רע"א 1440/14 יאקאב בלומה נ. קרן הדדי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) מיום 29.1.2014 בת"א 30860-10-10 בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למינוי מומחים רפואיים בתחומים שונים.

1.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ), ילידת 1936, נפגעה ביום 6.11.2003 בתאונת דרכים. כתב התביעה שהגישו המבקשים כלל בקשה למינוי מומחים בתחומים הבאים: פסיכיאטריה, נוירולוגיה, גריאטריה, רפואה פנימית, כירורגיה אורטופדית, א.א.ג ושיקום. בהחלטתו מיום 23.11.2011 קבע בית משפט קמא, כי "בשלב הנוכחי יש מקום להסתפק במינוי מומחה בתחום הגריאטרי ... מומחה זה יתייחס לכל שהוא יכול להקיף בכל הקשור למצב התובעת 1 [המבקשת - צ.ז.] לפני התאונה דנן ואחריה ... בהמשך הדרך ניתן יהיה לשקול מינוי מומחים נוספים לתובעת זו, בין אם המומחה הגריאטרי ימליץ על כך מיוזמתו בין אם לאו".

2.

בחוות דעתו של המומחה בתחום הגריאטריה נאמר כי המבקשת נותרה עם מוגבלות אורטופדית "וקביעת הנכות לבעיותיה אלה הינה מעניינו של אורטופד". המומחה עמד על כך שבהיבט הגריאטרי היתה לתאונה השפעה זמנית על כושר הפעולה הכללי של המבקשת וזאת למשך תקופה מוערכת של כשנה. עוד קבע המומחה כי המבקשת נמצאת עתה במצב סיעודי מלא ומצב זה אינו צפוי להשתנות בעתיד, אך הוסיף וציין כי לדידו לא מתקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבה זה. המומחה ביסס אמירה זו על תיעוד רפואי שממנו עולה, כי כבר במועד התאונה או בסמוך לה החלה אצל המבקשת ירידה בתפקוד הקוגניטיבי. לאחר שנתקבלה חוות דעתו של המומחה בתחום הגריאטרי עתר בא כוח המבקשת למינוי מומחים נוספים בתחום האורטופדי והתחום הפסיכיאטרי. בהחלטה מיום 1.12.2011 קבע בית משפט קמא, כי יש למנות מומחה אורטופדי, וכי "לפחות בשלב זה" אין מקום למינוי מומחה פסיכיאטרי. ביום 25.11.2013 נחקר המומחה בגריאטריה על חוות דעתו.

3.

ביום 20.1.2014 הגישו המבקשים בקשה נוספת למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי וכן למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. בית המשפט דחה את הבקשה בהסבירו כי מחקירת המומחה עלה, כי תחום מומחיותו "מכסה את כל הנחוץ בענייננו" וכי "חוות דעת נוספת לא תתרום". עוד הוסיף בית המשפט, כי המומחה לא נדרש בחוות דעתו לעניינים שאינם בתחום מומחיותו, ואף שמומחה זה לא ידע לנקוב בשם מפורש של מחלה ממנה סובלת המבקשת, כך גם רופאים אחרים שטיפלו בה תיארו את המחלה כ"שטיונית" ולא נקבו בשמות מפורשים יותר.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

4.

בבקשתם טוענים המבקשים למספר פגמים שנפלו בהחלטת בית משפט ומדגישים, כי אם החלטה זו לא תבוטל ייגרם למבקשת ולבני משפחתה "עוול משווע" שכן לא יינתן לה יומה בפני בית המשפט להוכיח כי הנזק שנגרם לה מקורו בתאונת הדרכים אליה נקלעה. בין היתר נטען, כי לא היה מקום להתייחס למומחה בתחום הגריאטרי כמומחה "יודע כל" מקום שבו אף המומחה עצמו הסביר כי למצבה של המבקשת יש היבטים נוירולוגים אשר אינם נמצאים בתחום מומחיותו. עוד נטען, כי עדויות בני משפחת המבקשת ושכנותיה על כך שהמבקשת היתה צלולה ותפקדה היטב עובר לתאונה בצירוף סמיכות הזמנים בין התאונה לבין ההידרדרות במצבה - עולים כדי ראשית הראייה הנדרשת למינוי מומחים בתחומים המבוקשים. לבסוף נטען, כי קביעת בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם קביעות שונות של בית משפט זה, וביניהן, כי מקום בו מתעורר ספק יש להורות על מינוי מומחה וכי אין להותיר את ההכרעה למינוי מומחה רפואי מסוים בידי מומחה רפואי אחר.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון באת לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מבלי שתתבקש תשובה.

