רע"א 1490/01 שרה טוללה נ. עו"ד אמיר רוזנצוייג, כונס הנכסים

1.המשיב מס' 3, שהוא בנה של המבקשת (להלן - "הבן"), קיבל מהמשיב מס' 2 (להלן - "הבנק") הלוואה בסך 230,000 ש"ח, אחרי שהציג חוזה מכר לפיו רכש מהמבקשת את זכויות הבעלות שלה בדירתה ואחרי שהזכויות שרכש מושכנו לטובת הבנק והמישכון נרשם אצל רשם המשכונות. משום מה, שולם סכום ההלוואה למבקשת ולא לבן, בשיק לפקודתה שעליו הודפסו המלים "לא סחיר", שהופקד בחשבונה של המבקשת. משלא עמד הבן בתשלומי ההלוואה נקט הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון, לרבות הליכים לפינוי המבקשת מן הדירה.

המבקשת הגישה בבית המשפט המחוזי תובענה, על דרך של המרצת פתיחה, שבה ביקשה להצהיר כי חוזה המכר שלפיו מכרה לבן את זכויות הבעלות שלה בדירה בטל וכן בטלה התחייבותה לרישום משכנתא. במסגרת התובענה ביקשה צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפנותה מן הדירה או למכור את הדירה, עד למתן פסק הדין. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט), בהחלטתו מיום 21.2.01, דחה את הבקשה לצו מניעה זמני. מכאן בקשתה להרשות לה לערער על ההחלטה שבמסגרתה ביקשה לעכב את הליכי הפינוי. הבנק והבן השיבו על הבקשה האחרונה.

2.בהחלטתי מיום 26.2.01 (להלן - "ההחלטה הראשונה") נעתרתי לבקשה לעכב את הליכי הפינוי עד להחלטה בבקשה להרשות ערעור בתנאים שנזכרו שם. באי כוח בעלי הדין נתבקשו להודיע "אם מקובל עליהם שהחלטה זאת תראה גם כהחלטה בבקשת הרשות לערער לגופה". בא כוח המבקשת הודיע כי הדבר מקובל עליו ואילו בא כוח הבנק הודיע כי הוא עומד על כך שיש לדחות את הבקשה להרשות ערעור. לפיכך נתבקשה ונתקבלה תשובתו של הבנק לגופה של הבקשה להרשות ערעור. בתשובתו חזר הבנק על הטענות שהעלה בתשובתו לבקשה לעכב את הליכי הפינוי. כמו כן טען כי לא היה מקום להתייחס לתצהיר שהגיש הבן לבית משפט זה, בין היתר, משום שהתצהיר לא הוגש לבית המשפט המחוזי והבן לא נחקר על תצהירו.

3.חזרתי ועיינתי בבקשה להרשות ערעור ובתשובה לה והחלטתי לתת רשות לערער ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל מן הטעמים שפורטו בהחלטה הראשונה. ההליכים שננקטו לפינוי דירתה של המבקשת יעוכבו עד למתן פסק הדין בתובענה שהגישה לבית המשפט המחוזי, בתנאי שהמבקשת המציאה "ערובות כספיות נאותות להבטחת הנזקים שיגרמו לבנק עקב העיכוב" כפי שקבע רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהתאם לאמור בהחלטה הראשונה.