רע"א 1269/17 נ.י. אשקלון בע"מ נ. מלונות פתאל בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 35017-09-15 ובת"א 19410-10-15 מיום 9.1.2017 (השופטת ח' וינבאום וולצקי ), בגדרה נקבע כי הוראות הצו הזמני שניתן בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.10.2015, יעמדו בתוקף עד לסיום ההליכים המשפטיים בתביעות הדדיות שהגישו הצדדים.

רקע ועיקרי ההליכים הרלבנטיים לבקשה

2.מבקשות 3-1 הן חברות הנמצאות בשליטתו של בנימין ברון, המבקש 4 (להלן: המבקשות או ברון ), אשר המלון 'לאונרדו' באשקלון נמצא בבעלותן (להלן: המלון ). ביום 15.9.2013 נחתם בין המבקשות לבין חברת מלונות פתאל בע"מ (להלן: חברת פתאל או המשיבה ) הסכם, לפיו חברת פתאל תנהל את המלון בהתאם לתנאים המנויים בהסכם (להלן: הסכם הניהול ). בין הצדדים התגלע סכסוך בדבר אופן ישומו של הסכם הניהול, ואלה הגישו לבית המשפט תביעות בהן ביקשו סעדים סותרים ביחס להסכם הניהול – חברת פתאל לאכיפתו ( ת"א 35017-09-15), והמבקשות לביטולו (ת"א 19410-10-15). הדיון בשתי התביעות אוחד, ובמסגרת ההליכים המשפטיים שהתקיימו, נדרש בית המשפט המחוזי לבקשות למתן סעדים זמניים, שהוגשו על-ידי הצדדים.

3.ביום 7.10.2015 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת וינבאום וולצקי ), לפיו "המשיבים [המבקשות – נ' ס'] או מי מהם יימנעו מכל פעולה בחשבונות הבנק של המלון המוזכרים בסעיף 7 להסכם הניהול. זאת עד להחלטה אחרת ובכפוף לכך שיתקיים סעיף 7.4 להסכם" .

4.הצדדים הגישו בקשות שונות למתן סעדים זמניים בהליכים המשפטיים שננקטו, וביום 28.10.2015 קיבלו את המלצת בית המשפט המחוזי למתן צו שיאפשר את המשך ניהולו התקין של המלון ויסייע לצדדים לפתור את הסכסוך העסקי שהתגלע ביניהם בנוגע להסכם הניהול (להלן: הצו המוסכם ). בין תנאי הצו נקבע כי:

"2. בשלב ביניים של שישה חודשים, החל מ- 1.11.15 ועד 30.4.16 תוסיף פתאל לנהל את המלון בהתאם לסעיפי ההסכם כאשר ברון על חברותיו ועל נציגיו יימנע מלהתערב בניהולו של המלון, יימנע מלהתייצב בו ולבוא במגע עם העובדים, או עם נותן שירותים אחר בפתאל לצורך ניהולו של המלון.

[...]

11.לאור העובדה שגם כעת מוצע לחזור למתווה של ההסכם, הרי שהצו שניתן במעמד צד אחד ולפיו יש להשיב את המצב לקדמותו לפני התערבותו של מר ברון במורשה החתימה בחשבון של חברת הניהול, מלונות הברון בנימין בע"מ, יעמוד בתוקפו למשך אותה תקופה ועד להחלטה אחרת" .

5.ביום 25.7.2016 הגישה חברת פתאל "בקשה דחופה ובהולה במעמד צד אחד למתן הבהרה ולחילופין ולמען הזהירות בקשה להארכת תוקף החלטה מיום 28.10.2015 ולחילופי חילופין בקשה למתן צו" , בגדרה נטען כי ברון הפר את תנאי הצו המוסכם בכך שפעל לשינוי זכויות החתימה בחשבון הבנק של המלון וביצע משיכות כספים מהחשבון.

6.ביום המחרת, במסגרת תורנות בימי פגרת בית המשפט, הורה בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט י' גייפמן ) על מתן צו ארעי במעמד צד אחד, לפיו "עד למתן החלטה בבקשה להבהרה, שתועבר לתגובת המשיבים, ישארו בתוקף ההחלטות מ-7.10.15 ומ-28.10.15 בעניין ניהול חשבון הבנק של המלון [...] תוצאה זו נדרשת כדי לאפשר את הפעלת המלון תוך שמירה על המצב הקיים וכדי למנוע הפסקת פעילותו" .