המבקשים מפנים בבקשתם להחלטתי ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.2012) להלן: עניין פלונית ) שבה נאמר, כי אף שקיימת פרקטיקה מקובלת שלפיה בית משפט נעזר במומחה אותו מינה מטעמו לצורך החלטה האם יש מקום למינוי מומחה בתחום אחר, "יש להימנע מהעברת ההחלטה למומחה". עוד נאמר בהחלטה זו, כי מקום בו יש ספק באשר לצורך במינוי מומחה בתחום נוסף וכאשר קיימת זיקה בין תחום המומחיות של המומחה שמונה לבין זה של המומחה שמינויו מתבקש - ניתן להיעזר בחוות דעתו של המומחה שמונה לצורך הכרעה. בהחלטה זו נאמר גם, כי ייתכן שאין מקום לנהוג בדרך זו כאשר "עלה בידי התובע לבסס את בקשתו למינוי המומחה הנוסף". אינני סבור, כי יש להסיק מעניין פלונית לענייננו, כפי שמבקשים המבקשים. ראשית , בענייננו נראה, כי בית משפט קמא לא 'העביר' את קבלת ההחלטה בשאלת מינויים של מומחים נוספים לידי המומחה בתחום הגריאטריה שהרי בהחלטה הראשונה בעניין זה מיום 23.11.2011 צוין מפורשות כי לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה ישקלו מינויים של מומחים נוספים "בין אם המומחה הגריאטרי ימליץ על כך מיוזמתו בין אם לאו ". שנית , נראה, כי בענייננו, בין היתר, בשל הספק שהתעורר בצורך במינוי מומחים נוספים, ביקש בית המשפט להיעזר בחוות דעתו של מומחה אשר תחום מומחיותו משיק , במידה זו או אחרת, לתחומי המומחיות של המומחים שמינויים מתבקש, בפרט נוכח נסיבות המקרה ומאפייניה של המבקשת (והשוו לרע"א 809/13 ראובני נ' קוסטה, פסקה 5

(5.5.2013) ולרע"א 5966/98 מורוזוב נ' מלכה (22.11.1998)). כלומר בענייננו לא מתקיים חשש שבית המשפט העביר הלכה למעשה את ההכרעה בשאלת מינוי המומחים הנוספים לידי המומחה או שבית המשפט הסתייע במי שתחום מומחיותו מנותק מתחום המומחיות של המומחה שמינויו התבקש. יתרה מכך, בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי התרשם מכך שאכן תחום מומחיותו של המומחה שמונה "מכסה את כל הנחוץ בענייננו", בין היתר, נוכח דברי המומחה בחקירתו כי העיסוק במחלות והפגיעות הרלבנטיות לענייננו ובאוכלוסיית הגיל אליה משתייכת המבקשת נעשה בדרך כלל על-ידי רופאים גריאטריים אף שאין להם מומחיות "פורמאלית" במחלות ופגיעות אלה. חיזוק למסקנה זו מצא בית המשפט בכך שגם בידי רופאים בעלי מומחיות שונה, אשר טיפלו במבקשת, לא עלה לאפיין את מחלתה של המבקשת מפורשות, זאת בדומה למומחה מטעם בית המשפט.

הנה כי כן, בענייננו לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא להסתייע בחוות דעתו של מומחה גריאטרי לצורך הכרעה בשאלת מינויים של מומחים רפואיים נוספים שתחום מומחיותם

משיק לזה של המומחה שמונה. בנסיבות, קיבל בית המשפט את עמדת המומחה שמונה, לאחר שזה נחקר, לפיה אין צורך במינוי מומחים בנוירולוגיה ובפסיכיאטריה ודי בחוות דעתו בהיבטים אלה, ואיני סבור שיש ליתן למבקשים רשות לערער על החלטת ביניים זו, שלא נפלה בה טעות בולטת שתצדיק בירור הסוגיה במסגרת ערעורית כבר בשלב זה. ככל שהסוגיה תישאר רלוונטית גם לאחר מתן פסק הדין, ולרקע מכלול הקביעות שתהיינה בו, יוכלו המבקשים להתייחס גם לסוגיה זו במסגרת ערעור בזכות, היה ויוגש.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.