רע"א 1252/00 מיכל ארזי נ. זמיר חייק, ד"ר

בקשה זו הוגשה במקורה כבקשה למחיקת הודעת הערעור שהגישה המשיבה (המערערת), אולם נוכח התפתחויות מסויימות (שפירוטן אינו נדרש לצורך ההכרעה בבקשה במתכונתה הנוכחית) ויתר המבקש על בקשתו זו וצימצם אותה לנושאים שעניינם צורה תוכן והיקף - בכל הנוגע להודעת הערעור שהגיש.

1.עניינו של הערעור הוא בסכסוך בין בני משפחה שהם אחים. מחד גיסא - המבקש שהוא רופא וממציא ומאידך גיסא שני אחיו (שהם אנשי עסקים שהשקיעו בפיתוח ההמצאה) והמשיבה, אחותו, שפעלה כנאמנה של שני האחים. עניינו של הסכסוך הוא בזכויות ובנכסים שהם פרי ההמצאה. בפתח פסק הדין נשוא הערעור נכתב:

"בין הצדדים אין הסכמה כמעט על שום עובדה בתיק עב כרס המכיל את פרוטוקולי הדיונים הרבים, העדויות הארוכות והמפותלות, המוצגים, התצהירים, האסמכתאות, וכמובן - את הסיכומים הצפופים של באי כוחם. מקריאת החומר הרב עולה תמונה עגומה שבמרכזה אחים מסוכסכים, שענייני הממון חוצצים ביניהם ואשר הגיעו לבית המשפט, לאחר שלא מצאו דרך לשבת איש עם אחיו ולפתור עניינם בהבנה."

דומה שהאמור לעיל חל, ולו בזעיר אנפין, גם על הבקשה שבפני. הודעת הערעור שהגישה המשיבה משתרעת על ששים וששה עמודים. במבוא לה מועלות טענות קשות נגד בית המשפט המחוזי, שקיבל את תביעת המבקש. כך, לדוגמא, נטען, כי פסק הדין מכיל "מקבץ נרחב של טעויות חמורות ומביכות ביותר שנפלו בפסק הדין. מדובר בטעויות שמערכת הצדק בישראל אינה מורגלת בשכמותן, וטוב שכך" (ההדגשה במקור -א.ז.). עוד נטען, כי בית המשפט הסתמך על "עדויות" של מי שלא העידו, שיבש ציטוטים, שגה שגיאה משפטית חמורה ביותר, נטה בבירור לעמדת המבקש ולא נימק כהלכה רבים מממצאיו.

2.בבקשה שבפני (כאמור - במתכונתה הנוכחית) טוען המבקש, כי הערעור לוקה בכך שלא צורף לו פסק הדין "הנכון" נושא הערעור. זאת משום שביום 17.1.00 (ארבעה עשר יום לאחר מתן פסק הדין) ניתנה החלטה משלימה בשולי פסק הדין ובה הורה בית המשפט על השבת הערבויות הבנקאיות שהפקיד המבקש. מטעם זה הוא מבקש, כי ייקבע, כי פסק הדין בצירוף ההחלטה האמורה הוא הוא פסק הדין נשוא הערעור (יצויין, כי פסק הדין האמור צורף לתשובת המשיבה לבקשה והוא מצוי עתה בתיק בית המשפט). עוד הוא טוען, כי המשיבה מאריכה במכוון ושלא לצורך את הודעת הערעור - מתוך רצון לסבך את הדיון ולהכביד עליו וכי די לה בחמישה עד עשרה עמודים להעלאת טענותיה. כמו-כן הוא טוען נגד מה שנחזה בעיניו כפגיעה בכבודה של המערכת השיפוטית ומבקש, כי בית המשפט יורה על מחיקת ההתבטאויות הפוגעניות מן הבקשה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה לצמצום היקפה של הודעת הערעור ולמחיקת התבטאויות מסויימות מתוכה. לטענתה, עניינו של הערעור הוא במערכת עסקית סבוכה שתחילתה ב- 1986 וסיומה ב - 1995. במסגרת מערכת זו באו ביניהם הצדדים בהסכמים מהסכמים שונים הקימו חברות הרשומות, בין היתר, בליכטנשטיין ורכשו מקרקעין באנגליה. במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי הוגשו 29 תצהירים, התקיימו שתים עשרה ישיבות הוכחות, נתקבלו 265 מוצגים ונרשמו כ - 500 עמודי פרוטוקול. הודעת הערעור, שהיא ארוכה, בנסיבות, ערוכה באופן סדור וענייני ואין בה קטעים מיותרים או בלתי רלוונטיים. המשיבה מעלה אמנם טענות קשות נגד בית המשפט המחוזי, אך זאת מטעמים ענייניים ותוך שמירה, ככל שהדבר ניתן, על כבודו של בית המשפט.

