רע"א 1665/11 סונול כנען בע"מ נ. ישעיהו איבי

1.

המשיבה 2 היא התובעת בתביעה כספית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בשנת 1998. המבקשים והמשיבים האחרים הם הנתבעים. המשיב 1 (להלן – המשיב), אחד הנתבעים, מתגורר בארה"ב. הוא הגיש בקשה להתיר לו להעיד באמצעות כינוס וידאו ( video conference ) בעודו בארה"ב, וזאת מטעמים רפואיים. בקשתו נתקבלה ביום 27.2.11 (על ידי כבוד השופטת ב' טאובר). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנא.

2.

כאמור, מדובר בתובענה שהוגשה עוד בשנת 1998. סוף סוף הגיעה עת שמיעת ההוכחות. דיון ההוכחות הראשון נקבע ליום 8.3.11. ביום 1.2.11 הגיש המשיב בקשה לאפשר חקירתו באמצעות כינוס וידאו. הבקשה לא נתמכה בתצהיר של המשיב או של אדם אחר. לבקשה צורפה תעודה רפואית מיום 12.111, שנחתמה על ידי רופא מקליפורניה. בתעודה נאמר כי המשיב סובל מבעיות רפואיות מסוימות בליבו וכי מצבו הפיזי והקרדיאלי אינו מאפשר לו לנסוע לישראל בעתיד הנראה לעין. בהחלטה של בית המשפט המחוזי נאמר, כי לאור מצבו הרפואי של המשיב ולאור הרלוונטיות של עדותו למחלוקת בין הצדדים, מתקבלת הבקשה.

3.

סבורני כי ראוי היה לדחות את בקשתו של המשיב. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה.

4.

כאמור, בקשתו של המשיב לאפשר לו להעיד בעודו בחו"ל באמצעות כינוס וידאו לא נתמכה בתצהיר. ככלל יש לעמוד על כך כי המבקש להיחקר מחוץ לישראל בשל טעמים רפואיים או טעמים דומים אחרים יתכבד ויגיש תצהיר בו הוא ינמק ויסביר מדוע אין הוא יכול לבוא ולהעיד בישראל (רע"א 6021/05 Sharp נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסמה, 7.8.05). אומנם, בשנת 2009 הוגש תצהיר חקירה ראשית של המשיב בו הוא התייחס בקיצור למצבו הרפואי וטען כי אין לו אפשרות "להגיע בעתיד הקרוב ארצה" וכי הינחה את פרקליטיו לבקש להעיד באמצעות כינוס וידאו. ברם, תצהיר זה אין בו די. מדובר בתצהיר שנעשה עוד בשנת 2009. כפי שצוין, המשיב כתב בו כי לא יוכל להגיע לארץ בעתיד הקרוב. מאז מתן התצהיר חלפה תקופה לא קצרה. תעודת הרופא שצורפה לבקשה אינה יכולה לשמש תחליף לתצהיר, מה גם שאינה עומדת בדרישות של סעיף 22 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. ייתכן שלוּ צורפה התעודה לתצהיר עדכני של המשיב, כי אז ניתן היה להסתפק בה. טעם מצטבר נוסף המביא לקבלת הערעור הוא זה: מתברר, כי נעשה הסכם מסוים בין המשיבה 2, היא התובעת בהליך, לבין המשיב. עניין זה לא התברר במידה מספקת בפניי. יצוין, כי המשיבה 2 הביעה בתשובתה לבקשת רשות הערעור את העמדה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כנראה שנוצרה חזית משותפת בין המשיבה 2 לבין המשיב מול המבקשים. ראוי היה להבהיר עניין זה בבקשה להתיר מתן העדות בחו"ל. זאת, משום שצפויה התייחסות שונה משהו של בית המשפט לבקשה כאמור אם מדובר בנתבע ולא בתובע. על כן, אם אכן יצא המשיב למעשה מגדר נתבע והפך אך לעד, ראוי היה לחשוף הדבר באופן מלא בפני הערכאה הדיונית בגדרה של הבקשה.

4.

מן הטעמים האמורים מתקבל הערעור, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת והבקשה שהגיש המשיב נדחית. המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.