה לא השלימה עם פעולותיה של איילון. ביום 1.12.05, עוד בטרם נודע ללשכה על משלוח הפוליסות, היא שלחה לאיילון ולמשיב מכתבי התראה. במכתבים השמיעה הלשכה טענות שונות וכן הועלו דרישות אופרטיביות. איילון נדרשה לעצור את כל פעולות השיווק של פוליסות הביטוח לעורכי דין, להימנע מקיום קשרים עם הלשכה או מחוזותיה בעניינים הנוגדים את המכרז וכן להימנע מעשיית שימוש במידע מסוגים שונים הנמצא אצלה. כלפי המשיב הופנו דרישות שונות שעיקרן כי יודיע לכל עורכי הדין אליהם שלח את מכתבו כי אין כל המלצה של הלשכה או אורגן שלה במחוז תל-אביב להתקשר עם איילון. ביום 4.12.05 נשלחו מכתבי תגובה בהם דוחים איילון והמשיב את טענות הלשכה. ביום 5.12.05 פנתה הלשכה לבית המשפט המחוזי בבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד. הסעדים שהתבקשו היו: צו האוסר על איילון להתקשר עם עורכי דין בפוליסה הכוללת את הכיתוב "בשיתוף ועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל" או כל פוליסה דומה, צו האוסר על איילון לפנות במישרין לציבור עורכי הדין בהצעות התקשרות לביטוח אחריות מקצועית וכן צו האוסר על איילון לפנות בפרסומים המלווים בחסות הנחזית להיות מטעם לשכת עורכי הדין או מי מטעמה. מגדל עצמה לא הצטרפה לבקשה וצוינה על ידי הלשכה כמשיבה פורמלית. בית המשפט המחוזי סירב לתת סעד זמני במעמד צד אחד, אלא קבע לוח זמנים מצומצם לפיו על המשיבים להגיש תגובתם לבקשה תוך 3 ימים וללשכה מוקצים 3 ימים נוספים להגשת תגובתם לתגובת המשיבים. ביום 7.12.05 דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא לתת סעד על פי צד אחד. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה ביום 8.12.05 נדחתה על ידי בו ביום, בצייני כי לאור לוח הזמנים הקצר שקבע בית המשפט לבירור הבקשה, אין מקום למתן סעד על פי צד אחד (רע"א 11346/05 ). כנראה עקב פניית הלשכה, פירסמה איילון מודעה בעיתונות, ביום 5.12.05, בה היא מבהירה כי ההמלצה על הפוליסה ניתנה על ידי חברים מוועד מחוז תל אביב ולא על ידי הוועד עצמו. ביום 6.12.05 פירסמו הלשכה ומגדל מודעה בעיתונות בה הן מבהירות שבניגוד לפרסומי איילון, מגדל היא חברת הביטוח המומלצת על ידי הלשכה. ביום 8.12.05 שלחה הלשכה דואר אלקטרוני לכל עורכי הדין בו היא התריעה בפניהם לא ללכת שולל אחרי הפוליסה של איילון והדגישה כי מגדל היא המבטחת המומלצת על ידי לשכת עורכי הדין. בימים 19.12.05 ו-21.12.05 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט המחוזי. בדיון ביום 21.12.05 נשמעה לראשונה עמדת מגדל, אשר הצטרפה לבקשתה של הלשכה לצו מניעה כנגד הפוליסות שהוצעו על ידי איילון. חשוב לציין, כי בתגובת הלשכה לתגובת המשיבים צומצמו הסעדים המבוקשים על ידה והיא זנחה את הדרישה לאסור על איילון לפנות באופן ישיר לציבור עורכי הדין. דרישותיה בשלב זה התמקדו בתביעתה לכפות על איילון פרסום שיתקן את הפרסומים המטעים, לטענתה, ולמנוע מאיתה שימוש במאגר המידע של הלשכה. בדיון נעשה ניסיון על ידי בית המשפט המחוזי להביא את הצדדים לפרסום נוסח מוסכם אשר יבהיר את מעמדן של הפוליסות המוצעות על ידי איילון ואת גדר המחלוקת סביבן. משנכשל מאמץ זה, נתן בית המשפט את החלטתו, ביום 26.12.05, בה דחה את בקשת הלשכה לסעד זמני. מכאן בקשת רשות הערעור.

