רע"א 5767/04 אבי רזנאבי נ. קצין תמלוגים

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' יעקבי-שווילי, מ' נאמן וי' גריל), בו נדחה, בדעת רוב, ערעור המבקש על החלטת וועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959 בדבר קשר סיבתי בין נכותו לבין שירותו הצבאי.

2.המבקש הגיש תביעה להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים, בגין מחלת נפש שלקה בה, לטענתו, עקב שירות ביחידת המעברים במחסום ארז, כעובד כללי במטבח. קצין התגמולים, אשר נסמך על חוות דעת הוועדה הרפואית, קבע כי לא נמצא קשר סיבתי בין פרוץ המחלה לבין השירות, שכן למחלתו שורשים מוקדמים ותורשתיים. ערעורו לוועדת הערעורים התקבל, באופן שנקבע כי אמנם לא מתקיים קשר סיבתי של גרימה בין השירות לבין המחלה, אולם יש להכיר בקשר סיבתי של החמרה בין המחלה לשירות. לאחר דיון מפורט בנסיבותיו האישיות של המבקש, לפני ותוך כדי השירות, ותוך עיון בחוות הדעת הרפואיות השונות, סיכמה ועדת הערר את דבריה בקובעה כי "שיעורה של ההחמרה במקרה זה אינה דרמטית ומכריעה אם כי אינה מבוטלת, ואנו סבורים שכל הנסיבות מביאות למסקנה שמדובר בהחמרה בשיעור של שליש בלבד – ובכך עשינו עמו חסד".

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, בטענה שהיה ראוי לקבוע קשר של גרימה, ולא של החמרה בלבד בין המחלה לבין השירות. בדעת רוב נדחה הערעור. בפסק דינו, סקר אב בית הדין (השופט יעקבי-שווילי) את פסק דינה של וועדת הערעורים, שנסמכה על ממצאי מהימנות העדים והעדפת חוות דעת רפואית אחת על האחרת בתוך כך התייחס לעובדת קיומה של פגימה נפשית קודמת אצל המבקש בטרם הגיוס, כפי שנקבע בוועדה; לעובדה שלא היו בשירותו תנאים מיוחדים שהיה בהם בכדי לגרום להתפרצות המחלה, להבדיל מהחמרתה; ולקיומה של מחלת נפש אף אצל אביו ואחותו של המבקש. לפיכך קבע כי אין מקום להתערב בממצאי הוועדה, ויש לדחות את הערעור. שופט המיעוט (השופט גריל), חיווה את דעתו לפיה אף כי אכן מדובר בקשר סיבתי של החמרה ולא של גרימה, יש להעמידו על שיעור של 50%, ולא על שליש בלבד.

4.מכאן הבקשה שבפנינו, בגדרה מלין המבקש על הכרעת הערכאות קמא. בין היתר, הוא טוען כי הרכב בית המשפט קמא הציע לצדדים לשקול פשרה בה תוכר החמרה בשיעור של 50%, פשרה לה הסכים. כן הוא מלין על דחיית עמדת המומחה מטעמו, וטוען כי ניתן משקל מוגזם לעברו הנפשי, כמו גם למחלות בני משפחתו, אשר לטענתו אין בהן, לגופן, בכדי להצביע על קיומה של המחלה אצלו. הוא טוען כי את חקיקת הנכים יש לפרש ביד רחבה, ולפיכך היה מקום לקבוע בעניינו, למצער, החמרת מחלתו בשיעור של 75% בעת ועקב השירות.

5.דין הבקשה להידחות. קביעת קשר של החמרת מחלה בעת ועקב השירות, וקביעת שיעורה של החמרה כזו, עניינן עובדתי-רפואי, הנעוץ בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הנדון. הגורמים המוסמכים הקודמים דנו בעניינו של המבקש וקבעו את קביעותיהם בעניין זה. פסק דינה של וועדת הערעורים ניתן במסגרת הדין, וכל עניינו ביישומם של קריטריונים הקובעים בדין על עובדותיו של המקרה, תוך בירור עובדתי-רפואי של נסיבותיו. במצב דברים זה, לא קמה עילת ערעור על החלטת ועדת הערעורים משלא עלתה נקודה משפטית המחייבת ליבון. ממילא, אין מקום למתן רשות ערעור בפני ערכאה זו. הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3), 123). למותר לומר, כי הצעת פשרה שעלתה בדיון בפני בית משפט קמא, אשר המשיב לא נעתר לה, אינה בגדר השיקולים שניתן להתחשב בהם לצורך מתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.