פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7186/11
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשים:
1. אברהם סימון
2. בת ציון סימון
נ ג ד
המשיב:
מרדכי גרינשטיין
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 3665/07 מיום 3.7.2011 שניתן על ידי כב'
השופט י' שנלר
בשם המבקש:
בעצמם
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' שנלר ) מיום 3.7.2011 בע"א 3665/07, במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) בת"א 37358/05 שניתן ביום 16.9.2007.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
1.
ראשיתו של ההליך מושא בקשת רשות הערעור דנן הינו בבקשה שהגיש המשיב להוצאה לפועל לביצוע שטרות בסך של כ-175,000 ש"ח. מקור הבקשה בשיקים שנמשכו על-ידי המבקשים (להלן:
השיקים ) לפקודת אדם בשם בן ציון פרח (להלן: פרח ) לצורך החזר הלוואה שנתן פרח למבקשים, כשהמשיב טוען כי הוא אוחז כשורה בשיקים לאחר שאלו הוסבו אליו על-ידי פרח. המבקשים התנגדו לביצוע השיקים מן הטעם שהפקידו את השיקים בידיו של עו"ד יובל גנות (להלן: עו"ד גנות ), בא כוחם, וכי זה לא היה רשאי להסבם. עוד התנגדו המבקשים בטענה כי שולמה תמורה מלאה בגין השיקים, ואף הוסיפו וטענו כי השיקים הוצאו מידיהם בכפיה ותחת איומים. בעקבות התנגדותם של המבקשים לביצוע השטרות שבנדון הועבר הדיון בבקשה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. ביום 16.9.2007 קיבל בית משפט השלום את התביעה כנגד המבקשים ביחס לשיק אחד על סך של 135,000 ש"ח (להלן: השיק ), תוך שהפחית מסכום זה סך של 5,000 ש"ח שהוכח כי שולמו כבר למשיב על-ידם. בית המשפט ביסס את פסק דינו על הסכם הלוואה (להלן: ההסכם ) אשר נחתם בין המבקשים לבין פרח ולפיו יעניק פרח למבקשים הלוואה בסך של 135,000 ש"ח. כן הסתמך בית המשפט על מכתב שנשלח על-ידי המבקש 1 לעו"ד גנות, המפרט את סכומי הכספים שקיבל או החזיר לפרח (להלן: המכתב ) (הסכם ההלוואה והמכתב, להלן: המסמכים ). עוד קבע בית המשפט כי המבקש 1 לא הכחיש את חתימתו על ההסכם וכי לאור המסמכים נסתרה טענת המבקשים לפיה לא קיבלו תמורה בגין השיק.
2.
המבקשים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי. במסגרת ערעורם טענו כי שגה בית משפט השלום בכך שלא הפחית סכומים נוספים על חשבון החוב, אשר לטענתם שולמו לידי המשיב. עוד טענו המבקשים כי טעה בית משפט השלום בהסתמכו על המסמכים. בנוסף לכך טענו המבקשים שקיימת סתירה בגרסת המשיב ביחס לאופן העברת כספי ההלוואה לידי המבקשים. בעוד שהמשיב העיד כי הכספים הועברו במזומן, עו"ד גנות אשר העיד מטעם המשיב מסר כי הכספים הועברו באמצעות העברות בנקאיות. בנקודה זו הוסיפו המבקשים וטענו כי משהעיד עו"ד גנות שהכספים שלוו המבקשים הועברו להם באמצעות העברות בנקאיות, יכול היה המשיב על נקלה להוכיח ולהמציא את האישורים על ההעברות הבנקאיות. לבסוף טענו המבקשים כי מדובר בתרמית מצד המשיב ומצד עו"ד גנות, וכי שגה בית המשפט בכך שדחה את בקשת המבקשים למשלוח הודעת צד שלישי לעו"ד גנות.
3.
