רע"א 8867/12 חג'אזי יוסף עו"ד נ. יונדה גריגאל ( תושבת חו"ל)

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' שטמר) בת"א 2479-09-11 שניתנה ביום 11.11.12.

1.

המשיבה 1 (להלן: המשיבה ), תושבת פולין, הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לקיום צוואת אמה המנוחה (להלן: המנוחה ), תושבת חיפה, בטענה כי על-פי הצוואה, המשיבה הינה בעלת הזכויות בדירת המנוחה (להלן: הדירה ). המבקש והמשיב 2 הגישו התנגדות בטענה כי המנוחה העבירה למשיב 2 את הזכויות בדירה בתור מתנה, ואילו המשיב 2, שלטענתו היה ידידה של המנוחה, העביר מאוחר יותר את זכויותיו בדירה למבקש. בד בבד הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי הזכויות בדירה שייכות למשיבה. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשה להזמין את המשיבה הנמצאת בפולין להעיד. בהחלטתו מיום 12.6.12 נעתר בית המשפט לבקשת המבקש, ואף חייב אותו להפקיד בקופת בית המשפט סך של 8,000 ₪ לכיסוי הוצאות העדה. בחודש נובמבר 2012 הגישה המשיבה בקשה למתן עדות באמצעות כינוס וידיאו ( Video Conference ), וזאת בשל מצבה הרפואי שאינו מאפשר לה לטוס לארץ. את הבקשה תמכה המשיבה בתעודה רפואית מטעם מומחה למחלות לב הכתובה בשפה הפולנית, לפיה מצבה הבריאותי של המשיבה לא מאפשר "ניידות ממושכת ברכב או במטוס". בהחלטתו מיום 11.11.12 קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה, וזאת למרות התנגדותם מצד המבקש והמשיב 2.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, בקשת המשיבה למתן עדות באמצעות כינוס וידיאו לא נתמכה על-ידי מסמך רפואי מספק, שכן מדובר בתעודה "זניחה" שאינה עומדת בדרישות התקנות והפסיקה. עוד נטען כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר המאמת את הטענות המועלות בה. כמו כן, טוען המבקש כי ראוי היה לצרף לבקשה את צילום הדרכון של המשיבה על מנת להראות את מועדי הטיסות האחרונות. בנוסף, נטען בבקשה כי לאחר שבית המשפט נעתר לבקשת המבקש לזמן את המשיבה לעדות בארץ, חל על המשיבה השתק פלוגתא בכל הנוגע לאופן מתן העדות. לבסוף, עומד המבקש על החסרונות הגלומים במתן עדות באמצעות כינוס וידיאו, וביניהם היעדר אפשרות להתרשמות בלתי אמצעית מהעד, לבחון את התנהגותו ולעמתו מול מסמכים ותמונות.

3.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. הפסיקה קבעה לא פעם כי כדי לאפשר מתן עדות באמצעות כינוס וידיאו דרושה "סיבה טובה" (ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(4) 221, 554 (1993); ע"א 397/87 גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פ"ד מד(2) 397, 404 (1989); רע"א 4649/92 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' גהל , פ"ד מז(1) 564 (1993)). הקביעה אם הסיבה אותה מציג הצד המבקש לאפשר מתן עדות באמצעות כינוס וידיאו היא בבחינת "סיבה טובה" צריכה לשקף איזון בין הנזק, הרפואי במקרה דנן, הצפוי לעד כתוצאה מטיסה לישראל לבין הנזק המשפטי הצפוי להיגרם כתוצאה מכך לצד השני. בענייננו, מדובר באישה מבוגרת שמומחה למחלות לב קבע כי מצבה הרפואי אינו מאפשר טיסה, עובדות המטות את הכף לטובת המשיבה. בנוסף, המבקש לא פירט בבקשתו אלו נזקים ספציפיים עלולים להיגרם לו כתוצאה מעריכת הדיון בכינוס וידיאו. בית המשפט המחוזי מצא שנכון וראוי לקיים את הדיון בכינוס וידאו, הדיון נקבע ליום א' הקרוב ולא ראיתי עילה להתערב בהחלטתו.

4.

מאידך גיסא, לא נעלם מעיניי האופי הלקוני של התעודה הרפואית שהוגשה על-ידי המשיבה והיעדר תצהיר התומך בבקשת המשיבה. על משמעות אי הגשה של תצהיר במקרה דומה עמד הנשיא גרוניס ברע"א 1665/11 סונול כנעל בע"מ נ' ישעיהו (לא פורסם, 21.4.11), שם בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי לאפשר מתן עדות באמצעות כינוס וידיאו. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה הנוכחי, דומה כי אין לראות באיזון שערך בית המשפט המחוזי בין האינטרסים השונים משום איזון בלתי סביר המצדיק את התערבותה של ערכאת ערעור, וזאת בהתחשב בגילה המבוגר של המשיבה ובאמור בתעודה הרפואית שהגישה. בהקשר הזה אציין כי מדובר בהחלטת ביניים הנוגעת לאופן ניהול ההליך. בהחלטות כגון דא נהנית הערכאה הדיונית משיקול דעת רחב שהתערבות ערכאת הערעור בה תיעשה במשורה (רע"א 9726/11 הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית של ירושלים נ' מאהר רפאל סלאח (לא פורסם, 12.1.12)). סבוני אם כן כי יש לדחות את הבקשה, אך ראוי כי בית המשפט המחוזי ידרוש מהמשיבה הגשת תצהיר באשר למצבה הרפואי שאינו מאפשר הגעה לעדות בישראל. אם הגשת התצהיר לא תתאפשר טרם מתן העדות דומני כי הגשתו מיד לאחריה תוכל לרפא את הפגם בנסיבות העניין.

הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.