רע"א 9158/04 אנדרי דולגופולוב נ. משרד הבטחון - קצין התגמולים

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' יעקבי-שווילי, י' כהן וע' גרשון), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת וועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959, ונקבע כי לא מתקיים קשר סיבתי של גרימה בין מחלתו של המבקש לבין שירותו הצבאי, אלא של החמרה בשיעור שליש בלבד.

2.המבקש, שהוכר על-ידי רשויות הצבא כחייל בודד, שירת כנהג בבסיס הדרכה של חטיבת הצנחנים. לאחר שנפקד מבסיסו, נשפט המבקש לריתוק. במהלך הריתוק, סבל המבקש מחום וכאבי ראש, אולם הוסיף להיות מועסק בעבודתו. בתוך ימים מספר, התפרצה אצל המבקש מחלה פסיכיאטרית, שאובחנה כהפרעה דו-קוטבית אפקטיבית, ובגינה אושפז לתקופה ארוכה, והוא מטופל בתרופות אף נכון לעת זו. לפיכך, פנה המבקש בתביעה לקצין התגמולים, להכרה בנכותו כנובעת מן השירות. תביעתו נדחתה לאור היעדר קשר סיבתי בין המצב הנפשי לתנאי השירות.

3.המבקש ערער על ההחלטה לוועדת הערעורים. לטענתו, נבעה התפרצות המחלה מן הקשיים הנפשיים והכלכליים שעיקרם בחששו של המבקש משלילת המעמד של חייל בודד לו זכה, מהיעדר יכולתו לדאוג לפרנסתו עקב השירות הצבאי והריתוק בפרט, ומעומס המטלות שהוטלו עליו בתקופת מחלתו. ועדת הערעורים סקרה את הרקע העובדתי הנוגע לענין וקבעה כממצא רפואי-עובדתי כי מחלת הנפש ממנה סובל המבקש לא נגרמה עקב שירותו הצבאי אך הוחמרה בשיעור של 1/3. הועדה דחתה את טענתו של המבקש כי מחלת הנפש פרצה עקב מצוקה כלכלית אליה נקלע בעקבות שירותו כחיל בודד. היא קבעה כי הוא היה אמנם במצוקה, אך מצוקה זו נבעה מנסיבותיו האישיות ולא מהשירות הצבאי. לעומת זאת, קבעה כי ריתוקו של המבקש לבסיס והמחלה ממנה סבל בעת שהיה בבסיס גרמו להחמרת המחלה שקיננה בו בשיעור של 1/3, כאמור.

4.המבקש שב וערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ניתח בהרחבה ובפירוט רב את פרטי הענין, הרקע והשתלשלות הדברים, וכן חזר ועיין בחוות הדעת המקצועיות שהוגשו בעניינו של המבקש. הוא קיבל בסופו של דבר את טענת המשיב לפיה מדובר בממצאים שבעובדה שנקבעו בידי ועדת הערעורים, ולא מתעוררת שאלה משפטית עליה בלבד ניתן לערער לבית המשפט בהתאם לסעיף 34(א) לחוק. לפיכך דחה את הערעור.

5.מכאן הבקשה שלפנינו, בגדרה חוזר המבקש וטוען כי שאלת הקשר בין הלחץ הכלכלי בו היה נתון לבין השירות היא שאלה שבמשפט, ולא שאלה שבעובדה. לטענתו, הלחץ הכלכלי נגרם מתנאי השירות הצבאי, אשר אינם מאפשרים לחייל המגויס, המשרת בבסיס סגור, לדאוג לפרנסתו. לפיכך, לטעמו, יש להכיר בקשר של גרימה בין השירות לבין הנכות, ולמצער, להכיר בהחמרה בשיעור של שני-שלישים. המשיב, בתשובתו, מטעים כי ייחוס הקשר בין הלחצים הכלכליים לבין השירות הצבאי נעוץ בנסיבותיו העובדתיות הספציפיות של המקרה שלפנינו, והוא פרי הערכת הערכאה המוסמכת את מכלול העובדות שבפניה, כפי שנחשפו במסגרת ההליך. אין מדובר בשאלה משפטית, ולא כל שכן בשאלה בעלת אופי עקרוני כללי, כי אם בסוגיה עובדתית שהועדה קבעה לגביה ממצאים, שאין מקום להתערב בהם. לפיכך עותר המשיב לדחיית הבקשה.

6.דין הבקשה להידחות. עיקרה של בקשת רשות הערעור בנסיון להעלות לבחינה מחודשת קביעות עובדתיות-רפואיות שקבעה ועדת הערעורים. קביעות אלה מצויות כולן במישור העובדה ואינן מעלות שאלה משפטית כלשהי. על פי סעיף 34 לחוק הנכים, ערעור בפני בית המשפט המחוזי מוגבל לנקודה משפטית בלבד ואין להעלות בפניו שאלות עובדתיות שהוכרעו (רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים,

פד"י נו(1) 649, 655; רע"א 5499/92 קצין תגמולים נ' בן עד , פד"י מז(2) 471; ע"א 140/79 אזולאי נ' קצין תגמולים, פד"י לג(3) עמ' 67, בעמ' 74).

אם אין מקום לערעור לבית המשפט המחוזי אלא בנקודה משפטית בלבד, הרי רשות ערעור לערכאה זו תינתן רק מקום שלאותה נקודה משפטית ישנה חשיבות ציבורית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123; ר"ע 1136/98 יעקב מלמד נ' קצין תגמולים ). ברי, כי בענייננו לא מתעוררת שאלה משפטית כלשהי שהיה בה כדי להצדיק ערעור לבית המשפט המחוזי; לא כל שכן שאין עולה שאלה משפטית בעלת אופי עקרוני כללי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה זו. ממילא, אין מקום למתן רשות ערעור.

אוסיף מעבר לנדרש, כי מעיון בחומר העובדתי – מקצועי שהוגש לועדה נחה דעתי כי קביעותיה עשו צדק עם המבקש, והתייחסו לעניינו בהתייחסות ראויה ומיטיבה.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.