רע"א 9746/09 אחסאן נג'ם נ. קצין התגמולים - משרד הביטחון

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל והשופטים גרשון ווילנר) מיום 29.10.09 בתיק ע"א 553/08, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערר מיום 9.4.08, בו התקבל חלקית עררו של המבקש על החלטת המשיב מיום 6.11.05 בעניין הכרה בקשר שבין כאבי גב מהם הוא סובל לבין שירותו הצבאי.

ב.

המבקש, יליד שנת 1978, גויס לשירות סדיר בצה"ל ביום 13.8.97, בפרופיל רפואי 72; הוא החל בשירות קבע בשנת 2000. במהלך שירותו עבר המערער בין תפקידים שונים, ובתפקידו האחרון שימש כשנתיים כנגד תחזוקה, תפקיד שבמסגרתו ביצע עבודה פיזית מאומצת וממושכת. לטענתו, ביום 26.5.04 נפל במדרגות המוצב בו שירת, ונפגע. בשל כאבי גב מהם סבל, נבדק המבקש בבדיקת MRI , בה התגלה (ביום 23.8.04) כי הוא סובל מבקע דיסק מרכזי ובלט דיסק מרכזי בגבו. עקב כך, פנה המבקש למשיב בבקשה להכרה בפגיעות בגבו כקשורות לשירותו הצבאי או לאירוע הנפילה ממאי 2004. המשיב דחה את תביעתו (6.11.05) והמבקש עתר לועדת הערעור. הועדה קבעה כי המבקש סבל בעבר, עוד בטרם גיוסו, מבעיות בגבו, ועל כן קבעה כי בעיות הגב לא נגרמו בשל השירות הצבאי, אך הוחמרו בשיעור של 33% בעקבות השירות (ולא בעקבות האירוע ממאי 2004), ויש להכיר בו כנכה עקב תנאי שירותו. על פסק דין זה עירער המבקש לבית המשפט המחוזי.

ג.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי אין להתערב בשיקול דעתה המקצועי של הועדה להעדיף חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה. נקבע, כי המבקש אכן סבל מכאבי גב עוד בשנת 1996, עובר לגיוסו, וכי הועדה התחשבה בו כאשר קבעה החמרה של 33% בשל תנאי השירות. נקבע, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח התרחשותו של אירוע חריג, או שרשרת אירועים חריגים ומיוחדים בסמיכות זמנים להופעת הכאב, הוכחה הדרושה במקרה של שירות צבאי ממושך לשם העברת נטל הראיה ממנו למשיב.

ד.

בבקשה הנוכחית נטען, כי יש להכיר בקשר סיבתי של גרימה בין שירותו הצבאי של המבקש לבין הפגיעה בגבו. נטען, כי למבקש לא היתה כל תלונה על כאבי גב במהלך השנים 1996 - 2004, וכי הוא לא סבל ממצב קודם של פגיעה בגבו, אלא כל שאובחן אצלו טרם הגיוס היא עקמת שאינה גורמת הגבלה בתפקוד, ואשר לא גרמה כאבים עובר לשנת 2004. נוכח זאת, נטען כי אין מדובר בהחמרה, אלא בגרימה. נטען, כי יש להתערב בפסיקת בית המשפט גם נוכח דוקטרינת ה"גולגולת הדקה", או נוכח הדוקטרינה בדבר מחלה קונסטיטוציונלית. לבסוף נטען, כי הכרה בהחמרה בשיעור של 33% אחוזים בלבד היא שרירותית, ונוגדת את הנטיה לנהוג ביד רחבה עם מי ששירת את המדינה.

הכרעה

ה.

לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לבקשה. זהו גלגול שלישי של הנושא, ואין מתעוררת בו שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי שמעבר למחלוקת הצדדים. חוששני כי גם בגישה של רוחב לב כלפי תביעות של נכי צה"ל, אין עילה לדיון בגלגול נוסף.

ו.

כאמור, ועדת הערעור הלכה כברת דרך לעבר המבקש, ברמה של החמרה. בית המשפט המחוזי חזר ונדרש לנושא בפסק דין מנומק, תוך הידרשות הן לפן הרפואי הן לפן המשפטי.

ז.

בפן הרפואי אין מקום להתערבות במסקנת הועדה ובית המשפט המחוזי באשר לרקעו הרפואי של המבקש לעת גיוסו (ליקוי גב), אל מול עיסוקו בעת השירות שכלל בתקופה מסוימת גם נשיאת משאות. הגיון הזיקה ההחמרתית בהינתן רקע זה אין בו דופי גם לטעמי, אף מבלי להידרש לשאלות ותהיות שעלו מעדות המבקש כפי שציין בית המשפט.

ח.

כדי לשדרג תוצאה זו לכלל גרימה, על פי הלכת אביאן (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן פ"ד נו(5) 732), יש צורך ב"אירועים מיוחדים במהלך השירות אשר אותם ניתן ... לקשור למחלה" (כפי שצוטט בפי השופט – כתארו אז – מ' חשין מדברי הנשיא שמגר בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט

, פ"ד מה(5) 203, 211); ובאותו פרשה – עניין רוט – נאמר מפי הנשיא שמגר (עמ' 214), כי "כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה... העברתו של נטל זה מוצדקת, מקום בו מצביע התובע על אירוע או על שרשרת של אירועים חריגים ומיוחדים בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה. בהיעדר נסיבות מיוחדות כאלה בשירות הצבאי, הסמוכות לפרוץ המחלה, שוב אין הצדקה לחזקה הראייתית האמורה". במקרה דנא, גם אם קיבלה הועדה את הדעה הרפואית שאין לראות את מלאכת המבקש בעת שירותו כמיקרו טראומה המצדיקה הכרת גרימה, הנה בשל תנאי שירות קשים ראתה להכיר בהחמרה, וכבר נפסק לא אחת כי הכרעה מעין זו, הן באשר להעדפת חוות דעת פלונית והן באשר לקביעת ההחמרה, קיומה או שיעורה (רע"א 5767/04 רזנאבי נ' קצין התגמולים (לא פורסם); רע"א 9842/05 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם)), נתונה לשיקול דעת הועדה.

ט.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.