רע"א 288/07 פלוני נ. משרד הביטחון - קצין תגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

) סגנית הנשיא גרסטל והשופטים פוגלמן ו שילה ) בע"א 1865/03 מיום 27.11.06, בגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן חוק הנכים ) (השופטת ע' רביד , ד"ר ח' קכל ועו"ד ש' בריצמן ) מיום 19.3.03 בע"נ 500/98.

ב.

(1) המבקש, יליד 27.10.66, התגייס לצה"ל ביום 4.11.84 בפרופיל 82, והחל בטירונות כלל צה"לית. עם סיום הטירונות, הוצב המבקש לקורס טכנאי מסוק בבית הספר הטכני של חיל האויר. ביום 11.2.85 התעלף המשיב בפתח מגוריו בבסיס עם שובו מהשמירה הראשונה בשירותו הצבאי, שהיתה בין השעות 22:00 – 02:00 ופונה לבית החולים רמב"ם. עד שהשתחרר משירותו בצה"ל ביום 4.11.87, התעלף המבקש, לטענתו, עוד מספר פעמים. בשנת 1988 אובחן המשיב כחולה באפילפסיה. בשנת 1991 הורד הפרופיל הרפואי של המשיב ל-45 על רקע נפשי.

(2) ביום 20.8.97, כ- 10 שנים לאחר שחרורו, הגיש המבקש תביעה להכרה בזכותו על פי חוק הנכים. ביום 6.4.98 דחה המשיב את תביעת המבקש תוך שהוא מסתמך על חוות דעת רפואית, ושלל קשר בין מחלת האפילפסיה בה חלה המבקש לבין שירותו הצבאי.

(3)

ועדת הערעורים קיבלה ביום 19.3.03 את ערעור המבקש בקבעה, כי מחלת האפילפסיה בה לקה נגרמה תוך ועקב שירותו הצבאי. הועדה הכריעה בחיוב באשר לסוגיה האם היעדר שינה של למעלה מ–20 שעות אך פחות מ–24 שעות, מהווה "חסך בשינה" העלול להביא לפריצתה של מחלת האפילפסיה, זאת בין היתר בהסתמך על עדות המומחה הרפואי מטעם המשיב - פרופ' שדה. הועדה שללה את הטענה לפיה התקף בודד של אפילפסיה אינו מבשר בהכרח התקפים נוספים, תוך שהיא מתבססת על מבחן הקשר הסיבתי המשפטי אשר נקבע בפסק הדין בעניין קריספיל (רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים , פ"ד נא(2) 817 (השופטת – כתארה אז - ביניש ) (להלן פרשת קריספיל ).

(4) בית המשפט המחוזי קיבל ביום 27.11.06 את ערעור המשיב, בקבעו כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי קונקרטי בעניינו של המבקש. נקבע, כי ספק אם אכן סבל המבקש מחוסר שינה בטרם התפרצותה של המחלה, שכן טענה זו לא הועלתה כלל בתצהירו. נקבע, כי חוות דעתה של המומחית מטעם המבקש - פרופ' נויפלד - ניתנה על בסיס תשתית עובדתית שנפלה בה שגגה, שכן קבעה כי ההתקף הראשון אירע לאחר מספר ימים בהם שמר המשיב בלילה - בעוד שלמעשה אירע לאחר שמירתו הראשונה, וכן שגם היא סבורה כי ככל שחסך השינה קטן, הסבירות להתקף קטנה גם היא. עוד נקבע, כי חוות דעתו של פרופ' שדה תומכת דווקא בקביעה ההפוכה לקביעת הועדה, ולפיה היעדר שינה של למעלה מ–20 שעות עלול לגרום רק לעתים נדירות להתפרצות אפילפטית, ובכל אופן לא למחלת האפילפסיה גופה.

(5) מכאן בקשת רשות הערעור.

ג.

