רע"א 1220/21 יוסף שוובל נ. ESRT 501 SEVENTH AVENUE L.L.C

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.12.2020 (ע"ר 68111-05-20, השופטת ע' אבמן-מולר ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי מיום 4.5.2020 (ת"א 44816-12-19, השופטת ת' בר-אשר ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורה של הבקשה בסכסוך שהתגלע בין שתי החברות המשיבות – ESRT 501 SEVENTH AVENUE L.L.C

(להלן: אסרט ) ו- GOTTEX MODELS (USA) CORP

(להלן: גוטקס ). הסכסוך עסק בחוזה שכירות של משרדים המצויים במדינת ניו יורק שאותם השכירה גוטקס לאסרט. בהמשך לכך הגישה אסרט תביעה כספית נגד גוטקס במדינת ניו יורק בגין מספר עילות הנובעות מחוזה השכירות. בסיומו של ההליך, ביום 18.12.2014 ניתן בבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק פסק דין לטובתה של אסרט (להלן: פסק החוץ ). פסק דין זה חייב את גוטקס לשלם לאסרט סכום של כ-1,227,367 דולרים בצירוף ריבית שנתית של 9% לשנה ממועד מתן פסק הדין ואילך.

3.

ביום 17.12.2019 הגישה אסרט לבית המשפט המחוזי תביעה לאכיפתו של פסק החוץ. אסרט המציאה את כתב התובענה למבקש, בשל כך שלשיטתה הוא משמש כ"בעלים ונושא משרה" בגוטקס. המבקש החזיר לאסרט את כתב התובענה בטענה כי הוא אינו מורשה לקבלת כתבי בית דין בשמה של גוטקס. בעקבות זאת, הגישה אסרט ביום 27.1.2020 בקשה לבית המשפט המחוזי להכרה בהמצאה למבקש כהמצאה כדין למורשה בהנהלת עסקים של חברה זרה הנמצאת בישראל (להלן: מורשה ), כמובנו של מונח זה בתקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).

4.

בבקשה נטען, בין היתר, כי בהליך שהתנהל במדינת ניו יורק הגיש המבקש תצהיר שבו צוין כי הוא בעלים ונושא משרה בגוטקס, וכי המבקש הוא שחתם על חוזה השכירות שמצוי ביסודו של פסק החוץ. כן נטען כי גוטקס פעלה בזמנים הרלוונטיים בשמה של קבוצת גוטקס הישראלית, הנשלטת על-ידיו. מנגד, המבקש טען כי מזה שנים רבות הוא אינו בעל תפקיד בגוטקס, וכי למעט היותו בעל מניות בגוטקס בעקיפין, באמצעות שרשור חברות, אין לו כל קשר עם חברה זו, שאף אין לה פעילות עסקית בישראל.

5.

רשמת בית המשפט המחוזי קיבלה את הבקשה להמצאת התובענה בקבעה כי מתקיימים שני המבחנים המצטברים שנקבעו בפסיקה לביצוע המצאה למורשה, המתייחסים לאינטנסיביות הקשר ולזהות העסק ("אותו העסק או אותה העבודה"). בכל הנוגע למבחן אינטנסיביות הקשר, שהוא החשוב מבין השניים, נקבע כי הוא מתקיים בהתחשב בכך שבתקופה שקדמה לבירור התובענה בבית המשפט הזר וכן בתקופה שבה

התבררה, התקיים קשר אינטנסיבי בין המבקש לבין גוטקס. באותה העת היה המבקש, כך נקבע, בעליה של גוטקס ונושא משרה בה, וכן החזיק בכמחצית ממניותיה. עוד נקבע כי המבקש חתם על חוזה השכירות שעמד במוקד פסק החוץ. באשר לאופי הקשר בין המבקש לגוטקס כיום, צוין כי המבקש לא הבהיר החל מאיזה מועד אינו בעל תפקיד בגוטקס, ולצד זאת אישר כי הוא בעל מניותיה בעקיפין באמצעות שרשור חברות. רשמת בית המשפט המחוזי קבעה כי די בכך כדי לקיים את מבחן אינטנסיביות הקשר. כמו כן קבעה רשמת בית המשפט המחוזי כי מתקיים המבחן שעניינו "אותו העסק או אותה העבודה", שכן כל החברות הנושאות את השם "גוטקס", כולל אלה שהמבקש הוא בעל תפקיד או מניות בהן, עוסקות באותו תחום. לפיכך, רשמת בית המשפט המחוזי קבעה כי ההמצאה אל גוטקס באמצעות המבקש נעשתה כדין.

6.