בפסק דינו מיום 3.7.2011 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים. במסגרת הערעור התמקד בית המשפט בשאלה אחת, והיא האם יש מקום להתערב בקביעת בית משפט השלום לפיה השיק נמשך להבטחת פירעון יתרת ההלוואות שנתן פרח למבקשים. בסופו של עניין קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית משפט השלום, שבחן מצידו את טענות הצדדים אחת לאחת וקבע ממצאים עובדתיים. בית המשפט הדגיש כי מדובר בתביעה שטרית, והוסיף כי ככל שטענת המבקשים הינה שכלל לא קיבלו כספים כהלוואה מהמשיב, הרי שזו נסתרה, הן נוכח טענת המבקשים כי פרעו סכומים מסוימים בגין ההלוואה והן נוכח האמור במסמכים. באשר לטענתם של המבקשים כי קיימת סתירה בעדויות באשר לאופן העברת כספי ההלוואה, פסק בית המשפט כי הוא ער לסתירה זו אולם אין לייחס לה משקל משמעותי כפי שטוענים המבקשים. סתירה זו יכולה להיות מוסברת בין היתר בכך שבחלוף השנים לא דייקו העדים בדבר אופן העברת הכספים. בית המשפט הוסיף וקבע כי די בחתימת המבקש 1 על המסמכים כדי להוות אישור בדבר ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, וכי צדק בית משפט השלום בכך שלא נזקק לראיות נוספות בעניין זה. בית המשפט המחוזי סיכם וקבע כי משהוצגו המכתב והסכם ההלוואה, עבר נטל ההוכחה והשכנוע למבקשים כי המסמכים אינם משקפים נכוחה את החיובים הכספיים כפי שאכן עולה מהם. בנטל זה לא עמדו המבקשים, בייחוד משמדובר בטענות של כפייה ותרמית הדורשות נטל ראיות מוגבר. לבסוף ציין בית המשפט כי ככל שלמבקשים עומדות טענות כנגד מי מהמעורבים שאינו המשיב, יתכבדו וייפנו המבקשים לנקוט בהליכים המתאימים לצורך כך.
תמצית
נימוקי הבקשה
4.
במסגרת הבקשה שלפני טוענים המבקשים כי נפלו קורבן ל"תרגיל עוקץ" מצד שלושה: המשיב, פרח ועו"ד גנות. לטענת המבקשים אין להם כל חוב כלפי המשיב שכן הוא מעולם לא הלווה להם כספים. לשיטתם של המבקשים עשה עו"ד גנות שימוש בשיק שמשכו המבקשים ללא רשותם ועל כן ללא סמכות. חיזוק לכך מוצאים המבקשים בכך שעו"ד גנות – ששימש בשעתו כבא כוחם – ייצג במסגרת ההליך לביצוע השטרות דווקא את המשיב. עוד מוסיפים המבקשים כי המשיב ועו"ד גנות כשלו להמציא ולו אסמכתא אחת להעברה בנקאית של כספים, חרף הסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי כי באם יומצאו אישורים כאלה, הערעור יידחה. עוד מלינים המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתעלם מראיות חשובות המוכיחות כי כלל לא ניתנה הלוואה למבקשים, ובהן תכתובות שניהל עו"ד גנות מול בנק מזרחי טפחות (להלן: הבנק ) המעידות כי עו"ד גנות מעולם לא ביקש מהבנק שיעביר לו מסמכים אודות העברות בנקאיות.
דיון והכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך להיזקק לתגובת המשיב. בהתאם להלכה הפסוקה, אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבות של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", והמבקשים למעשה כלל לא טוענים להתקיימותם. עיון בטענותיהם של המבקשים מעלה כי הן מתמקדות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה וביישום הדין במקרה זה (ראו: רע"א 12/12 עותמאן נ' המועצה המקומית דיר חנא (לא פורסם, 28.2.2012), פסקה 11 להחלטתי), ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
6.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. בצדק החליט בית המשפט המחוזי שלא להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית בדבר מערכת היחסים הכספית בין הצדדים. ממצאים אלו נתמכו במסמכים. ההלכה בדבר אי-התערבות בממצאי עובדה ומהימנות אלא במקרים חריגים הינה הלכה מושרשת וידועה היטב (ראו: ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר
(לא פורסם, 29.3.2011), פסקה 28 לפסק דיני), קל וחומר שמדובר ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית משפט השלום . כן אציין כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי גם אם קיימת סתירה בגרסת המשיב באשר לאופן העברת כספי ההלוואה – במזומן או באמצעות העברות בנקאיות – אין בה כדי להועיל למבקשים, משהעיקר הוא כי הוכח שהשיקים אכן נועדו לפירעון ההלוואה שנתן פרח למבקשים.
7.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א באדר תשע"ב (5.3.2012).
ש ו פ ט