רע"א 1688/06 נגר כרמלה ובניה בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

בין הצדדים קיים סכסוך באשר לקיומו או אי-קיומו של הסכם ליווי פיננסי אשר נערך בין הצדדים, בנוגע לפרויקט בניה ופיתוח המבוצע ע"י המבקשת, אשר אינו הפרויקט הקשור להליכי ההוצאה לפועל נשוא ענייננו, אלא נדון במסגרת ההליכים ב-ה.פ 671/04. סכסוך זה, וחובה של המבקשת כלפי המשיב אשר נוצר, כך נטען, בעקבותיו, הינם הרקע לבקשה שבפני.

בתאריך 29.10.1989 חתמה המבקשת על הסכם פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: הסכם הפיתוח), בקשר לבניית נכס מסחרי באור יהודה (להלן: הפרויקט). בתאריך 26.12.1989 חתמה המבקשת על שטר משכון זכויות ללא הגבלה בסכום, לפיו מושכנו כל זכויותיה בפרויקט, מכל סוג שהוא, כלפי המשיב וזאת להבטחת פירעון של כל חוב אשר תחוב המבקשת למשיב (להלן: שטר המשכון). בהתאם לשטר המשכון, נרשם שעבוד הזכויות במשרדי רשם החברות בתאריך 21.1.1990.

על רקע הסכסוך המתואר לעיל, פנה המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו בתיק הוצאה לפועל 01-82521-04-9 לגביית חובו ומימוש המשכון, בהתבססו על שטר המשכון. מנגד, הגישה המבקשת בקשה לדחיית מימוש משכון, בטענה כי אין לממש זכויות במקרקעין אלא על-ידי משכנתא, וכי אין סמכות למימוש המשכון, זאת מכיוון ששטר המשכון מתייחס אך לזכויותיה האובליגטוריות של המבקשת ומכיוון שהסכם הפיתוח לא צורף לבקשה. בקשת המבקשת לדחיית מימוש המשכון נדחתה על-ידי ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשמת כ' לוי).

על החלטה זו של ראש ההוצאה לפועל הגישה המבקשת ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, במסגרתו טענה כי טעתה ראש ההוצאה לפועל בקביעתה לפיה די בהגשת שטר המשכון על זכויותיה האובליגטוריות בכדי לממש את המקרקעין, משום ששטר המשכון הינו על דרך ההפניה בלבד אל זכויותיה על-פי הסכם הפיתוח, אשר לא צורף, כאמור.

המשיב מצידו סמך את ידיו על החלטת ראש ההוצאה לפועל וטען, כי זכויותיו מכוח שטר המשכון אינן מוגבלות רק לזכויות המבקשת על-פי הסכם הפיתוח ועל-כן אין מקום לטענותיה של המבקשת.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן) דחה את הערעור, בקובעו, כי ההסכם שנכרת בין המבקשת-החייבת לבין המשיב-הנושה, הוא היוצר את משכונו של הנכס ושעבודו כערובה לחיוב. משנרשם המשכון אצל רשם החברות בהתאם לסעיף 185 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, תקף המשכון לכל דבר ועניין וניתן הוא למימוש בהליכי הוצאה לפועל. בית-המשפט המחוזי לא מצא כל ממש בטענה, לפיה המדובר בהסכם משכון חסר על דרך ההפניה בלבד וזאת בהסתמך על לשונו הגורפת של סעיף 6 לשטר המשכון, אשר קובעת כי:

"להבטחת סילוקם המלא והמדוייק של כל הסכומים הנ"ל משעבדים בזה הממשכנים לטובת הבנק וחליפיו-