4.תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות") קובעת, כי:

"כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הוויכוח או הסיפור"

ואילו תקנה 417 לתקנות קובעת, כי:

"כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית המשפט, ורשאי הוא בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לענין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו."

עיון בפסיקה ובספרות מעלה, כי השימוש הנעשה בתקנות אלו לשם מחיקת כתבי ערעור או חלקים מהן הוא מזערי. דומה, כי הגישה העומדת ביסוד מדיניות זו היא שמירה על חופש הטיעון של בעלי דין - ככל שאין בו כדי לשבש את מהלך הדיון, להכביד עליו, לפגוע בכבודם של בעלי הדין (וראו: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש. לוין) או בבית המשפט (וראו: בש"א 5613/96 פטרו קולימר נ'

אנט קולימר , לא פורסם; בש"א 329/89 קרן הופר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פ"ד מג (4) 756). התערבות יתרה בשלב זה עלולה לחבל בטיעוני הצדדים ולפגוע בטענות מהותיות על בסיס טעמים צורניים. מטעמים אלה, אין אני סבור, כי בית המשפט אמור לשמש "עורך-על" של כתבי בי-דין, לקצרם ולנסחם לפי שיקול דעתו (וראו: ע"א 2882/98 חפציבה בע"מ נ' שור תעשיות תוכנה , לא פורסם). ייתכנו כמובן מקרים בהם תתקיים הצדקה מלאה לשימוש בסמכות זו - כך, לדוגמא, כאשר כתב הערעור שהוגש אינו קריא ואינו מובן או כאשר הוא משמש כסות להטחת חרפות ועלבונות בצדדים או בבית המשפט. אין משמעות הדבר, כמובן, כי בעל דין שהאריך בטיעוניו יתר על המידה, עירב עיקר וטפל או נקט לשון או סגנון שאינם ראויים יזכה מן ההפקר: הערכאה הנדרשת לגוף ההליך רשאית להביא אירועים אלה לתשומת ליבה ובמידה שתמצא לנכון - גם לחייב את בעל הדין בהוצאות (וראו: תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-) או אף להורות על נקיטת הליכים משמעתיים או פליליים כנגדו (והשוו: ע"א 8306/99 ניסים חדד נ' משה מזור, ואח' , לא פורסם). אולם, ככלל, דומה, כי מוטב להימנע מ"מניעה מוקדמת" ומהגבלת זכות הטיעון.

5.כתב הערעור שהגישה המשיבה הוא אכן ארוך ורחב היקף. עם זאת, בהתחשב במחלוקת שביסוד הערעור, כמו גם במבנה כתב הערעור (כתב ערעור סדור, הבנוי סעיפים, סעיפים, על פי הטיעונים השונים הכלולים בו), איני סבור שהוא מתאפיין בחריגה כה חריפה וכה בוטה מן ההיקף הראוי, עד שיש להורות על קיצורו. ממילא יש להניח, כי בהמשך הדיון בערעור יינתן צו לסיכומים שיגביל את היקף הטיעון לגוף הערעור - ובשלב זה יוכל כל אחד מן הצדדים להעלות את השגותיו לגבי היקפם הראוי של כתבי הטענות. סגנונו של כתב הערעור הוא אכן חריף, ייתכן שמעבר למידה הנדרשת ומעבר למקובל. אולם הואיל וחריפות הסגנון נובעת לא במעט מחריפות הטענות הנקודתיות שמעלה המשיבה (טענות שלאמיתותן ולמשקלן אין אני נדרש) והואיל והמשיבה שמרה על ריסון מסויים בטיעוניה אלה, כך שאין לומר, כי טיעוניה "מבישים", איני מוצא מקום להורות לה (כאמור - מראש) לשנות את הניסוח בו בחרה. ניתן להניח כי המותב שיידרש לגוף הערעור יהיה ער גם להיבט זה.

6.סוף דבר - בקשת המבקש למחיקת חלקים מכתב הערעור או לקיצורו נדחית. המשיבה תמציא לתיק הערעור העתק מאושר של פסק הדין נשוא הערעור (לרבות ההחלטה מיום 17.1.00) כתחליף לפסק הדין שצורף לראשונה להודעת הערעור. זאת תוך חמישה עשר יום ממועד המצאתה של החלטה זו. בנסיבות העניין, לא מצאתי לפסוק הוצאות למי מן הצדדים.