בבקשה נטען, כי שגה בית משפט קמא בפרשנות עדותם של פרופ' שדה ופרופ' נויפלד, שכן מדבריהם משתמע כי במקרים קיצוניים - כמו המקרה דנא - גם חסך של שינה מתחת ל-24 שעות יכול ויגרום לזירוז אירוע אפילפטי. עוד נטען, כי עסקינן בשאלה רפואית-מקצועית שאל לה לערכאת ערעור להתערב בה. בנוסף נטען, כי למרות גישתו של פרופ' שדה, קיימת גישה שונה, אותה מייצגת פרופ' נויפלד, לפיה התקף אפילפטי בודד עלול להוביל לפריצת מחלת האפילפסיה, ויש לבכר אותה בעודה מיטיבה עם המערער. עוד נטען, כי טעה בית המשפט בהתעלמו ממגמת הפסיקה הנוטה להקל עם התובע להכיר בזכותו על פי חוק הנכים. בנוסף נטען, כי רשות ערעור בגלגול שלישי תהא במקומה, שכן הבקשה מעוררת סוגיות נכבדות: סמכות בית משפט לערעורים לדון בתחום הרפואה; וזכותם של חולי אפילפסיה להכרה בעת שהמחלה התפרצה בחסך שינה של פחות מ- 24 שעות.

ד.

לאחר בחינת הבקשה ועיון בנספחיה, סבורני, כי אין מקום להתערבות בתיק בגלגול שלישי.

חרף ניסיונות המבקש להעטות על הבקשה כסות משפטית בעלת אופי כללי - ציבורי, תחומה היא במחלוקת שבין הצדדים, ועניינה ביישום ההלכות הנודעות בדבר הכרה בזכות על פי חוק הנכים. ככזו, אין היא בגדר המקרים בהם תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר); רע"א 10133/05 פלוני נ' משרד הבטחון - קצין התגמולים

(לא פורסם) (השופטת ארבל ); רע"א 9158/04 דולגופולוב נ' משרד הביטחון-קצין התגמולים

(טרם פורסם)). העובדה שחל שינוי בין ועדת הערעורים לבית המשפט המחוזי כשלעצמה, אין בה כידוע עילת התערבות. אוסיף, כי גם לגופם של דברים לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

ה.

(1) כאמור, "סמכותו של בית המשפט המחוזי להתערב בהחלטות וועדת הערעורים מוגבלת לנקודות משפטיות בלבד" (רע"א 9842/05 פלוני נ' קצין התגמולים (טרם פורסם)). בעוד שהסמכות לבחון אם נתקיים קשר סיבתי עובדתי בין פרוץ המחלה נשוא התביעה לבין השירות הצבאי, נתונה בלעדית לועדת הערעורים, הִנֵה בחינת הקשר הסיבתי המשפטי אשר מחיל "על הקשר הסיבתי-העובדתי מיבחני-משפט הנועדים לסנן ולברור מבין הגורמים העובדתיים השונים אותם גורמים הנושאים עימהם - שמא נאמר: גורמים שנמצאו ראויים כי ישאו עימהם - אחריות משפטית" (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אורית אביאן , פ"ד נו(5) 732, 745 (השופט כתארו אז חשין )) נתונה גם לבית המשפט המחוזי. אין לכחד כי הגבולות פעמים מובהקים הם, ופעמים אינם חדים וברורים ביותר. "ההלכה המסייגת את כוחו, וליתר דיוק את נכונותו, של בית המשפט לערעורים להתערב בממצאים עובדתיים, מכוונת בעיקר כלפי עובדות, ולא כלפי מסקנות מעובדות, אף לא כלפי שאלות מעורבות של עובדה ומשפט. השאלה אם קיימת אסכולה רפואית האומרת כך או כך איננה שאלה טהורה של עובדה... בין אם נאמר כי זוהי מסקנה מעובדות, ובין אם נאמר כי זוהי שאלה מעורבת של עובדה ומשפט, אין היא מצויה מחוץ לטווח הביקורת של בית המשפט לערעורים" (רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הבטחון , פ"ד נ(1) 529, 537 (השופט זמיר ) (להלן :

פרשת קליג' ); כן ראו דברי השופטת ביניש בפרשת

קריספיל הנזכרת, בעמ' 821-820. במקרה דנן התערב בית המשפט המחוזי, מתוך קריאה שונה של חומר שהיה לפני הועדה; שונים הדברים מן הנאמר ברע"א 9842/05 פלוני נ' קצין התגמולים (השופטת ארבל ) (טרם פורסם), שם היתה התערבות בקביעות עובדתיות של ועדת הערעורים.

