רע"א 157/14 פזומט מקבוצת פז בע"מ נ. נירם חומרי גלם וציוד דפוס בע"מ

1.

לפניי שלוש בקשות רשות ערעור, המופנות נגד שלוש החלטות שונות שניתנו בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט פרופ' ע' גרוסקופף ). בכל אחת מן ההחלטות אושרה, בנפרד, תובענה ייצוגית. כפי שיוסבר, קיים דמיון רב בין בקשות האישור וכן בין ההחלטות מושא הבקשות. על כן החלטתי לדון בבקשות רשות הערעור במאוחד.

2.

עסקינן במספר הליכים ייצוגיים שהוגשו נגד נתבעות שונות, שהן חברות דלק (המבקשות ברע"א 157/14, להלן – פז ; המבקשות ברע"א 162/14, להלן – דלק ; והמבקשת ברע"א 456/14, להלן – סונול ). בכל ההליכים הועלו טענות דומות הנוגעות להסדרים מיוחדים לבעלי עסקים שמפעילות חברות הדלק. הסדרים אלה, שקיים ביניהם דמיון, מכונים "פזומט" (אצל פז) ו-"דלקן" (אצל דלק וסונול) (להלן ביחד – ההסדרים העיסקיים ). בהסדרים האמורים מתאפשר ללקוחות העיסקיים לבצע את התדלוק בתחנה באמצעות התקן אלקטרוני המותקן ברכב או באמצעות כרטיס מגנטי. כמו כן הלקוחות שהצטרפו לאחד ההסדרים משלמים לחברת הדלק הרלוונטית במרוכז את העלות הכוללת של הדלק שנרכש מדי חודש. כלומר, התשלום עבור הדלק אינו נעשה בעת התדלוק. בקשות האישור מתמקדות במחירו של ליטר סולר שחברות הדלק גובות במסגרת הסדרים אלה. יצוין, כי מחירו של הסולר אינו נתון לפיקוח, ועל כן קיימת שונוּת במחירי הסולר בין חברות הדלק ואף בין תחנות הדלק. בכל ההסדרים העיסקיים שיטת התמחור של הסולר מבוססת על שני משתנים. המשתנה הראשון מכונה "מחיר מחירון" (או "מחיר מומלץ לצרכן"). ממחיר המחירון מנוכה המשתנה השני, רכיב המכונה "הנחה". רכיב זה מסוכם עם כל אחד מן הלקוחות של ההסדר העיסקי, היינו הוא עשוי להשתנות מלקוח ללקוח. בעת החתימה על ההסכם מול הלקוח העיסקי, המחיר הסופי לליטר סולר (היינו, "מחיר המחירון" בניכוי ה"הנחה") הינו נמוך, ככלל, מהמחיר שמשלם לקוח המגיע לתחנת הדלק באופן מזדמן, קרי בלא שהצטרף להסדר העיסקי (להלן – לקוח מזדמן ). הטענה המרכזית בכל בקשות האישור היא שחברות הדלק נוהגות להעלות עם הזמן, ומפעם לפעם, את הרכיב של "מחיר המחירון", בלא לעדכן את רכיב ה"הנחה". הדבר נעשה, על פי הטענה, בלא ליידע על כך את הלקוח העיסקי. כתוצאה מכך, מאמיר מחירו של ליטר סולר לצרכן העיסקי ובמקרים רבים הוא גבוה יותר מזה המשולם על ידי לקוח מזדמן.

3.

לטענת המשיבים, חברות הדלק מטעות את הלקוחות העיסקיים בעת כריתת ההסכם, בכך שהן גורמות ללקוחות לסבור שהם ישלמו מחיר נמוך יותר מזה המשולם על ידי לקוח מזדמן במשך כל התקופה בה ההסכם יעמוד בתוקפו. לצד טענת ההטעיה, מוסיפים המשיבים וטוענים כי חברות הדלק נוהגות בחוסר תום לב בהקשר להסדרים העיסקיים. כמו כן, הועלו טענות הנוגעות לפרשנות ההסדרים עצמם, קרי שפרשנותם הנכונה של ההסדרים היא שאין לגבות מלקוח עיסקי מחיר גבוה מזה המשולם על ידי לקוח מזדמן. יוזכר, כי קיימים הבדלים שונים בין בקשות האישור נגד כל אחת מחברות הדלק (כך למשל, בבקשות האישור נגד פז ודלק נטען לתנאי מקפח בחוזה אחיד, בעוד שבבקשת האישור נגד סונול לא נטענה טענה כאמור). אולם, הטענות המרכזיות בבקשות האישור דומות מאוד ונוכח התוצאה אליה הגעתי איני רואה מקום להרחיב בדבר ההבדלים שבין הטענות השונות.

