רע"א 154/00 סלימאן עבד אלמג'יד נ. נעימה עבד אלרחים רשיד

ביום 22.2.00 קבע כב' הרשם זולטי כי על המבקש להפקיד ערבון בסכום של 5.000 ש"ח. נקבע כי על המבקש להפקיד את הערבון בתוך 20 ימים. הרשם זולטי ציין, אגב כך, כי "אך ורק תחת ההנחות המקלות ביותר ניתן לראות בבקשת רשות הערעור בקשה המגלה עילה".

המבקש לא הפקיד הערבון במועד.

ביום 28.5.00 ניתנה החלטה נוספת בעניינו של המבקש. כב' הרשם זולטי הורה כי המבקש יפרט בתוך 5 ימים מדוע לא הופקד על ידו הערבון במועד, ו"מדוע לא תדחה הבקשה כמצוות תקנה 431". בהחלטה נאמר כי "העדר תגובה יביא לדחייה מיידית של הבקשה מבלי שיתקיים בה דיון נוסף".

ביום 4.6.00 הגיש המבקש הודעה שעיקרה הוא בקשה לאפשר לו לשלם את סכום הערבון בתשלומים. כב' הרשם זולטי דחה את הבקשה. עקב מחדלו של המבקש, ובהעדר טעם למחדל, נדחתה הבקשה ליתן רשות ערעור.

המבקש לא הרפה. ביום 21.6.00 הגיש המבקש תגובה מנומקת להחלטה האמורה. הוא הסביר כי הוא שהה בחו"ל בעת שניתנה ההחלטה בדבר הפקדת ערבון. הוא שב וטען כי "מצבו הכלכלי ממשיך להיות קשה", ושאלמלא כן הוא "היה מפקיד את הערובה ללא כל דיחוי או היסוס".

הפעם נשלח אל המבקש מכתב מאת עו"ד דני בן טובים, המבהיר למבקש כי הדרך הפתוחה בפניו היא הגשת ערעור על החלטת הרשם. מכתב זה נשלח אל המבקש ביום 17.8.00. עוד המכתב יוצא, והמבקש מגיש הודעה לפיה הוא גייס את סכום הערובה המבוקש. הוא עתר להתיר לו להפקיד את הערבון. ההודעה היא לקונית וסתמית. אין היא מפרטת את הטעמים שעל יסודם יש להעניק למבקש ארכה להפקדת הערבון, וזאת באיחור ניכר כל כך, ומבלי שהתבקשה וניתנה ארכה מטעם בית המשפט. הבקשה גם אינה מניחה טעם מספיק לביטול ההחלטה אודות דחיית הבקשה ליתן רשות ערעור, החלטה שכבר התקבלה.

גרירת ההליך מעיקה על בעל הדין האחר. היא עלולה לעקור מההליך המשפטי את אותו יסוד מעשי נחוץ של ודאות וסיום. על המבקש רשות לערער להקפיד על לוח הזמנים שנקבע על ידי בית המשפט, ולעתור מבעוד מועד לשינויו. אין המבקש יכול לאמץ לעצמו לוח זמנים "פרטי" ולהגיש מפעם לפעם בקשות חדשות, בהתעלם מהחלטות קודמות.

משנקבע כי בקשת הרשות נדחתה - שוב לא ניתן להפקיד את הערבון, והחיות בדרך זו את הבקשה. לא הייתי מרחיב כל כך בעניין פשוט זה, אלמלא היה המבקש בלתי מיוצג, דבר המחייב הסבר מפורט יותר.

הבקשה להפקדת ערבון - נדחית.