פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 2354/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשות:
1.
Spirits International B.V
2.
ZHS IP
Worldwide Sarl
נ ג ד
המשיבה:
רשות ממשלתית רוסית
FKP
סויוזפלודואימפורט
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו מיום 19.3.2019 בע"ר 28582-11-18 שניתן על ידי כבוד השופט י'
אטדגי
בשם המבקשות
:
עו"ד דוד זיילר, עו"ד יצחק
שרגאי, עו"ד אלעד
וולפסטל
בשם המשיבה:
עו"ד פז יצחקי-וינברגר
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.3.2019 (ע"ר 28582-11-18, השופט י' אטדגי ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המשיבה
על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי מיום 9.11.2018 (ת"א 45807-07-18, השופטת נ' גרוסמן בשבתה כרשמת) וקבע כי כתב התביעה שהגישה הומצא לידיהן של המבקשות כדין.
רקע והליכים קודמים
2.
מקורו של ההליך הוא בסכסוך שהתגלע בין המשיבה, שהיא רשות ממשלתית רוסית, לבין שתי המבקשות, חברות זרות הרשומות בהתאמה בהולנד ובשוויץ. הסכסוך נסב על שימוש בסימני מסחר של מוצרי אלכוהול, ובכלל זה מותג הוודקה Stolichnaya . המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת 1 בהולנד, ובסופו של דבר, ביום 20.12.2013 ניתן נגד המבקשת 1 פסק דין בבית המשפט העליון של הולנד (להלן: פסק החוץ ).
3.
ביום 19.7.2018 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי תביעה לאכיפתו של פסק החוץ ולמתן צווי מניעה. בתביעה שהוגשה נטען כי שתי המבקשות הן חברות בשליטתו של אותו איש עסקים, וכי סימני המסחר מושא התביעה, שהיו רשומים בישראל על שמה של המבקשת 1, נרשמו לאחר מתן פסק החוץ על שמה של המבקשת 2.
4.
המשיבה פעלה להמציא את התביעה למבקשות – הן באמצעות משרד עורכי-דין הרשום אצל רשם סימני המסחר כמענה של המבקשת 2 למסירת הודעות, והן באמצעות משרד עורכי-דין אשר לפי ייפוי כוח מוגבל מייצג את המבקשות בהליך דנן ואת המבקשת 2 בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בחודש אוקטובר 2018 נגד חברות ישראליות, בעניין השימוש בסימני המסחר האמורים. תביעה
זו הוגשה יחד עם חברה נוספת בשם
S.P.I Spirits (Cyprus) Limited (CY) , שהיא חברה קשורה ( Affiliated ) אל המבקשות (להלן:
החברה הקפריסאית ), ועלה ממנה כי המבקשת 2 העניקה לחברה הקפריסאית רישיון לעשות שימוש בסימני המסחר שבבעלותה. המשיבה פעלה אפוא להמציא את כתב התביעה גם לנציגה של החברה הקפריסאית וכן לידיה של חברת "הכרם – משקאות חריפים בע"מ" (להלן: חברת הכרם ), שהתקשרה עם החברה הקפריסאית בהסכם לייבואם ושיווקם בישראל של מוצרי האלכוהול הנושאים את סימני המסחר.
5.
רשמת בית המשפט המחוזי קבעה כי על אף שנראה כי דבר קיומה של התביעה אינו זר למבקשות, אין לומר כי היא הומצאה להן כדין, וכי על המשיבה לבקש היתר להמצאתה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). רשמת בית המשפט המחוזי ציינה עוד כי אכן קיים קשר מסוים בין כל אחד מהגורמים שצוינו לעיל לבין המבקשות, אך הוסיפה וקבעה כי קשר זה אינו עולה כדי הרשאה לקבלת כתב תביעה עבורן בתחומיה של מדינת ישראל לפי תקנות 477 ו-482 לתקנות (העוסקות, בהתאמה, בהמצאה לעורך-דין או למורשה בניהול עסקים).
6.
בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המשיבה על החלטה זו. בית המשפט המחוזי קבע, בעיקרו של דבר, כי יש להכיר בהמצאת התביעה לנציג החברה הקפריסאית ולחברת הכרם בהתאם לתקנה 482 לתקנות, וזאת בשל אינטנסיביות הקשר בינם לבין המבקשת 2 בכל הנוגע לשימוש בסימני המסחר שבמחלוקת. בית המשפט המחוזי אף הוסיף וקבע כי המבקשת 2 מנועה מלטעון אחרת, מקום שבו התביעה שהגישה
יחד עם החברה הקפריסאית עסקה באותו עניין, כללה טענות גם נגד המשיבה ועוכבה בהסכמה עד להכרעה בתביעה מושא הבקשה דנן. עוד נקבע, כי ייצוגן המשותף של המבקשות על-ידי אותו משרד עורכי-דין, כמו גם העובדה שלא סתרו את הטענה כי שתיהן מצויות בשליטתו של אותו איש עסקים, תומכים בכך שיש לראות בהן כגוף אחד לצורך המצאתו של כתב התביעה.
טענות הצדדים
7.
הבקשה שבפני מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשות, פסק הדין כולל "חידוש משפטי בעל השלכות מרחיקות לכת" בנוגע להגדרתו של "מורשה בהנהלת עסקים" לפי תקנה 482 לתקנות ומצדיק לפיכך דיון ב"גלגול שלישי". בתמצית, נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאפשר לתובע להיתלות, לצרכי המצאה, על קיומו של קשר בין חברה נתבעת לבין חברה זרה אחרת, כאשר רק החברה האחרונה מחזיקה בישראל באדם המורשה בהנהלת עסקיה.
8.
מנגד, המשיבה טוענת כי בית המשפט המחוזי יישם את הדין נכונה, וכי פסק דינו אינו כולל כל היבט עקרוני בעל משמעות ציבורית המצדיק דיון בשלב זה. המשיבה מטעימה כי טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא חוסר תום-לבן של המבקשות ושימושן לרעה בהליכי משפט. המשיבה אף עומדת על כך שייפסקו נגד המבקשות הוצאות לדוגמה לטובת אוצר המדינה.
9.
ביום 12.5.2019 הגישו המבקשות תגובה לתשובה מטעם המשיבה לאחר שהתרתי להן לעשות כן בהחלטתי מיום 5.5.2019. המבקשות מוסיפות וטוענות, בין השאר, כי אין מקום לייחס להן חוסר תום לב אך בשל עמידתן על כך שתבוצע להן המצאה כדין, וכי יש לראות חוסר תום-לב דווקא בפעילותה של המשיבה לקידום מכירתם של מוצרים המפרים את סימני המסחר הרשומים שלהן.
דיון והכרעה
10.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
11.
עסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי שראשיתה בהחלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי. בעבר כבר עמדתי על כך שבבקשות מסוג זה חלה אמת המידה המצמצמת שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), ואף עוגנה לא מכבר בתקנה 407א לתקנות (ראו למשל: רע"א 10035/17 כהנא נ' הולין-הדס, חברת עורכי דין , פסקה 8 (9.4.2018); רע"א 7342/18 א. דורי בניה בע"מ נ' בר לבב , פסקה 20 לפסק דיני וההפניות המובאות שם (3.12.2018)). איני סבורה כי הבקשה דנן נופלת בגדרי אמת מידה זו.
12.
כידוע, בית משפט זה נדרש בעבר למבחנים החלים באשר להמצאה לפי תקנה 482 לתקנות. במסגרת זו, כך נקבע, יש לבחון אם דרגת האינטנסיביות בקשר שבין "מורשה" לבין נתבע מצויה ברמה כזו שניתן להניח כי יעביר לידיעתו את דבר ההליכים שהוגשו נגדו, כאשר בחינה זו צריכה להיעשות מנקודת מבט נורמטיבית ועל-פי נסיבות העניין (ראו: רע"א 39/89 General Electric Corp
נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מב(4) 762, 769 (1989); רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ , פסקה 6 (25.8.1994); רע"א 77/16 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' נאסר , פסקה 3 (24.1.2016)). בענייננו, בית המשפט המחוזי יישם מבחנים אלה בהתבסס על מכלול הנסיבות הייחודיות של המקרה דנן, ובפרט על חבירתה של המבקשת 2 לחברה הקפריסאית לצורך הגשת תביעה בבית המשפט המחוזי, העוסקת במאטריה דומה. טענותיהן של המבקשות אינן מקימות אפוא עילה למתן רשות ערעור.
13.
סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 שקלים.
ניתנה
היום, ז' באייר התשע"ט (12.5.2019).
ש ו פ ט ת