(א) בשעבוד קבוע ושוטף מדרגה ראשונה את כל זכויות הממשכנים מכל מין וסוג שהן בפרוייקט ו/או המפעל הנבנה על ידי הממשכנים על נכס המקרקעין המצוי מחלקות 55, 56, 67, 72, 85, 112, 114, 116, 131 בגוש 6484 באור יהודה (להלן: "הפרויקט") לרבות המפעל, הציוד, הנכסים, הכספים, החובות הפינקסיים, המלאי, הרכוש, הזכויות של הממשכנים כלפי קבלני משנה, מתכננים, ספקים, יועצים, מהנדסים, אדריכלים, הזכויות כולל פירותיהם מכל סוג שהוא ללא יוצא מן הכלל, שיש לממשכנים כעת ושיהיו להם בעתיד בזמן כלשהו בכל אופן ודרך בקשר עם הפרויקט, לרבות זכויות הביטוח של כל הממשכנים בגנים, הזכויות על פי חוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א-1961 וכן כל זכות לפיצוי או שיפוי שתהיה לממשכנים כלפי כל מבטח שהוא ו/או צד שלישי בשל אובדן נזק, הפסד או הפקעת רכושם או נכסיהם הקשורים עם הפרויקט או כל חלק מהם.."

בנסיבות אלו, קבע בית-המשפט המחוזי, אין כל מניעה למימושן של זכויות המבקשת בפרויקט, מכוח שטר המשכון, כמות שהוא. כן הוסיף וציין בית-המשפט המחוזי כי זכויותיה של המבקשת הינן אובליגטוריות ולא קנייניות ועל כן ניתן לממש אותן אף ללא משכנתא, בהתבסס על שטר המשכון בלבד.

המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה לרשות ערעור, במסגרתה הבקשה אשר בפני לסעד זמני, כאשר הסעד המבוקש הינו עיכוב מימושו של הפרויקט עד להכרעה בבקשה עצמה.

לעניין הסעד הזמני טוען בא-כוח המבקש, כי מימוש הפרויקט ראוי לעיכוב, שמא ייגרם למבקשת ובעליה נזק עצום ובלתי הפיך.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי סיכויי הבקשה להתקבל קלושים וכן, כי המבקשת איננה עומדת בתנאי מאזן הנוחות, אשר הלכה היא, שיישקל בין הצדדים בבקשה לסעד זמני בהליך מסוג זה. לטענתו, המבקשת לא הראתה כי עיכוב מימוש הפרויקט לא רק שימנע את נזקה שלה, אלא שגם לא יגרום נזק למשיב ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה. ממשיך וטוען בא-כוח המשיב, כי המדובר בהליכי הוצאה לפועל בשל חוב של יותר מ-10 מיליון ש"ח, אשר ספק אם המבקשת תוכל לפורעו. בין היתר, מציין בא-כוח המשיב, כי המדובר בנכס מסחרי של חברה בע"מ ולא בדירת מגורים וכי נזקה של המבקשת, אם ייגרם, יוכל להיות מוטב באמצעות פיצוי כספי, המובטח באשר המשיב הינו בנק בעל יכולת פירעון מוכחת.

דין הבקשה לסעד זמני להידחות.

הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות, כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח ', פ"ד נ (1) 668; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403).

באשר לעניינה של המבקשת- ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי בקשת רשות הערעור, ואפילו סברתי כי הסיכויים מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיב בעיכוב ביצוע מימוש הפרויקט המשועבד לבין הנזק שייגרם למבקשת אם לא יעוכב הליך המימוש, ידו של המשיב על העלינוה. באשר להיבט הנזק הבלתי הפיך- הרי שזה לא הוכח וכאמור, בפסיקה שהובאה לעיל, רק "בנסיבות בלתי רגילות, בעלות חומרה מיוחדת" יעכב בית-המשפט את ביצוע מימוש הנכסים לשם קיום חוב כספי, ועל פניו, נראה לי, כי מאחר והנזק העלול להיגרם למבקשת ניתן להטבה על-ידי פיצוי כספי, ומאחר ומדובר במשיב שהינו גוף יציב כלכלית בעל יכולת פירעון, אין מדובר במקרה חריג, המצדיק עיכוב שכזה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.