4.בטרם אתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי אתאר בקצרה את גדר המחלוקת לגופו של עניין בין הצדדים, כפי שהשתקפה בהליכים בערכאה דלמטה וכן בבקשה, בתשובות לה ובתגובה לתשובות אשר הוגשו בגדר ההליך דנא. את טענות הלשכה ניתן לכנוס, בתמצית, לשלושה ראשים. ראש אחד, הוא הטענה כי איילון מטעה את ציבור עורכי הדין ופועלת בניגוד להתחייבויותיה במכרז. ההטעיה מתבטאת בכך שאיילון יצרה מצג כאילו ועד מחוז תל אביב תומך בפוליסות המוצעות על ידה למרות שהוועד, כגוף, לא דן בכך מעולם. עוד טוענת הלשכה, כי בפרסומיה מעלימה איילון את עובדת הפסדה במכרז, ועל ידי שימוש בסמלי הלשכה היא יוצרת את הרושם כי הצעותיה הן בחסות הלשכה. פעולות אלו, כך נטען, מלבד היותן מטעות הן מנוגדות גם להתחייבות שנטלה על עצמה איילון בהסכימה לתנאי המכרז. ראש שני, הוא טענת הלשכה כי איילון עושה שימוש במאגר המידע של הלשכה הנמצא אצלה מתוקף התקשרויות קודמות. ראש שלישי, הוא הטענה כי ועד מחוז תל אביב כפוף לוועד המרכזי של הלשכה, והוא, וכן המשיב, מנועים מלפעול בסתירה להחלטותיו. הלשכה מדגישה גם את מכתב השיפוי של איילון כהוכחה לחוסר תום הלב של המשיב. איילון, לעומת זאת, טוענת כי אין בפעולותיה דבר מטעה, וכי לאמיתו של דבר מדובר בניסיון לא ראוי לפגוע בחופש התחרות שלה מול מגדל. המשיב גורס, כי הוא פעל במסגרת מרחב הפעולה הלגיטימי הנתון לו מתוקף תפקידו לדאוג לרווחת עורכי הדין של מחוז תל-אביב . בנוגע למכתב השיפוי טוען המשיב, כי אין בו אלא הבהרה של מהות ביטוח האחריות המקצועית שהוא רכש מאיילון. המשיב מדגיש, כי המכתב הוצא ביום 4.12.05, אחרי שהוא המליץ על איילון ונוכח האיום כי יינקטו נגדו צעדים משפטיים, כך שלא ניתן לטעון כי הוא היה חלק משיקוליו להמליץ על איילון כמבטחת.

5.בית משפט קמא היה נכון להניח, לצורך ההחלטה, כי איילון והמשיב פגעו בזכות כלשהי בניגוד למתחייב מדיני המכרזים ומחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961. אולם, בית המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני, וזאת משני טעמים מרכזיים. הטעם הראשון הוא שנפל שיהוי בהגשתה של הבקשה. השיהוי נובע, לגישת בית משפט קמא, מכך שהלשכה הייתה מודעת כבר מיום 1.11.05 לכך שהוועד המחוזי עשוי לשתף פעולה עם איילון בקשר לתכנית ביטוח. את מסקנתו זו מבסס בית המשפט על כך שבישיבת הוועד המרכזי מיום 1.11.05 נדונה הצעה לאסור על הוועדים המחוזיים לשתף פעולה עם איילון. כמו כן התפרסמו ביום 23.11.05 ו-29.11.05 כתבות בעיתונות המתייחסות למשא ומתן המתנהל בין המשיב לאיילון. בנסיבות אלו, המתנת הלשכה עד ליום 5.12.05 היא, לשיטת בית המשפט, שיהוי ניכר. הטעם השני לדחיית הבקשה הוא שלגבי מרבית הסעדים מדובר במעשה עשוי, אשר כדי לתקנו יש צורך בהשבת הגלגל לאחור, מעשה העלול לפגוע בציבור עורכי הדין. פוליסות הביטוח המוצעות על ידי איילון נמצאות כבר בידי עורכי הדין וחלקם אף שילמו עבורן. במצב דברים זה, צו מניעה זמני אשר יאסור על התקשרות על פי הפוליסה יגרום לעורכי הדין נזק הגובר על הנזק שייגרם ללשכה מאי מתן הצו. זאת ועוד, לפחות ככל שהדברים אמורים במגדל נזקהּ ניתן לפיצוי כספי. כמו כן מצא בית משפט קמא, כי סעד שיחייב את איילון לפרסם הודעה בקשר להצעות הביטוח שלה הינו מאוחר וחסר תועלת. זאת, כיון שבעקבות הפרסומים השונים שנקטו בהם הצדדים מודע כבר ציבור עורכי הדין למחלוקת ולעמדות השונות.

