רע"א 1590-23 רע"א 1590-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 23.2.2023, על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת העמיתה ש' דברת) מימים 28.12.2022 ו-1.2.2023 בע"א 60447-11-20, בגדרן נקבע כי ההכרעה בערעור ובערעור שכנגד שהגישו הצדדים תיעשה על בסיס טיעוניהם הכתובים, ללא השלמת טיעון בעל פה.

2.ביום 27.2.2023, ימים ספורים לאחר הגשת הבקשה, ניתן פסק דין בערעורי הצדדים. חרף האמור, עתרה המבקשת בהודעתה מיום 19.3.2023 למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור לגופה. בתוך כך טענה, כי היה על בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשה שהגישה לו ביום 23.2.2023, ולעכב את מתן פסק הדין עד להכרעה בבקשה שלפניי, וכי ממילא לא היה מקום להכריע בבקשה זו בד בבד עם מתן פסק הדין שעיכובו התבקש. עוד העלתה המבקשת טענות ערעוריות באופיין נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר לשיטתה ממחישות את הצורך לדון בהשגותיה במסגרת הבקשה שלפניי.

3.דין בקשת רשות הערעור להימחק.

על פי הכלל, משניתן פסק דין בהליך העיקרי, רואים את החלטות הביניים שניתנו בהליך כנבלעות בו, ומשלב זה לא ניתן להשיג עליהן אלא במסגרת השגה על פסק הדין בכללותו (ראו מיני רבים: רע"א 7133/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' י.מ האחים שמואלי בע"מ (10.11.2021); רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן, פסקה 7 (21.9.2010); רע"א 430/10 שושן נ' גלוברנדס סוכניות 2007 בע"מ (2.3.2010); רע"א 2369/09 לגין אריזות מזון בע"מ נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (20.4.2009)). לא מצאתי כל טעם לסטות מן הכלל האמור.

הבקשה נמחקת, אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.