המבקש הגיש ערעור על החלטתה של הרשמת. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי אין מקום להתערב במסקנתה של הרשמת. בית המשפט המחוזי קבע כי בהתחשב באינטנסיביות הקשר שבין המבקש לבין גוטקס בעבר, וכן נוכח הצהרתו לפיה הוא בעל מניות בגוטקס באמצעות שרשור חברות גם כיום, ניתן לקבוע כי מבחן אינטנסיביות הקשר מתקיים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המבקש נמנע מלהציג הסברים ביחס למהות הקשר בינו לבין גוטקס כיום. כמו כן, נקבע כי אין להתערב בהחלטת הרשמת ביחס למבחן "אותו העסק או אותה העבודה", הפחות בחשיבותו, וכי לצורך כך די בעיסוקה של גוטקס באותו תחום שבו עוסק אשכול החברות שהמבקש הוא בעל תפקיד ובעל מניות בהן.

בקשת רשות הערעור

7.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפתח בקשתו טוען המבקש כי אין די בכך שהוא מחזיק מניות בגוטקס באמצעות שרשור חברות על מנת לקבוע שמתקיים בעניינו מבחן הקשר האינטנסיבי. לטענת המבקש על מנת להוכיח כי מתקיים קשר אינטנסיבי, יש להראות כי לנתבעת הזרה (במקרה זה גוטקס) יש עסק בישראל המנוהל על ידי המורשה בהנהלת עסקים. זאת ועוד, לגישתו של המבקש, לא די בכך שגוטקס עוסקת באותו תחום כדי לעמוד בתנאי המבחן של "אותו עסק או אותה עבודה". המבקש סבור כי ישנה חשיבות משפטית עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך, בכך שבית משפט זה יכריע בשאלות שמעלה הבקשה. זאת, כך נטען, בשים לב לפסיקות סותרות של הערכאות הדיוניות ביחס למעמדו של בעל מניות מכוח שרשור חברות כמורשה בהנהלת עסקים.

דיון והכרעה

8.

ענייננו בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר ראשיתה בהחלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי בירושלים. על כן, חלה בענייננו אמת המידה המצמצמת שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (ראו גם: רע"א 1607/16 Amazon.com.inc

נ' פרימייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ , פסקה 16 (10.4.2016); רע"א 2354/19 Spirits International B.V

נ' רשות ממשלתית רוסית

FKP

סויוזפלודואימפורט , פסקה 11 (12.5.2019)). איני סבורה כי הבקשה דנן נופלת בגדרי אמת מידה זו.

9.

חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו חזות עקרונית, הרי שלמעשה עניינו אינו מעורר שאלה חדשה המצדיקה הענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כידוע, בית משפט זה נדרש בעבר למבחנים החלים באשר להמצאה לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, הם שני המבחנים שהוחלו על-ידי הערכאות הקודמות. בגדרו של מבחן אינטנסיביות הקשר, שהוא המבחן הדומיננטי, יש לבחון האם מתקיים בין המורשה לבין הנתבע קשר בדרגת אינטנסיביות שמאפשרת להניח כי המורשה יעביר לנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו (ראו: רע"א 39/89 General Electric Corp

נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ , פ"ד מב(4) 762, 769-768 (1989); רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (25.8.1994); רע"א 11556/05

קמור רכב בע"מ נ' חימו , פסקה 6 (27.2.2006); ע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי , פסקה 4 (8.3.2011) (להלן: עניין אוזן ); רע"א 77/16 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' נאסר , פסקה 3 (24.1.2016)). מבחן "אותו העסק או אותה העבודה", שהוא המבחן המשני, דורש כי המורשה עוסק מטעם הנתבע בהנהלת אותו העסק או אותה העבודה הנוגעים לתביעה בעת ההמצאה (רע"א 7804/17 כרמל דיירקט בע"מ נ'

R.H. PETERSON CO , פסקאות 11 ו-14 (28.12.2017)) . כן נקבע בפסיקה כי אדם יכול להיחשב כמורשה לצורך קבלת כתבי בית דין של נתבע זר אף אם האחרון אינו מנהל עסק בישראל (ראו: רע"א 2737/08 ארבל נ' TUI AG , פסקאות 14-13 (29.1.2009); עניין אוזן , בפסקה 4).

10.

הערכאות הקודמות יישמו מבחנים אלה, ובמובן זה אין בהכרעתן כל חידוש. כך למשל, בית משפט זה כבר קבע כי החזקה בחברה, גם אם באמצעות מבנה אחזקות מסועף, עשויה לשמש אינדיקציה לקיומו של קשר אינטנסיבי (עניין אוזן , בפסקאות 6 ו-8)). די בכך כדי לקבוע שאין הצדקה ליתן רשות ערעור כמבוקש.

11.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.