6.בהליך הנוכחי פרשו הצדדים בהרחבה את עמדותיהם בנוגע ללגיטימיות צעדיהם של המשיבים, הן בהיבט גבולות התחרות בין איילון למגדל והן בהיבט היחסים הפנימיים בתוך לשכת עורכי הדין. אין בכוונתי להיכנס לעניינים אלו, שכן אף אם אניח לצורכי החלטה זו, כבית משפט קמא, כי מעשיהם של המשיבים לוקים בפסול, דין הבקשה להידחות. הצדדים התייחסו גם לנימוקיו של בית משפט קמא לדחיית הבקשה - שיהוי ומעשה עשוי. בנוגע לטענת השיהוי, מתכתשים ביניהם הצדדים בשאלה ממתי הייתה מודעת הלשכה לצעדיהם הצפויים של המשיבים וכתוצאה מכך נטושה מחלוקת מאימתי מתחיל מירוץ השיהוי. לא אכנס לפרטי המחלוקת, אולם אציין כי מסקנתו של בית משפט קמא על השיהוי שנפל במעשי הלשכה אינה נקייה מספקות. מהנתונים עולה, כי בישיבת הוועד המרכזי של הלשכה ביום 1.11.05 הועלתה אפשרות של פעולה עצמאית על ידי ועד המחוז בשיתוף עם חברת ביטוח אחרת כחשש תיאורטי, ומסיבה זו גם הוחלט שאין טעם בנקיטת צעדים כלשהם. נראה שמעת שהתגבש חשד ממשי בלב הלשכה על אופי הפעילות של איילון היא פעלה לבירור העניין ולאחר מכן נקטה בצעדים משפטיים הדרגתיים שהחלו עם שליחת מכתבי ההתראה והגיעו לשיאם עם הגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי. על כן, ספק אם אכן מדובר בשיהוי. אולם במצב הדברים הנוכחי, עומד ללשכה לרועץ קיומו של "מעשה עשוי". בעניין זה טוענת הלשכה, כי משלוח הפוליסות לבדו אינו יוצר מעשה עשוי, שכן כל עוד הן לא השתכללו ניתן למנוע את רכישת הביטוח. טענה זו מתעלמת מכך שיש להניח כי חלק גדול מעורכי הדין המעוניינים לרכוש את הפוליסה כבר עשו זאת. ברם, אף אם אין כך הדבר, מניעת האפשרות להתקשר בהצעת הביטוח של איילון, בשלב זה, הייתה גורמת נזק לציבור עורכי הדין שהתכוון לרכוש פוליסה זו. מתן צו מניעה בשלב זה עלול גם להכניס למערבולת את שוק ביטוח האחריות המקצועית לעורכי דין, על ידי שייצור אי ודאות בנוגע למעמדן של פוליסות שתיחתמנה לאחר מתן הצו. בנוגע לדרישת הלשכה לצו שיחייב את איילון לפרסם את מצב הדברים לאשורו (כהשקפת הלשכה), נראה שבשלב זה מודע כבר חלק גדול מציבור עורכי הדין לטיבה של המחלוקת ולצעד כאמור תהיה תועלת מועטה בלבד ללשכה ואין מקום לנקיטתו כסעד ביניים. כלומר, מתן צו זמני לעת הזו עלול לגרום לתקלות מתקלות שונות לעורכי הדין המעוניינים בביטוח אחריות מקצועית. מן הטעמים האמורים אין מקום להיעתר לבקשה. יש לקוות כי לקראת השנה הבאה, ישכילו מוסדות הלשכה לפעול באופן שימנע בוקה ומבולקה בכל הנוגע לביטוח אחריות מקצועית.

7.הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.