רע"א 141/14 רמונה קשמה [נחמיאס] נ. בנק הפועלים בע''מ

א.

בקשת רשות על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ברנר ) מיום 19.12.13 שניתנה בגדרי ע"א 47907-10-13. עניינה של הבקשה – תנאים לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי.

רקע

ב.

המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת בגין יתרת החובה בחשבונה (תא"ק 55100-07). מתחילה נדחתה בקשת רשות להתגונן שהוגשה, וניתן פסק דין כנגד המבקשת. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – התקבל (ע"א 1360/08, פסק דין מיום 2.6.10), והתיק הוחזר לבית משפט השלום בשאלה "האם רשאי היה המשיב להעמיד את האשראי לפרעון מיידי". ביני לביני, עוכב ביצועו של פסק הדין בבית משפט זה (החלטתה של השופטת ארבל ברע"א 5070/09 נחמיאס נ' בנק הפועלים (2009), שבה נקבע, בין היתר, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המבקשת). יש לציין, כי במסגרת הליך אחר שהתנהל בין הצדדים הורה בית משפט השלום באשדוד (השופט חזק) על ביטול סירובו של המשיב לכיבוד המחאות (ע"א 23/07, פסק דין מיום 8.2.09).

ג.

בפסק דינו מיום 11.7.13 – אשר ניתן לאחר שמיעת ראיות – נעתר בית משפט השלום (השופטת הבכירה אחימן ) לתביעתו של המשיב. נאמר, כי "קביעתו של השופט חזק שהיא בבחינת השתק פלוגתא איננה רלבנטית להכרעה כאן, שכן בקביעה זו של השופט חזק הושב כביכול המצב לקדמותו כאילו לא סורבו ההמחאות. לאחר החלטה זו, נוצרה למעשה מציאות חדשה שעליה היתה אמורה רמונה [המבקשת –א"ר] לבסס את טענתה". המבקשת חויבה לשלם למשיב סך של 423,000 ש"ח, וכן חויבה בהוצאות בסך 30,000 ש"ח. ביום 10.9.13 דחה בית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת.

ד.

המבקשת עירערה על פסק דינו של בית משפט השלום (ע"א 47907-10-13), ובמקביל עתרה לעיכוב ביצועו. בהחלטתו של השופט ברנר מיום 5.11.13 נאמר, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, וכי "יש לצאת מתוך הנחה כי גם היום מאזן הנוחות נוטה לטובתה [של המבקשת – א"ר]". נקבע, כי במכלול יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין כנגד העמדת ערובות – הפקדת ערובה בסך 20,000 ש"ח בקופת בית המשפט, וצירוף ערבות צד ג' בסך 100,000 ש"ח של ערב, ששכרו החודשי ברוטו לא יפחת מ-10,000 ש"ח.

ה.

המבקשת עתרה לבית המשפט בבקשה כי יפטור אותה מהפקדת הערובה, ובבקשה כי יקבע ששכרו של הערב לא יפחת מ-5,000 ש"ח. בהחלטתו מיום 25.11.13 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה. המשיב עתר לביטולה של החלטה זו, וביום 16.12.13 נעתר בית המשפט לבקשתו.

ו.

בהחלטתו מיום 19.12.13 קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לפטור את המבקשת מהפקדת ערובה. צוין, כי בשל מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת נקבע "סכום נמוך במיוחד. אלמלא מצבה הכלכלי האמור, סכום הערבות שהה נקבע כתנאי לעיכוב הביצוע היה גבוה הרבה יותר". באשר לשכרו של הערב המיועד, הפחית בית המשפט את גובה השכר ל-5,000 ש"ח, אולם קבע כי על המבקשת להעמיד שני ערבים ששכרם החודשי לא יפחת מ-5,000 ש"ח.

הבקשה

ז.

מכאן בקשת רשות הערעור, המשתרעת על פני 65 (!) עמודים, בה נטען כי סיכויי הערעור בבית המשפט המחוזי – טובים, וכי מצבה הכלכלי של המבקשת בכי רע, ולפיכך יש לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום.

הכרעה

ח.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. בבקשה לא נטען – ובדין לא נטען – כי היא מעוררת שאלה משפטית החורגת מדל"ת אמותיה של המבקשת, ודי בכך כדי שלא להיעתר לה. על כך יש להוסיף, כי בעוד שהחלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 19.12.13, הבקשה הוגשה רק היום – 7.1.14 – כאשר לפי ההחלטה את הערובה על המבקשת להפקיד עד מחר, 8.1.14. גם לשיהוי זה נודעת משמעות בהקשר דנא.

ט.

גם לגוף הדברים איני סבור כי הבקשה מגלה עילה להתערבות. כמות שציין בית המשפט המחוזי, הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי לממש את פירות זכייתו, והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה המערערים. כך ככלל, ובפרט כשעסקינן בפסק דין כספי. הגם שבפסק הדין חויבה המבקשת בתשלום של מאות אלפי שקלים, בית המשפט המחוזי – בשים לב למצבה הכלכלי הקשה – החריגהּ מן הכלל הנזכר, וחייבהּ בהפקדת ערובה בסך 20,000 ש"ח ובהפקדת ערבויות צד ג'. מדובר, בנסיבות, בהחלטה מאוזנת ומדודה, המשקללת בין כלל השיקולים הרלבנטיים, שאינה מגלה עילה להתערבות, לא כל שכן בגלגול שיפוטי שלישי במספר.

כללם של דברים

י.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה יחד עמה. לפנים משורת הדין, ובנסיבות אף בלא שביקשתי תשובה, והגם שכבר היה על המבקשת להיערך להפקדת הערובה, יוארך המועד להפקדת הערובה עד יום א' 12.1.14.