פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1600/07
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 17.1.07 בעי"א 1993/05 ו-1975/05 שניתן על ידי כבוד השופטים י'
גריל, סגן-נשיא, ר' חפרי-וינוגרדוב, מ' פינקלשטיין
בשם המבקש:
עו"ד עדי קלורין
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י' גריל, סגן-נשיא, ר' חפרי-וינוגרדוב ומ' פינקלשטיין) בע"א 1993/05 מיום 17.1.07, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור שהגיש המבקש על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן: חוק הנכים ), ואילו ערעור שהגיש המשיב, נדחה.
2.
המבקש, יליד 1979, התגייס לשירות סדיר בצה"ל ביום 10.9.1999. קודם לגיוסו החל ללמוד באוניברסיטת חיפה בעתודה אקדמית. המבקש לקה במחלת נפש (סכיזופרניה) סמוך לאחר גיוסו. ביום 27.9.00 נקבע לו פרופיל 21 והוא שוחרר משירותו הצבאי. המבקש תבע להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים. לטענתו, תנאי השירות גרמו להתפרצות המחלה. המשיב סירב להכיר בתביעתו וטען להעדר קשר סיבתי בין המחלה לשירות הצבאי. ועדת הערעורים אליה פנה המבקש החליטה להכיר בקשר סיבתי של החמרת המחלה וקבעה כי המחלה ממנה סובל המבקש הוחמרה בזמן ועקב השירות הצבאי בשיעור של שליש (33%) מהנכות. על פסק דינה של ועדת הערעורים הגישו הן המשיב והן המבקש ערעורים לבית המשפט המחוזי שהדיון בהם אוחד.
3.
בית המשפט המחוזי החליט, כאמור, לקבל את ערעור המבקש בחלקו וקבע כי שיעור החמרת מחלת הסכיזופרניה של המבקש עקב שירותו הצבאי, עומד על 50%. בית המשפט נימק את התערבותו בכך שנכון הוא שתסמינים של הפרעה נפשית אובחנו אצל המבקש עוד טרם גיוסו, אולם המבקש לא היה חולה בפועל במחלה טרם גיוסו.
4.
המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי והוא שב ומבקש שייקבע כי המחלה נגרמה עקב השירות בהתאם לפסק הדין שנקבע בדנ"א 5443/00 קצין התגמולים נ' אביאן , פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: הלכת
אביאן ). לחלופין, מבקש הוא לייחס לשירות שיעור החמרה גבוה בהרבה מזה שנקבע, בסך של 90% לפחות. לטענתו, מדובר בשאלה משפטית מובהקת שכן בית המשפט לא יישם באופן נכון את ההלכות המחייבות לפיהן ראוי להכיר בקשר סיבתי של "גרימה", שמשמעו הכרה מלאה בנכות הנובעת מהמחלה כתוצאה מהשירות. המבקש טוען עוד כי לא כל בעיה ממנה סבל עובר לגיוס, יכולה להיחשב כתסמינים של המחלה. המבקש מבקש להפעיל מדיניות מקלה וברוחב לב כלפיו, כחייל.
5.
עיינתי בבקשה על נספחיה והגעתי למסקנה כי דינה להידחות. עיון בבקשה מעלה כי טענות המבקש אינן אלא כנגד האופן בו יישם בית המשפט המחוזי את ההלכה הפסוקה, לרבות הלכת אביאן, ובכך לא די, כידוע, על מנת להצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). קביעת קשר של החמרת מחלה בעת ועקב השירות, וקביעת שיעורה של החמרה כזו, עניינן עובדתי-רפואי, הנעוץ בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הנדון (רע"א 5767/04 רזנאבי נ' קצין תמלוגים (לא פורסם, 5.6.2005)). כאמור, ועדת הערעורים ביססה החלטתה על יסוד סימנים של מצוקות נפש מהם סבל המבקש טרם גיוסו, והלחץ הנוסף שחווה בעת הטירונות. הוועדה קבעה, ובית המשפט המחוזי אימץ קביעה זו, כי הלחצים והענישה המשמעתית בתחילת הטירונות גרמו להחמרת המצב, אך לא נמצא מקום למסקנה כי המחלה נגרמה עקב תנאי השירות. בית המשפט המחוזי אימץ את הקביעות העובדתיות ואת ממצאי הוועדה, אך בחר להתערב בקביעת שיעור החמרת המחלה, לאור העובדה שהמבקש לא היה חולה במחלה בפועל טרם גיוסו. מאחר וטענותיו של המבקש אין עניינן אלא ביישום ההלכה הפסוקה על המקרה דנן, אין מקום להתערבות נוספת של בית משפט זה.
לסיכום, ברי כי המחלה עימה המבקש מתמודד קשה ומסבה כאב רב לו ולמשפחתו. יחד עם זאת, לא הובא בפניי טעם שיצדיק מתן רשות לערער במקרה דנן ועל כן, אין מנוס, לצערי, מדחיית הבקשה.
הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א באב התשס"ז
(5.8.07).
ש ו פ ט ת