רע"א 1289/19 אהוד לזר נ. ענת קולוס

1.

המבקש הוא אחיה של המשיבה 1 (להלן: המשיבה ), שבעניינה מתנהל הליך פשיטת רגל. המבקש הגיש תביעות חוב נגד המשיבה על סך של 1,700,000 ₪ – בעד חלקו בנכס שבבעלות המשיבה, וכן בגין 2 ערבויות עליהן חתם עבורה, ובעניינן נפתחו תיקי הוצאה לפועל. ביום 27.8.2018 דחה המנהל המיוחד את תביעות החוב. המבקש לא ערער על החלטת המנהל המיוחד; חלף זאת הגיש ביום 2.9.2018 בקשה לביטול הליך פשיטת הרגל של המשיבה. בבקשתו טען, כי המשיבה ניצלה לרעה את הליך פשיטת הרגל, כשלא דיווחה על כך שהוא הנושה הגדול ביותר שלה, וסך חובותיה כלפיו מסתכם ביותר מ- 1,700,000 ₪.

2.

בתגובתה לבקשה טענה המשיבה, כי לא ציינה את המבקש כנושה, הואיל והיא אינה חייבת לו דבר. לגבי הערבויות שבגינן נפתחו הליכי הוצאה לפועל טענה, כי החוב האחד נפרע, והחוב השני נזנח על-ידי יוזם ההליך. לגבי חלקו של המבקש בנכס שבבעלותה טענה, כי הדין עם המבקש, אלא שעיקולים שהוטלו על הנכס מנעו את העברת הזכויות על שמו. לפיכך ציינה, כי מוטב לו למבקש לפנות לבית המשפט המוסמך, על מנת לבקש סעד הצהרתי של הכרה בזכויותיו.

3.

ביום 1.1.2019 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה בבקשתו לביטול ההליך, וביום 7.1.2019 ניתנה החלטה המפנה להחלטה אחרת מאותו יום, ולפיה "ככל שהחייבת [המשיבה – נ' ס'] לא תציע הצעה ראויה שתתקבל על ידי הנושים כדין, לא יהיה מנוס ממימוש הנכסים" . ביום 13.1.2019 הגיש המבקש בקשה נוספת למתן החלטה, במסגרתה טען כי ההחלטה מיום 7.1.2019 לקויה, הן בשל העובדה שאינה מנומקת, הן משום שאינה מודפסת על הבקשה עצמה, הן מאחר שלא הועברה לתגובת הכנ"ר. ביום 14.1.2019 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי כדלקמן: "ראו החלטה מיום 7.1.19 ויובהר: שעה שעל הפרק עומדת אפשרות למימוש נכסים, דומה כי יש למצות תחילה אפיק זה" .

4.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה טוען המבקש כי החלטות בית המשפט המחוזי ניתנו כלאחר יד, ללא נימוק, ללא התייחסות עניינית לטענותיו, וללא התייחסות לעובדה שהכנ"ר לא הגיש את תגובתו לבקשה. המבקש שב וטען כי המשיבה ניצלה לרעה את הליך פשיטת הרגל, ואף האשים את המנהל המיוחד והכנ"ר, ש "התרשלו קשות במילוי תפקידם" , משלא איתרו את כלל נושיה של המשיבה, והוא בתוכם.

5.

בתשובותיהם לבקשת הרשות לערער טענו המשיבה והכנ"ר, כי דין הבקשה להידחות. המשיבה חוזרת על טענותיה לפני בית המשפט המחוזי (כמפורט בפסקה 2 לעיל). הכנ"ר עמד על כך שההחלטה אם להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל, אם לאו, נתונה לשיקול דעתו הרחב של

בית המשפט המחוזי, הנדרש לאזן בין האינטרסים של כלל הגורמים המעורבים. בנסיבות העניין החליט בית המשפט המחוזי, כי אין הצדקה להעתר לבקשת הביטול, נוכח האפשרות לממש נכסים שבבעלות המשיבה, לתועלת הנושים. יתר על כן, טוען הכנ"ר, כי בקשה לביטול ההליך אינה מתאימה לנוכח השלב שבו הוא מצוי: על הפרק הצעת הסדר שהגישה המשיבה (בהמשך להחלטתי מיום 19.3.2019 במסגרת רע"א 900/19), כשבינתיים עוכב הליך מימוש הנכסים. בהקשר זה ציין הכנ"ר, כי גם אם לא תתקבל הצעת ההסדר, הרי שיתקיים דיון באשר לאפשרות מימוש נכסי המשיבה, כך שהמבקש יוכל להעלות את טענותיו בעניין לפני בית המשפט המחוזי. לבסוף טוען הכנ"ר, כי לרשותו של המבקש דרכים נוספות לבירור זכויותיו, "כגון בקשה להגשת תביעת חוב חדשה; בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על ההכרעה בתביעת החוב ואף בקשה להחרגת חוב, אשר אותן יש להגיש לבית המשפט קמא –

יובהר כי הכונס הרשמי אינו מביע עמדה לתוכן הדברים וממליץ למבקש לפנות לקבלת ייצוג על-ידי עורך דין [תוך בדיקת האפשרות להיעזר בסיוע המשפטי לאור מצבו הכלכלי]" (סעיף 21 לתשובת הכנ"ר).

6.

לאחר עיון בבקשה, בתשובות ובנספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור – להידחות. ראשית , המבקש בחר שלא להגיש ערעור על החלטת המנהל המיוחד לדחות את תביעות החוב שהגיש, ומשכך הוא אינו נושה בהליך פשיטת הרגל. הדבר שומט את הקרקע, מיניה וביה, מתחת טענותיו של המבקש כלפי המשיבה, על כך ש'ניצלה לרעה' את הליך פשיטת הרגל כשלא ציינה אותו בין נושיה. שנית , שיקול הדעת הנתון לבית המשפט המחוזי בכגון דא רחב; בנסיבות העניין מצא כי מימוש נכסי המשיבה עשוי להצמיח תועלת לנושים, ואין הצדקה להתערב בהחלטתו. שלישית , הליך מימוש הנכסים עוכב ממילא, עד שתתברר הצעת ההסדר שהגישה המשיבה, ואין חשש אפוא לפגיעה בזכויותיו של המבקש. רביעית , כפי שציין הכנ"ר, לרשותו של המבקש אפיקי פעולה נוספים לשם בירור זכויותיו. המבקש ישקול אותן, וייתן דעתו על המלצת הכנ"ר לפנות לקבלת יצוג, תוך בדיקת האפשרות להעזר בסיוע המשפטי לאור מצבו הכלכלי.

7.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור – נדחית.

לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.