רע"א 1209/98 אלומנרקיס בית מסחר לפרופילי אלומינום בע"מ נ. אשר ארביב

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ר"ע 1532/97), בה סרב בית המשפט (כבוד השופט נ. הנדל) להעניק למבקשת רשות ערעור.

1.המבקשת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל ברמלה שטר על סך 40,000 ש"ח בחתימת המשיבים עושי השטר. המועד האחרון להגשת התנגדות לביצוע השטר היה ב1.2.96-. למרות שהמשיבים חתמו על התצהירים התומכים בהתנגדות עוד לפני תום התקופה האמורה, הוגשה התנגדותם רק ב5.2.96-, מבלי שצורפה אליה בקשה להארכת מועד. מסיבה זו סרבה ראש ההוצאה לפועל ברמלה להעביר את ההתנגדות לבית המשפט. הבקשה להארכת מועד הוגשה רק ב3.3.96-.

2.בקשת הארכת המועד של המשיבים נדחתה על ידי רשמת בית משפט השלום באשקלון. הרשמת קבעה שבקשת ההתנגדות הוגשה באיחור של כחודש ימים מאחר ובמניין ימי האיחור יש לכלול את התקופה עד להגשת הבקשה להארכת מועד ואין להסתפק במניין הימים עד להגשת ההתנגדות עצמה. הרשמת הוסיפה וקבעה כי מאחר ומועד הגשת ההתנגדות נקבע בחיקוק היה על המבקשים להוכיח טעם מיוחד לאיחור בהגשת ההתנגדות וכי טעם כזה לא הוכח. לבסוף קבעה הרשמת כי הגנתם של המבקשים אינה מתיישבת עם האמור בשטר.

3.המשיבים ערערו על החלטתה של הרשמת וזו נהפכה על ידי בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופטת ו. מרוז). בשאלת מניין ימי האיחור קבע בית המשפט כי המועד הקובע לצורך חישוב האיחור בבקשה הינו מועד הגשת ההתנגדות ולא מועד השגת בקשת הארכת המועד. בהתאם לכך, הועמד איחורם של המשיבים על ימים בודדים בלבד. בית המשפט, שהחיל על המקרה את תקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, קבע כי חלה על המקרה תקנה 528 רישא , שאינה מצריכה הוכחת טעמים מיוחדים להצדקת האיחור בהגשת הבקשה. בנוסף, קבע בית המשפט שהמשיבים הצביעו על הגנה לכאורה ושמקור האיחור בהגשת ההתנגדות הוא בטעות של עורך דינם. לאור כל האמור, נקבע כי יש לאפשר למשיבים להגיש את התנגדותם.

4.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט (כבוד השופט נ. הנדל) דחה את הבקשה וקבע כי גם אם טעתה הערכאה דלמטה בהנמקתה אין הכרח לתת רשות ערעור אם התוצאה אליה הגיע בית המשפט היא נכונה. בית המשפט קבע כי טעה בית משפט השלום בקובעו שהתנאי להארכת מועד הוא קיומו של טעם רגיל ולא טעם מיוחד אולם, נקבע כי יש לקבל את הגישה לפיה מסתכם איחורם של המשיבים בימים ספורים בלבד. בית המשפט הוסיף וקבע כי לאור האיחור הקטן בהגשת ההתנגדות לצד נסיבותיהם האישיות המיוחדות של המשיבים, לא היה מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום.

5.על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור. בבסיסה של הבקשה עומדת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי והפירוש הראוי שיש לתת לה. המבקשת טוענת, שמי שאיחר את מועד הגשת ההתנגדות לביצוע השטר, פקעה זכותו להגיש את ההתנגדות אלא אם יוכיח כי סוכלה אפשרותו להגיש את ההתנגדות במועד. המבקשת מוסיפה וטוענת כי תקנה 528 סיפא, החלה על המקרה, דורשת הוכחת טעמים מיוחדים אותם לא הוכיחו המשיבים ולכן, שגה, לטענתה בית המשפט המחוזי בסרבו לאפשר לה להגיש ערעור על החלטתו של בית משפט השלום. על בסיס בקשה זו הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.

6.המשיבים מצידם טוענים, כי כל תכליתה של הבקשה היא למנוע מהם להשמיע את טענותיהם בפני בית המשפט וכי אין לשלול מהם את אפשרות ההתנגדות מטעמים של פרוצדורה בלבד. הם מדגישים כי הערכאות דלמטה קבעו כי התקיימו בעניינם טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת מועד ההתנגדות, וכי נקבע שיש בהתנגדותם ממש. בנוסף, הם טוענים כי הבקשה אינה מעלה שאלות המצדיקות מתן רשות ערעור ולכן, אין לקבלה.

7.לאחר שבחנתי את הבקשה נחה דעתי כי דינה להדחות. המבקשת טוענת אמנם כי "הגיעה העת שבית המשפט העליון יתן לתקנה 528 לתסד"א פרשנות מקיפה, שתתחשב הן בלשון התקנה, והן בתכלית שהתקנה נועדה להגשים". אולם, אין בבקשתה כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לשון תקנה 528, על שני חלקיה ברורה, כשם שברורה פרשנותו של המונח "טעמים מיוחדים". בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את הצדדים ובחן את טענותיהם לגופן, קבע כי חלה על המקרה תקנה 528 סיפא וכי בנסיבות העניין התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד הגשת ההתנגדות לביצוע השטר. לאור זאת, החליט בית המשפט שאין להעניק למבקשת רשות ערעור. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה זו. בסיכומו של דבר נסובה הבקשה כולה סביב נסיבותיו המיוחדות של המקרה וסביב הפרשנויות השונות שנתנו הערכאות דלמטה לסוגיות שבמחלוקת. אין בבקשה שאלות ציבוריות, חוקתיות או משפטיות המצדיקות דיון של ערכאה רביעית בסוגיה זו (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

דין הבקשה להדחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 4,000 ש"ח.