רע"א 8808/06 פלוני נ. קצין התגמולים משרד הביטחון

1.בפניי בקשה ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים י' גרוס, א' קובו, מ' רובינשטיין) לפיו התקבל ערעורו של המשיב על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: החוק ) שקבעה כי מחלת הסכיזופרניה בה לוקה המבקש הוחמרה בשיעור של 70%, תוך כדי ועקב שירותו הצבאי.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש החל את שירותו הצבאי כעתודאי בתחום הנדסת החשמל. הוא גוייס לטירונות בת שלושה חודשים בשנת 1991, אולם הודח מן הטירונות כעבור חודשיים בעקבות פליטת כדור מנשקו. לאחר מכן שב ללימודיו במסגרת העתודה האקדמית ובמהלך לימודיו זומן פעמיים לשירות מילואים פעיל כמשגיח במתקן כליאה (בחודש אוגוסט של שנת 1992 ו- 1993). בשנת 1994 זומן המבקש לקורס קצינים. במהלך הקורס נתקל בקשיים רבים בעמידה בזמנים, בתפעול נשק ובניווטים. הוא הודח מקורס הקצינים לאחר שבמהלך אחד הניווטים נעזר במפה בניגוד להוראות. המבקש טוען כי טקס הדחתו מהקורס היה משפיל ובעקבותיו נפגעו קשות ביטחונו העצמי ודימויו העצמי, הוא החל לסבול מירידה בריכוז ובזיכרון וממחשבות אובדניות, נטה להסתגרות ולדיכאון. כשלושה חודשים לאחר ההדחה הפסיק את לימודיו בשל הקשיים האמורים ואז חלה הידרדרות נוספת במצבו הנפשי. בראשית שנת 1995 הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי ואובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית (להלן: המחלה ).

2.תביעה שהגיש המבקש להכיר בו כנכה על פי החוק נדחתה בנימוק שאין קשר בין המחלה לתנאי השירות.

ערעור שהגיש המבקש לועדת הערעורים לפי החוק (להלן: הוועדה ) התקבל. הוועדה, לאחר שעיינה בחוות דעת רפואיות שהגישו המומחים מטעם הצדדים, קבעה כי הדרישות התובעניות של קורס הקצינים בצה"ל "היו גדולות למידותיו של המערער וגרמו אצלו לתופעות ברורות של תחושות מתח ולחץ... אולם דומה כי עצם הדחתו מן הקורס... היוותה "מכת פטיש" גורלית". הוועדה קבעה כי מחלת הנפש אצל המבקש פרצה לאחר הדחתו מקורס הקצינים וקיים קשר ברור של סיבה ומסובב בין המתחים והלחצים בקורס הקצינים, היותו של המבקש בעל "גולגלת דקה" ופריצת המחלה. הוועדה ביכרה את חוות דעת המומחה הרפואי מטעם המבקש על חוות דעת המומחה הרפואי מטעם המשיב, שנטה שלא להכיר בקיומן של השפעות דחק בנוסף לקיום תשתית ביולוגית-גנטית לפרוץ מחלת הסכיזופרניה, ופסקה כי מחלתו של המבקש פרצה לראשונה תוך ועקב השירות הצבאי. עם זאת סברה הוועדה כי לא ניתן לזקוף לחובת השירות הצבאי את מלוא שיעור ההחמרה במחלתו של המבקש עד כדי קביעת קשר של גרימה, בציינה כי מהראיות שבפניה עולה כי תסמיני המחלה החריפו בתקופה בה המבקש לא שהה בשירות פעיל. מאחר שהמחלה התפרצה לראשונה תוך ועקב השירות, קבעה הוועדה כי יש לזקוף לחובת השירות שיעור החמרה של 70%.

