פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1695/10
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת:
אלונה דבורניצ'נקו
נ ג ד
המשיבים:
1. עמותת איגוד ההתעמלות בישראל
2. התאחדות לספורט בישראל
3. ועדת המשמעת של ההתאחדות לספורט
בישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 30904-02-10 מיום 21.2.2010 שניתנה ע"י כב'
השופט י' זפט
בשם
המבקשת:
עו"ד
אמיר רוזנברג
עו"ד
לידיה מנדלבאום
בשם המשיב 1:
עו"ד ליאת שוחט
החלטה
1.
המבקשת, שהינה מתעמלת מצטיינת, הועמדה לדין משמעתי בפני ועדת המשמעת של איגוד ההתעמלות על רקע אי-התייצבותה לאימוני נבחרת ישראל (להלן - הוועדה ). בדיון שהתקיים בוועדה ביום 17.2.2010, אליו לא הופיעה המבקשת, נגזר עליה עונש של הרחקה בפועל מכל תחרות למשך שנה. יצוין, כי עובר למועד הדיון בוועדה ביקשה המבקשת כי תינתן לה אפשרות להיות מיוצגת בדיון על-ידי עורך דין. בקשה זו, כמו גם בקשה לדחיית מועד הדיון, נדחתה. בנוסף, נדחתה בקשה לסעד זמני לעיכוב מועד הדיון שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיאה י' זפט). לאחר שהתקבלה החלטת הוועדה בעניינה, פנתה המבקשת פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני לעיכוב ביצוע החלטת הוועדה עד להכרעה בתובענה שהוגשה על ידה. במסגרת התובענה, התבקש בית המשפט המחוזי לקבוע, כי החלטת הוועדה בטלה. כן נתבקש בית המשפט לדון בתוקף הוראת תקנון ועדת המשמעת שאינה מאפשרת ייצוג על-ידי עורך דין בדיוני הוועדה. הבקשה לסעד זמני נדחתה בהחלטה מיום 21.2.2010, עליה נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.
2.
דין הבקשה להידחות. תקנון ועדת המשמעת של ההתאחדות לספורט בישראל קובע זכות ערעור על החלטת ועדת המשמעת בפני בית הדין העליון של ההתאחדות (סעיף יא לתקנון). המבקשת לא הגישה ערעור כאמור. במצב דברים זה, בו לא מיצתה המבקשת את זכויותיה בפני הטריבונלים הפנימיים של ההתאחדות לספורט, לא היה מקום להיעתר לבקשתה למתן סעד (ראו, ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן לקידום כדורסל נשים , פ"ד מד(2) 806 (1990); סעיף 11 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988). זאת, גם בהתחשב בהיקף המצומצם של התערבות בתי משפט בהחלטות בתי דין מסוג זה (השוו, ע"א 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ , פ"ד מט(2) 793 (1995)). המשיבה 1, עמותת איגוד ההתעמלות בישראל, הודיעה כי למרות שחלף המועד הקבוע בתקנון להגשת ערעור על החלטת הוועדה, לא תתנגד היא לכך שהמבקשת תגיש ערעור לבית הדין העליון, ובלבד שתעשה כן בהקדם. על המבקשת לפעול בדרך זו ולהגיש ערעור לבית הדין העליון, אם ברצונה להשיג על החלטה. יש להניח כי המבקשת תעשה כן בהקדם. יצוין, כי ככל שיידרש, תוכל המבקשת להשיג על החלטת בית הדין העליון בדרכים הקבועות לכך בדין.
3.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין לזכות המשיבה 1 בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ז' בניסן התש"ע (22.3.2010).
ש ו פ ט