7.ביום 9.1.2017 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת וינבאום וולצקי ), נושא בקשת מתן רשות הערעור שלפנַי, בבקשה שהגישה חברת פתאל ביום 25.7.2016. במסגרת ההחלטה, נקבע כי הוראות הצו המוסכם שניתנו בהחלטת בית המשפט מיום 28.10.2015, תקפות עד לסיום ההליכים המשפטיים בתביעות שהגישו הצדדים. זאת, משום שבמועד מתן הצו המוסכם סבר בית המשפט המחוזי כי תקופה בת ששה חודשים תהא מספקת לסיום הסכסוך העסקי בין הצדדים, וכן כי בבסיסן של החלטות מאוחרות שניתנו במסגרת ההליכים המשפטיים "עמד הרעיון כי

כל עוד לא בוטל ההסכם, יש לאפשר ניהולו של המלון בהתאם להסכם שעליו חתמו הצדדים בשעתם. [...] במסגרת ההסכם התחייב ברון לאפשר לפתאל לנהל את חשבונות המלון בדרך מסוימת המופיעה בסעיף 7 להסכם הניהול" . בית המשפט המחוזי הוסיף, כי "ההיגיון לבדו וגם הרציונל שמאחורי כל החלטה אחרת שניתנה בבקשות לסעדים זמניים אחרים, מלמדים כי בשלב הזה על ברון לעמוד בתנאי ההסכם עליו חתם גם אם הוא תובע את ביטולו" .

8.לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 17.1.2017 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בקשה להבהרת החלטת בית המשפט מיום 9.1.2017, וביום 30.1.2017 הבהיר בית המשפט המחוזי כי ההחלטה מיום 9.1.2017 "משמעה הותרת כל ההוראות בהחלטה מיום 28.10.15 ולא רק נושא חשבונות הבנק" .

עיקרי טענות הצדדים בבקשה

9.ביום 7.2.2017 הגישו המבקשות את הבקשה שלפנַי, בה נטען כי בית המשפט המחוזי האריך שלא בסמכות, מבלי לקבל את הסכמת הצדדים, ומבלי שהוגשה לו בקשה להארכת תוקפו של הצו המוסכם, את תנאי הצו, ובפרט את התנאי המצוין בסעיף 2. חיזוק לטענתן באשר לפקיעתו של תנאי זה, מוצאות המבקשות בכך שבהתאם לבקשת חברת פתאל מיום 25.7.2016, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.7.2016 (השופט גייפמן ), המורה כי רק תנאי הצו המוסכם העוסק בניהול חשבון הבנק של המלון ישאר בתוקף עד למתן החלטה אחרת, ולא יתר תנאי הצו המוסכם. עוד נטען, כי הארכת תוקפו של הצו המוסכם עד לסיום ההליכים המשפטיים פוגעת בזכויות הקניין של המבקשות במלון מעל המידה הנדרשת.

10.חברת פתאל מתנגדת לבקשה ותומכת את יתדותיה בהחלטות בית המשפט המחוזי. בתשובתה הוסיפה חברת פתאל וטענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, מפני שטענות המבקשות מכוונות נגד הוראות הצו המוסכם שניתן בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.10.2015, אשר המועד הקבוע בדין להשיג עליה חלף. עוד נטען, כי לבית המשפט המחוזי סמכות טבועה ליתן סעד זמני ולהורות על הארכת תוקפו, וזאת אף שלא בהסכמת הצדדים, ולכן גם מטעם זה יש להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, ונתתי דעתי על נימוקי ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת נרחב בענייני סעדים זמניים, והיקף התערבותה של ערכאת הערעור יהיה בצמצום, ובמצבים חריגים בלבד, שבהם ההחלטה של הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק המזרחי , פסקה 23 (20.9.2011)). לא שוכנעתי כי המקרה שלפנַי נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור.

12.ליבת המחלוקת בין הצדדים נטועה בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על הארכת תוקפה של הוראת סעיף 2 לצו המוסכם שנתחם לשלב הביניים, לתקופת בת ששה חודשים. מעיקר הדין נכון היה לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה להבהרת הצו שהגישה חברת פתאל ביום 25.7.2016. אמנם בדיעבד משלא נעשה כן, ניכר כי העניין נדון לפני בית המשפט המחוזי במסגרת דיונים בבקשות שונות למתן סעדים זמניים במעמד הצדדים, וכי התמונה העובדתית היתה פרושה לפניו בדונו בבקשה. בדומה לכך, ניכר כי בהחלטות אלה נשקלו מבחינה מהותית השיקולים הנדרשים למתן סעד זמני, בהם נמצא כי כפות המאזניים נוטות לטובת המשך ניהולו של המלון על-ידי חברת פתאל, כפי שקבוע בהסכם הניהול, עד להכרעה בתביעות שהגישו הצדדים (ראו למשל, החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.11.2016)). בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

13.סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.