רע"א 12/12 מדינת ישראל נ. הלסה חסן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה השופט י' גריל והשופטות י' וילנר ו- ב' טאובר ) בע"א 32876-04-11 מיום 23.11.2011 במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (השופט ע' נווה ) בת"א 3069/07 מיום 15.3.2011 בו התקבלה תביעה לדמי שימוש שהגיש המבקש נגד המשיבה בגין שימוש בשטח שבבעלותו.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

ברקע לבקשה זו עומדות עבודות סלילה ופיתוח שביצעה המשיבה ואשר פגעו בחלקות שבבעלות המבקש. בעקבות השגותיו של המבקש על חוקיות הפגיעה בחלקותיו הגיעו הצדדים להסכמה שעוגנה בהסכם עליו חתם עוזר ראש המועצה המקומית מטעם המועצה המקומית. במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, היקף הפגיעה המותר בחלקותיו של המבקש ואופן צמצומה.

2.

לאחר שנוכח המבקש, לטענתו, כי המשיבה אינה מקיימת את ההסכם הגיש נגדה תביעה, במסגרתה טען כי להסכם אין תוקף הן בהיותו בלתי חוקי, שכן החתימה עליו נעשתה על ידי מי שאינו מוסמך, והן משום שהעירייה הפרה אותו ופגעה בחלקותיו מעבר למוסכם. בהתאם לכך עתר המבקש כי בית משפט השלום יחייב את המשיבה בדמי שימוש ראויים בגין השימוש שנעשה בחלקותיו.

3.

במסגרת ההליכים מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע כי חלקותיו של המבקש אכן נפגעו מעל למתוכנן ואמד את הנזק שנגרם לו. הצדדים לא העלו הסתייגויות באשר לתוכנה של חוות הדעת ולא ביקשו לחקור את המומחה.

4.

לאחר מכן הגיעו הצדדים, בעידוד בית המשפט, להסכמה דיונית לפיה "המחלוקת המשפטית היחידה הרובצת לפתחו של בית המשפט עניינה באי-קיומו או בקיומו של ההסכם". עוד נקבע כי "לגבי המשמעויות החוקיות של ההסכם, האם חוקי או לא, ממילא לא תעזורנה כאן שום חקירות נגדיות, שכן מדובר בשאלה משפטית". כן נקבע כי העובדה שהצדדים אינם מתנגדים לתוכנה של חוות דעת המומחה מייתרת את מרביתו של התיק. לפיכך, הוסכם כי תערכנה חקירות קצרות ויוגשו סיכומים בכתב.

5.

בפסק דינו דחה בית משפט השלום את טענת המבקש לפיה ההסכם בטל בהיותו בלתי חוקי. עם זאת, קיבל בית המשפט את הטענה כי ההסכם הופר בידי המשיבה וכי עקב כך בוטל. משכך, פסק בית משפט השלום דמי שימוש בשיעור שנקבע על ידי המומחה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום וקבע כי ההסכמה הדיונית שבין הצדדים משמעותה היא שבית משפט השלום היה מוסמך להכריע אך בשאלת תוקפו של ההסכם. ככל שההסכם תקף, קבע בית המשפט המחוזי, הרי שדינה של התביעה לדמי שימוש להידחות.

7.

בית המשפט המחוזי עמד על כך שבית משפט השלום קבע כי ההסכם תקף על אף הפגם החוקי שנפל בו. משכך, קבע כי המסקנה המתחייבת היא דחיית התביעה. יתר על כן, לשיטת בית המשפט המחוזי, הקביעה כי המשיבה הפרה את ההסכם עומדת בניגוד להסכמה הדיונית, אשר בשלה כלל לא הונחה תשתית עובדתית המאפשרת להכריע בשאלת ההפרה. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי אף אם הייתה נכונה קביעתו של בית משפט השלום בדבר הפרת ההסכם, הרי שלא היה מקום לקבוע כי ההסכם הינו "בטל ומבוטל" ולחייב את המשיבה בדמי שימוש ראויים לתקופה של שבע שנים.

טענות הצדדים

8.

לטענת המבקש, ההסכמה הדיונית לא מנעה ולא נועדה למנוע את בחינתה של השאלה בדבר הפרת ההסכם. יתר על כן, טוען המבקש, כי הונחה גם הונחה תשתית עובדתית לשאלת ההפרה בעצם קבלת חוות הדעת של המומחה על ידי הצדדים ואימוצה על ידי בית המשפט. עוד בהקשר זה טוען המבקש כי החקירות שנוהלו התייחסו בין היתר לשאלת ההפרה.

9.

המשיבה טוענת כי המבקש לא עמד במועדים הקבועים בתקנות להגשת הבקשה דנן. כן טוענת המשיבה כי הבקשה אינה מתאימה להתברר בגלגול שלישי. עוד נטען כי אף לפי קביעת בית משפט השלום עצמו – לפיה אם להסכם תוקף חוקי אזי נמנעת מן המבקש כל יכולת לתבוע פיצויים בגינו – היה מקום לדחות את התביעה, משקבע בית משפט השלום כי לא נפל בהסכם פסול המביא לבטלותו. כמו-כן טוענת המשיבה כי השאלה האם ההסכם הופר היא שאלה עובדתית החורגת ממסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. לבסוף טענה המשיבה, כי טענת ההפרה כלל לא הוכחה וכי אף אם הופר ההסכם אין בכך כדי להפוך אותו ל"בטל ומבוטל" כקביעת בית משפט השלום.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלת בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביא לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת.

11.

איני סבור כי נסיבות המקרה מצדיקות ליתן בידי המבקשים רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הבקשה אינה מגלה כל שאלה משפטית עקרונית או ציבורית וכל כולה מתמקדת בדל"ת אמותיהם של הצדדים ובנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן. כמו כן, בנסיבות העניין, כאשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי מקיף ומתמודד עם עיקר טענותיו של המבקש, איני סבור כי למבקש נגרם עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

12.

למעלה מן הדרוש אציין כי ככל שההסכם עומד על מכונו, אכן, אין באפשרות המבקש לתבוע דמי שימוש ראויים בגין השימוש במקרקעין. התנאי הבסיסי לקיומה של זכות ההשבה עקב הפרת חוזה, ובכלל זאת גם הזכות לקבלת דמי שימוש ראויים, הוא ביטולו של החוזה [ראו באופן כללי: ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין (1978) בע"מ נ' הורביץ , פ"ד לה(3) 533, 542-540 (1981); ראו גם: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד 403 (2011) (להלן: פרידמן וכהן )]. אכן, ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה לראות בעצם הגשת תביעה להשבה כמסירת הודעת ביטול, זאת אם נאמר בתביעה כי החוזה מבוטל או אם הדבר משתמע מפורשות מהתביעה [ראו: פרידמן וכהן , בעמ' 345, והאסמכתאות שם]. ואולם, בנסיבות המקרה דנן, לאחר שעיינתי בכתב התביעה, סבורני כי לא ניתן לומר שמשתמעת ממנו כוונת ביטול ברורה. כך גם בהמשך ההליכים ואף בבקשתו הנוכחית לא עולה מצדו של המבקש כוונה ברורה לביטולו של ההסכם. בנסיבות אלה, איני מוצא מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי ההסכם שריר וקיים ומשכך לא יכול היה בית משפט השלום לפסוק דמי שימוש למערער עבור השימוש שנעשה בחלקותיו.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.