(2) בענייננו, אין מחלוקת בין המומחים שהאטיולוגיה של מחלת האפילפסיה אינה ידועה, וכי חסך בשינה אינו גורם למחלת האפילפסיה אלא עלול לגרום להתפרצותה. המחלוקת עניינה הן באשר לעובדות הספציפיות והן באשר לפרשנותן הרפואית והשלכתן. פרופ' נויפלד, המומחית מטעם המבקש, שהתבססה בחוות דעתה הבסיסית הראשונה על מידע שגוי, לפיו ההתקף הופיע לאחר מספר ימים של חוסר שינה, קבעה בעדותה בפני ועדת הערעורים כי: "אנשים שיש להם נטיה גנטית להתקפים, גם חסך שינה של יום אחד, יממה אחת יכול לגרום להתקפים" (פרוטוקול מיום 22.4.02, עמ' 3). "הסבירות היא שככל שחסך שינה הוא קטן יותר הסבירות להתקף הוא קטן יותר" (כך במקור – א"ר) ; כי קלינית רק לעתים נדירות קורה ש"חסך שינה חלקי", היינו הנמוך מ- 24 שעות, גורם לחולים בעלי חשד למחלת האפילפסיה להתקף אפילפטי (שם, עמ' 5); כי טרם נחקרה ההשפעה של "חסך חלקי בשינה" על חולי אפילפסיה, וכי אין אזכור למושג זה בספרות הרפואית (שם, עמ' 4). דברים אלה מאששים לכאורה את עמדתו של פרופ' שדה, המומחה מטעם המשיב: "...החסך שינה (כך במקור – א"ר ) אכן מגדיל את הסיכוי... מי שיש לגביו חשד סביר לאפילפסיה ונערכה לו בדיקה לאחר חסך שינה לילה של יממה רק לעתים נדירות יגרם לו התקף" (פרוטוקול מיום 22.4.02, עמ' 9).

(3) אכן, בפרשת קריספיל נ' קצין התגמולים הנזכרת יושמה הגישה שלפיה, מקום שהמחלה הקונסטיטוציונלית פרצה לראשונה בעת השירות והתובע הראה נסיבות מיוחדות המעידות באופן מתקבל על הדעת על קשר סיבתי בין השירות להתפרצות המחלה, קמה חזקה לטובת התובע, כי המחלה נגרמה עקב השירות. במקרה כזה, על קצין התגמולים לסתור את החזקה. נטייתה של הפסיקה היא להקל על החייל התובע תגמול על פי חוק הנכים להוכיח כי נכותו נגרמה עקב השירות הצבאי (רע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט , פ"ד מד(3) 646, 655 (השופט בך )). במה דברים אמורים, שעה שהוצגו אותן נסיבות מיוחדות; אך דומה שלא זה שאירע בענייננו, משלא הוכח כראוי הקשר בין תנאי השירות להתפרצות ההתקף כאמור. כפי שציינה השופטת ארבל ברע"א 4411/06 ירקוני נ' קצין התגמולים (טרם פורסם), בענין קריספיל

"נקבע קיומו של קשר סיבתי קונקרטי בין חסך השינה להתפרצות המחלה, שכן שם סבל המבקש משורה של התקפים בזמן השירות שנגרמו במצב של חסך בשינה, בנסיבות בהן סבל מקשיי ההסתגלות וממעברי תפקיד". הנסיבות - השונות - בענייננו תוארו לעיל.

ו.

לא אוכל אפוא להיעתר לבקשה.