רע"א 1699-24 רע"א 1699-24

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 1.2.2024, בע"ר 23522-01-24 (השופטת ת' אברהמי) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 24.12.2023, בת"א 28845-09-23 (השופט א' דפדי) לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות המשיבים.

2.המבקש והמשיב 1 הם אחים אשר ירשו מהוריהם המנוחים עסקים ונכסים. בשנת 1994 חתמו שני האחים על הסכם להפרדת עסקיהם ורכושם המשותף. על רגל אחת, התביעה הנוכחית שהוגשה על-ידי המבקש, היא חוליה בשרשרת ארוכה של הליכים משפטיים, ומטרתה להביא לביטול הסכם ההפרדה בטענות שונות. במסגרת ההליך, עתרו המשיבים בבקשה לחייב את המבקש להפקיד ערובה בסך של 75,000 ₪ לתשלום הוצאותיהם. זאת, נוכח היסטוריה ארוכה של תביעות סרק שהגיש המבקש ונדחו, ומחמת הוצאות משפט שנפסקו לחובתו בהליכים קודמים שנקט בהם, ושטרם שולמו. המבקש טען שבקשתם נועדה אך למנוע ממנו לממש את זכותו לגשת לערכאות.

3.השופט א' דפדי, בתפקידו כרשם, התייחס לשיקולים השונים – ביניהם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכויי תביעתו, איזן ביניהם, ובהתאם לסמכותו שלפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 הורה למבקש להפקיד ערובה בסך של 18,000 ₪.

4.המבקש לא השלים עם ההחלטה. בית המשפט המחוזי הבהיר כי סיכויי התביעה אינם גבוהים. את מסקנתו זו, תמך בשורה ארוכה של החלטות קודמות, מהליכים שונים שניהל המבקש המלמדות על סיכוייו הדלים של ההליך דנן; בפסק בוררות שניתן בעניינו – אשר אושר; בהליך פשיטת רגל שהתקיים בעניינו; וכן בחומר שנפרס במסגרת התביעה החדשה. עוד נקבע, כי המסמכים שהציג המבקש לצורך הוכחת מצבו הכלכלי הרעוע – דלים וחסרים, ואף צוינו הוצאות רבות, שלגביהן נקבע שהן עשויות לתמוך בטענת המשיבים, כי המבקש יודע להסתיר את הונו, וכי "הצגת עוניו הינה בגדר כסות בדויה". לצד זאת, נשקלה העובדה שהמבקש אינו משלם הוצאות שנפסקו כנגדו בהליכים קודמים, וכן העובדה שהמבקש "משמיט מטיעוניו הליכים, מסמכים ופרטים, באופן שאינו מתיישב עם החובות המוטלות על בעל דין".

הערעור – נדחה; מכאן הבקשה שלפנַי.

5.להשלמת התמונה אציין כי גם בגדרי ההליך שלפנַי, הגיש המבקש בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה. בהחלטה מיום 30.4.2024, קבעה הרשמת ק' אזולאי כי "אף בענייננו התשתית העובדתית בעניין מצבו הכלכלי של [המבקש] חסרה. בתוך כך, תדפיסי חשבון הבנק בבעלותו של המבקש שצורפו מתייחסים לתקופה בין התאריכים 12.1.2024 – 1.2.2024 בלבד, וכן לא צורפו לבקשה תדפיסי כרטיסי אשראי או כל אסמכתה רלוונטית אחרת להוכחת מצבו הכלכלי של המבקש". משכך, לפני ולפנים משורת הדין, ואך כדי להימנע מ'מעגל דיוני שוטה' נקבע כי הערובה תעמוד "על סך מתון של 7,500 ₪".

6.לאחר שעיינתי בבקשה, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא צורך בתשובה מאת המשיבים. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. "הלכה היא כי החלטה בדבר הפקדת ערובה להוצאות היא מסוג ההחלטות הדיוניות-ניהוליות בהן מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וכי התערבות ערכאת הערעור שמורה למקרים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת עיוות דין" (רע"א 4339/19 קילקר נ' נועם, פסקה 12 (27.8.2019)) ואם כך ב'גלגול שני', על אחת כמה וכמה כשעניין לנו ב'גלגול שלישי' (ראו, למשל: רע"א 7695/23 אמבולנסלי בע"מ נ' יוסי אמבולנס שירותים רפואיים בע"מ (29.10.2023)). המבקש כלל לא טען שבקשתו מעוררת שאלה עקרונית; אף לא מצאתי כי ההחלטות בעניינו ניתנו בניגוד לדין, או שגרמו לו עיוות דין. אדרבה, הן ההחלטה של בית משפט השלום, הן פסק הדין של בית המשפט המחוזי – מאזנות כהלכה בין האינטרסים השונים, ואיני מוצא טעם טוב להתערב בהן.

7.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.