רע"א 1440-24 רע"א 1440-24

1.בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט י' שפסר) בת"א 62982-06-23 מיום 06.02.2024. בהחלטה זו נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטת אותו מותב מיום 18.09.2023, במסגרתה חויב המבקש בהפקדת ערובה.

2.הרקע והעובדות הדרושים לעניין פורטו בהחלטה מיום 18.09.2023, וכן בפסק הדין שניתן ביום 16.01.2024 בהליך ת"א 23861-10-19 ולא ראיתי טעם לחזור על הדברים מבראשית. די אם אציין כי התביעה במסגרתה התקבלה ההחלטה היא תביעה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו למבקש קיימת זיקת הנאה אישית בחלק ממקרקעי המשיבה. כן יצוין, כי מדובר בהליך שני בנדון, זאת לאחר שהליך קודם נמחק על-ידי המבקש בהמשך להערות בית המשפט בדבר סיכויי ההליך (ת"א 2234-08-22).

3.זו לשון ההחלטה מושא הבקשה שלפניי:

"אחר עיון בבקשה ובתגובה לה, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי לחיוב התובע בהפקדת ערובה. כפי שצוין בהחלטתי, מדובר בהליך שני שהגיש התובע בעניין זה, לאחר שהליך זהה שהוגש על ידו קודם לכן נמחק לבקשתו לאור סיכוייה הקלושים של תביעתו. אין שינוי משמעותי במצב זה. גם מצבו הכלכלי של התובע מורכב ביותר, הוא מצוי בחובות ובהליכי גביה במסגרת תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל, ובהתאם לא שילם גם את הוצאות המשפט שנפסקו לטובת הנתבעת בהליך קודם. פסק דינו של בית משפט השלום לפיו נדחתה תביעה לפינויו מהכנס והיוותרותו כדייר מוגן בו, אינה משנה מהמצב האמור, ואין כל סיבה לחייב את הנתבעת לנקוט בהליכי פינוי והוצאה לפועל כנגד התובע (שהיקפם ותוצאותיהם אינם ברורים), כדי לזכות בהוצאותיה, ככל שיפסקו כאלה לזכותה. לפיכך לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי ואני דוחה את הבקשה".

4.בבקשה שלפניי נטען, בעיקרו של דבר, כי בית משפט קמא שגה עת קבע כי לא חל שינוי בנסיבות לאור דחיית תביעת הפינוי נגד המבקש. דחייה זו, לשיטת המבקש, היא בעלת נפקות במישור זיקת ההנאה הנטענת בתביעתו באופן המשפר את סיכויה ומצדיק להימנע מחיובו בהפקדת ערובה. כן נטען, בהקשר זה, כי המבקש נמצא בהליך של שיקום כלכלי.

5.לאחר עיון, מצאתי כי דין הבקשה שלפניי להידחות.

6.הלכה היא עמנו כי החלטות בעניין הפקדת ערובה הן החלטות דיוניות המסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים שבהם הוכח, ברף הנדרש, כי החיוב בהפקדת ערובה עלול לפגוע באופן בלתי מידתי בזכות הגישה לערכאות של התובע (רע"א 3255/18 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון, פסקה 9 (11.07.2018)). בבקשה שלפניי כלל לא נטען כי אלו הם פני הדברים, ולא צורפה כל אסמכתא בנדון. כל שנטען הוא כי בית משפט קמא שגה בקביעתו, אך בכך אין די. אשר על כן, מצאתי, כי מקרה זה לא בא בקהל אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

7.הבקשה נדחית אפוא, בלי צו להוצאות.