4.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט פרופ' ע' גרוסקופף ) החליט בנפרד לאשר את התובענות הייצוגיות נגד פז, דלק וסונול. יצוין, כי בשלב מסוים שקל בית המשפט המחוזי אם לאחד את הדיון בבקשות האישור. בסופו של דבר החליט בית המשפט המחוזי שלא להורות על איחוד הדיון כאמור. זאת, נוכח טענותיהן של חברות הדלק, כי עניינה של כל אחת מהן שונה מאלה של הנתבעות האחרות. עם זאת, על אף שהדיון לא אוחד כאמור, מצא בית המשפט המחוזי ליתן החלטה מרכזית ומנומקת לגבי אחת מחברות הדלק (סונול), ולהפנות לאותה החלטה בהחלטות שניתנו לגבי חברות הדלק האחרות (פז ודלק). יודגש, כי לגבי כל אחת מהחברות התייחס בית המשפט גם לטענות הפרטניות שהועלו בעניינן. עוד יצוין, להשלמת התמונה, כי נגד סונול הוגשה בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית, וזו אושרה לאחרונה (על החלטה זו הוגשה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור והיא תלויה ועומדת – רע"א

8861/14). בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה אף נגד חברת דלק נוספת, דור-אלון אנרגיה בישראל בע"מ (1989), בה הועלו טענות דומות כלפי ההסדר העיסקי המופעל על ידה.

5.

עיינתי בטענות המבקשות ובתשובותיהם של המשיבים. לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשות רשות הערעור, בלא לדון בטענותיהם של בעלי הדין לגופן. לא שוכנעתי שהמבקשות הצליחו להציג טעמים המלמדים כי יש לבחון כבר בשלב הדיוני הנוכחי את הטענות לגופו של עניין. מסקנתי זו מתבססת על השיקולים שהותוו ברע״א 8761/09 סלקום ישראל נ׳ פתאל (6.5.2010) (להלן – עניין סלקום ) לעניין אופן הדיון בבקשות רשות ערעור על החלטות המאשרות תובענות ייצוגיות. בענייננו, דומה כי יש ליתן משקל משמעותי לתבחין העוסק במשקלן של השאלות המתעוררות בבקשות רשות הערעור ביחס לאלה שנותר לדון בהן במסגרת ההליכים הייצוגיים. החלטותיו המנומקות של בית המשפט המחוזי מתייחסות בהרחבה למרבית הסוגיות המורכבות העומדות בבסיס ההליכים היצוגיים שיזמו המשיבים. איני מתעלם מכך שקיימות שאלות משפטיות ועובדתיות שנותרו פתוחות ושבית המשפט המחוזי לא התייחס אליהן בהרחבה בהחלטותיו. עם זאת, בסופו של דבר התרשמותי היא שבית המשפט המחוזי בחן לעומקן את הסוגיות המרכזיות שההליכים דנא מעוררים. בהתחשב בכך, ונוכח העובדה שיתר השיקולים שנמנו בעניין סלקום אינם מטים את הכף לכאן או לכאן, הגעתי לכלל מסקנה שלא יהיה זה מוצדק להידרש לטענותיהם של בעלי הדין בשלב הדיוני בו אנו נמצאים. להשקפתי יהיה זה יעיל יותר אם ההליכים ימשיכו להתנהל כסדרם בערכאה הדיונית. מיותר לציין שטענות בעלי הדין שמורות להם, במובן זה שערכאת הערעור תוכל לבחון לגופן את הטענות שהועלו בבקשות רשות הערעור, היה ויוגש ערעור על פסקי הדין שיינתנו בכל אחד מההליכים.

6.

אשר על כן הנני מורה על דחייתן של שלוש בקשות רשות הערעור ברע"א 157/14, רע"א 162/14 ורע"א 456/14. כאמור, טענותיהם של בעלי הדין שמורות להם. המבקשות ברע"א 157/14 תישאנה בשכר טרחה בסך 30,000 ש"ח לטובת כל המשיבות (ביחד) בהליך האמור; המבקשות ברע"א 162/14 תישאנה בשכר טרחה בסך 30,000 ש"ח לטובת המשיבים 3-1 דשם ובסכום זהה לטובת המשיבה 4; והמבקשת ברע"א 456/14 תישא בשכר טרחה בסך 30,000 ש"ח לטובת המשיבה באותו הליך.