רע"א 1490/01 שרה טוללה נ. עו"ד אמיר רוזנצוייג, כונס הנכסים

1.המשיב מס' 3, שהוא בנה של המבקשת (להלן - "הבן"), קיבל מהמשיב מס' 2 (להלן - "הבנק") הלוואה בסך 230,000 ש"ח, אחרי שהציג חוזה מכר לפיו רכש מהמבקשת את זכויות הבעלות שלה בדירתה ואחרי שהזכויות שרכש מושכנו לטובת הבנק והמישכון נרשם אצל רשם המשכונות. משום מה, שולם סכום ההלוואה למבקשת ולא לבן, בשיק לפקודתה שעליו הודפסו המלים "לא סחיר", שהופקד בחשבונה של המבקשת. משלא עמד הבן בתשלומי ההלוואה נקט הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון, לרבות הליכים לפינוי המבקשת מן הדירה.

המבקשת הגישה בבית המשפט המחוזי תובענה, על דרך של המרצת פתיחה שבה ביקשה להצהיר כי חוזה המכר שלפיו מכרה לבן את זכויות הבעלות שלה בדירה בטל וכן בטלה התחייבותה לרישום משכנתא. במסגרת התובענה ביקשה צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפנותה מן הדירה או למכור את הדירה, עד למתן פסק הדין.בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט), בהחלטתו מיום 21.2.01, דחה את הבקשה לצו מניעה זמני. מכאן בקשתה להרשות לה לערער על ההחלטה שבמסגרתה ביקשה לעכב את הליכי הפינוי. הבנק והבן השיבו על הבקשה האחרונה.

2.טענתה העיקרית של המבקשת היא כי חתימתה על כל המסמכים שעליהם, כביכול, חתמה, ובעיקר על חוזה המכר ועל מסמכי המישכון זוייפו. כך זוייפה גם חתימתה על גבי השיק שהוציא הבנק לפקודתה. ממילא גם לא קיבלה את הסכום. כל זיופי החתימות נעשו במירמה על ידי הבן שנטל כפי שנראה את כספי ההלוואה. הדבר נודע לה מפיו של בן אחר שלה, אחרי שפקידי ההוצאה לפועל הודיעו לה שעליה לפנות את דירתה.

בתשובתו של הבן לבקשה, שנערכה בצורת תצהיר, אימת את כל טענותיה של המבקשת ואף הוסיף עליהן. בשל חשיבותם של הדברים, יצוטטו להלן כלשונם:

"2. אני מצהיר בזאת, שכל המסמכים הכוללים הסכם ביני לבין אמי טוללה שרה, הוכנו על ידי וזוייפו החתימות על ידי ולאמי לא היתה כל ידיעה על קיומם והפצתם של המסמכים הנ"ל.

3.כמו כן אני מצהיר כי אמי מעולם לא התייצבה בפני פקיד בנק "משכן" בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ ולא בפני עו"ד כריים שפיק, נוטריון. בפני עו"ד כריים שפיק התיצבה בשליחותי אשה אחרת, אשר הזדהתה בפניו עפ"י תעודת הזהות של אמי, אשר אני מסרתי לידיה.

4.כל המעשים הנ"ל נעשו על ידי, כשלאמי לא היתה יד ורגל בנעשה ועשיתי זאת כתוצאה מהסתבכותי בהימורים, אשר גררו הפסדים כספיים גבוהים ביותר ואיומים מצד הזוכים על חיי."

3.אכן, בית המשפט המחוזי התרשם - על פי דבריה של המבקשת בחקירתה לפניו - ש"אין לבסס ממצא, גם לא ממצא לכאורי" על תצהירה ועל דבריה. אולם, הודיותיו המפורשות של הבן בתצהירו, שצוטטו לעיל, יש בהן כדי להטות את כף הסיכויים לכאורה של הבקשה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל לטובתה של המבקשת.

לפיכך אני מורה כי עד להחלטה בבקשה להרשות ערעור יעוכבו ההליכים שננקטו לפינוי דירתה של המבקשת, בתנאי שהמבקשת תמציא ערובות כספיות נאותות להבטחת הנזקים שיגרמו לבנק עקב העיכוב, כפי שיקבע רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, על פי בקשה שיגיש בא כוח הבנק תוך 3 ימים.

4.באי כוח בעלי הדין יודיעו לבית המשפט תוך 10 ימים אם מקובל עליהם שהחלטה זאת תראה גם כהחלטה בבקשת הרשות לערער לגופה.