רע"א 1247/20 עידן מלול נ. הכונס הרשמי

אכן, הכרזה כי מבקש הוא פושט רגל מהווה ראייה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה (תקנה 14(ד)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות )). אולם, לא די בקיומה של ראייה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית כדי להורות על פטור מתשלום אגרה ועל מבקש הפטור מוטל להראות כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו את תשלום האגרה (ראו: בשג"ץ 4934/14

גורנשטיין נ' כנסת ישראל , פסקה 5 (21.7.2014); בש"מ 7188/19 גוטפריד נ' משרד האוצר הוועדה הלאומית לתכנון מתחמים מועדפים לדיור , פיסקה 4 (4.11.2019)). ו יודגש כי העובדה שהמבקש מצוי בהליך פשיטת רגל אינה פוטרת אותו מהוכחת מצבו הכלכלי (ר או: בש"א 5263/19 שרבט נ' סמרלי (21.8.2019)).

בעניינו לא נטען כי המבקש הוכרז פושט רגל וממילא ספק אם חלה בעניינו תקנה 14(ד)(3) לתקנות האגרות. ואולם, אף אם תקנה זו חלה, לא היה מקום לקבל את הבקשה שכן היא אינה מניחה תשתית עובדתית באשר למצבו הכלכלי של המבקש ומלבד טענות כלליות ולקוניות היא אינה כוללת פירוט מתועד ומסודר של הכנסותיו, הוצאותיו ונכסיו, וממילא לא צורפו לה המסמכים הנדרשים לצורך כך.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, העירבון יעמוד על סך של 3,000 ש"ח. האגרה תשולם והעירבון יופקד עד ליום 3.3.2020, אחרת יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא צורך במתן החלטה נוספת.