פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1202/14
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
ויפ חברה להנדסה ותשתיות בע"מ
נ ג ד
המשיב:
יניב דרומי פיתוח והשקעות בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 15.01.2014
בתיק ע"א 002618-10-13
בשם המבקש:
עו"ד ישראל הרצברג
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 15.1.2014 (ע"א 2618-10-13, השופט א' שילה ). בהחלטה נדחתה בקשה להארכת מועד להפקדת סכומים שנקבעו בפסק דין שניתן ביום 22.12.2013 בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה מיום 14.4.2013 (ת"א 804-10-09, השופטת ר' שרון ).
2.
המבקשת, חברה העוסקת בביוב, עפר וסלילה, תבעה את המשיבה, חברה שזכתה במכרז לביצוע עבודות ביוב בפתח תקווה בשנת 2009 על רקע סכסוך בין השתיים בקשר לעבודות קבלנות שסיפקה המבקשת למשיבה. המשיבה הגישה תביעה שכנגד.
3.
ביום 14.4.2013 נתן בית משפט השלום פסק דין במעמד צד אחד, לאחר שהמבקשת לא התייצבה לדיון טרום הוכחות שנקבע לאותו יום. הדיון נקבע למועד זה
במסגרת דיון קודם שבו נכחה נציגה של בא-כוח המבקשת. בית משפט השלום דחה את תביעת המבקשת, קיבל את התביעה שכנגד במלואה, וחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של כ-274,100 שקל, ובנוסף לכך שכר טרחת עורך דין והחזר של האגרה בתביעה שכנגד (להלן: פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ).
4.
ביום 16.6.2013 דחה בית משפט השלום את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד אחד. בית משפט השלום קבע כי ההסבר שהציגה המבקשת לאי-ההתייצבות לדיון (טעות משרדית בהקלדה של מועד הדיון ביומנו של בא-כוח המבקשת) הוא דחוק ואינו מצדיק התערבות, וכן כי על פני הדברים לא נראה שסיכויי המבקשת בהליך הם טובים במידה שתצדיק את ביטול פסק הדין.
5.
ביום 1.10.2013 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 19.12.2013 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה פסק הדין יתבטל בכפוף לתשלום הוצאות לטובת המשיבה ובכפוף להמצאת ערבות אישית על-ידי מנהלה של המבקשת. ביום 22.12.2013 ניתן אפוא בהסכמה פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו פסק דינו של בית משפט השלום שניתן במעמד צד אחד יתבטל ב"כפוף לכך שמנהלה של המערערת (המבקשת – ד.ב.א.), מר קמינסקי, ימציא, תוך 21 יום מהיום, ערבות אישית" ובכפוף לכך שהמבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך של כ-23,000 שקל (להלן: פסק הדין בערעור ). לטענת המבקשת פסק הדין הומצא לה ביום 26.12.2013.
6.
ביום 13.1.2014 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להפקדת הסכומים שנפסקו בפסק הדין בערעור. המבקשת טענה כי מנהלה היה נתון במעצר ובמעצר בית עד ליום 11.1.2014, ועל כן "לא יהיה ביכולתו לעמוד במועדים שנקבעו". המשיבה התנגדה לקבלת הבקשה.
7.
בקשה זו נדחתה כאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי "אין ולא הייתה מניעה להגיש את הערבות האישית שלא הוגשה עד כה" (להלן: ההחלטה ).
8.
בקשת רשות הערעור שלפני מכוונת כנגד החלטה זו. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה שעה שלא נעתר לבקשה להארכת מועד להפקדת הכספים והערבות האישית, שיש בה כדי לסתום את הגולל על ערעורה של המבקשת, בשים לב לכך שבמועד מתן ההחלטה חלף המועד לביצוע פסק הדין בערעור, שהותנה כאמור בהפקדת הכספים והערבות. המבקשת מציינת בנוסף כי מרבית הסכום, בסך של 15,000 שקל, הועבר למשיבה מכספי הפיקדון שהופקד בקופת בית המשפט. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בנסיבות העניין, כיוון שמנהלה היה נתון במעצר ובמעצר בית במשך פרק הזמן שבין יום 30.12.2013 ליום 11.1.2014, שהשתרע על פני מרביתה של התקופה שהוקצתה להפקדת הכספים והערבות האישית, היה מקום להיענות לבקשה להארכת מועד.
9.
המבקשת סבורה כי נוכח העובדה שההחלטה ניתנה לאחר שחלף המועד להפקדת הכספים והערבות נגרם לה עיוות דין ולא ניתן לה יומה בבית המשפט.
10.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
11.
השאלה הראשונה המתעוררת על פני הדברים היא מהי אמת המידה שיש להחיל על בקשת רשות הערעור שבפני. כדי לתת מענה מלא לשאלה זו יש לבחון, בראש ובראשונה, האם החלטתו של בית המשפט המחוזי, שניתנה לאחר מתן פסק הדין, היא החלטה העומדת על רגליה היא או החלטה שנבלעה בפסק הדין והפכה להיות חלק ממנו. שאלה זו עשויה להשליך על הקביעה האם מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי או בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק הדין (ובכלל זה על ההחלטה שנבלעה בו). ככל שמדובר בהחלטה אחרת מתעוררת השאלה מהי אמת המידה בה יש לדון בהחלטות שהתקבלו על-ידי ערכאת הערעור – אמת המידה שנקבעה ב ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור ( הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) לבחינת בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 11706/05 גבעת נילי – כפר שיתופי בע"מ נ' חיון , פסקה ו(2) (8.5.2006)) או אמת מידה מקלה יותר (ראו: רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע''מ , פסקה 10 (4.6.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 222 (מהדורה שלישית, 2012)).
12.
מכל מקום, איני נדרשת להכריע בשאלות אלו שכן בין אם אבחן את הבקשה בהתאם לאמות המידה המחמירות שנקבעו בעניין חניון חיפה ובין אם על-פי אמות מידה מקלות יותר, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. התוצאה אינה נוחה מבחינת המבקשת, אולם היא סבירה ביותר, בשים לב לאופן שבו התנהלו הדברים בין הצדדים עד כה. לאחר שניתנה למבקשת (ולבא-כוחה) ההזדמנות לתקן את "טעות האנוש" שהובילה למתן פסק הדין במעמד צד אחד כנגדה, היה על המבקשת לקיים "בדחילו ורחימו" את הוראות פסק הדין בערעור. במלים אחרות, היה עליה להפקיד את הכספים והערבויות במועדן. אם סברה המבקשת כי מעצרו של מנהלה עשוי למנוע ממנה לממש את הוראות פסק הדין בערעור, היה עליה להגיש בקשה להארכת מועד עם היוודע דבר הארכת המעצר של מנהלה, ולא להמתין כמעט עד למועד האחרון שבו היה עליה לבצע את הוראות פסק הדין בערעור. משעה שהמבקשת הגישה את הבקשה להארכת מועד "בדקה ה-90" (חרף התנגדות המשיבה, שלה הייתה מודעת המבקשת) למרות שהיא הייתה מודעת לפסק הדין עוד קודם לכן, אין היא יכולה אף להלין על כך שההחלטה התקבלה לאחר שחלף המועד להפקדת הכספים.
13.
הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בסיון התשע"ד (12.6.2014).
ש ו פ ט ת