3.המשיב ערער על החלטת הוועדה, בטענו כי אמת המידה להערכת הלחץ שחווה המבקש בשירות הצבאי צריכה להיות בעלת פן אובייקטיבי וסובייקטיבי, בעוד הוועדה בחנה את שאלת הקשר הסיבתי אך מההיבט הסובייקטיבי. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי החלטת הוועדה ניתנה זמן קצר עובר להכרעה בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן , פ"ד נו(5) 732 (2002) (להלן: עניין אביאן ), 732 בו נקבע כי על התובע פיצויים לפי החוק להוכיח קשר סובייקטיבי-אובייקטיבי בין הנכות לבין השירות הצבאי, בשונה מהמצב המשפטי ששרר עובר להכרעה בעניין זה, שאז נדרש התובע להוכיח קשר סובייקטיבי גרידא. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין בעניין אביאן שומט את הקרקע תחת תביעתו של המבקש והחלטת הוועדה, היות שאין בהחלטת הוועדה כל התייחסות לפן האובייקטיבי, ודומה כי מהחלטה משתמע דווקא היעדרו של קשר אובייקטיבי בין תנאי השירות לפרוץ המחלה. בית המשפט המחוזי בחן את נסיבות שירותו הצבאי של המבקש וביכר את עמדת המשיב והמומחה הרפואי מטעמו על פני עמדת המבקש. נקבע, כי המבקש לא הוכיח לחצים, פחדים או מתחים הנובעים דווקא מייחודיות השירות הצבאי, שכן הדרישות שהוצבו לו בקורס הקצינים אינן שונות שוני רב מנסיבות החיים האזרחיים עימן צריך היה להתמודד אלמלא שירת בצבא או בעתידו המקצועי. גם ההדחה מקורס הקצינים והאכזבה מכך לא די בהן, כך בית המשפט המחוזי, על מנת להביא להכרה באחריות המשיב לנכות שנגרמה למבקש.

הערעור שהגיש המשיב התקבל מטעמים אלו. עם זאת ציין בית המשפט המחוזי, בהתייחס לערעור שכנגד שהגיש המבקש, כי אם לא היה מתקבל ערעורו של המשיב, היה מקום לקבל את טענת המבקש כי הוועדה שגתה בקבעה 70% החמרה בלבד, שכן משקבעה שהמחלה פרצה עקב השירות הצבאי, לא היה בידה לקבוע החמרה של המחלה בלא שהוכח כי המבקש היה חולה עובר לגיוסו.

4.המבקש גורס כי עיקרה של הבקשה נסוב על אחידות ההלכה, שבעטיה יש ליתן לו רשות לערער. לדבריו, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מהווה סטיה מההלכה הנוהגת בנושא זה והוא אף סבור כי עיון מעמיק בהחלטת הוועדה מעלה כי הוכחו קשיים אובייקטיביים עימם התמודד, אך הוועדה לא ראתה לנכון לנתחם. המבקש תוהה על חדות סיווגם של קשיים כאובייקטיביים או סובייקטיביים וטוען כי המצבים אליהם נקלע בשירותו הם בעלי אופי אובייקטיבי, אינם שגרתיים והינם "תוצר בלעדי של השירות הצבאי" כדבריו, ועל כן מתרעם הוא על השוואת האירועים שחווה לחיי האזרחות.

5.דין הבקשה להידחות.

בא כוח המבקש טוען כי במוקד הבקשה עומד עיקרון אחידות ההלכה, אולם הבקשה אינה מגלה כיצד זה נפגע עיקרון זה בהחלטה בעניינו של המבקש באופן שיצדיק מתן רשות לערער. עיון בבקשה מעלה, תחת זאת, כי השגותיו של בא כוח המבקש מופנות נגד ניתוחו של בית המשפט המחוזי את עניינו של מרשו. במילים אחרות, אין מדובר אלא בטענות המופנות נגד האופן בו יישם בית המשפט המחוזי את ההלכה הפסוקה ובכך לא די כידוע על מנת להצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123). במיוחד נכונים הדברים כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בערעור על החלטת הוועדה, ערעור שממילא מוגבל על ידי החוק לשאלה משפטית בלבד (ראו גם: רע"א 9158/04 דולגופולוב נ' משרד הביטחון-קצין התגמולים , תק-על 2005(3) 1958 וההפניות שם; רע"א 5767/04 רזנאבי נ' קצין תמלוגים , תק-על 2005(2) 3048).

די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, ואולם אוסיף, כי גם לגופו של עניין לא ראיתי הצדקה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המתחים והלחצים עימם התמודד המבקש אמנם נובעים מאירועים הייחודיים לשירות הצבאי. כך למשל, הדחה מקורס הקצינים אינה אירוע שיכול להתרחש בחיי האזרחות. ואולם, בניגוד לעמדת בא כוח המבקש, אין משמעו של דבר כי מדובר בלחצים ומתחים שאין מקבילים להם בחיי האזרחות ובמובן זה אין הם נובעים מייחודו של השירות הצבאי. כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, מתחים שכאלה, תחושת כישלון צורב ומעמדים קשים יכולים להתרחש גם במסגרת עבודה אזרחית.

סבלו של המבקש נהיר לי וברי כי המחלה עימה הוא מתמודד קשה ומסבה כאב רב לו ולמשפחתו. יחד עם זאת, לא הובא בפניי טעם שיצדיק מתן רשות לערער במקרה דנן ועל כן, אין מנוס, לצערי, מדחיית הבקשה.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.